אפרש שיחתי
בילדותי שמעתי מר' שבתי יודעלאוויטש
מעשה זו שאחר שהכה יואב את אבנר אל החומש כמפורש בקרא, אחז אבנר את יואב ורצה להורגו, ולא הרגו מחשש שלא ישארו כלל ישראל בלי שר צבא, והאריך כדרכו בלשון למודים שהן הן גבורתו איזה גבור הכובש את יצרו
ולשאלת ידיד חפשתי מקור המדרש ומצאתי את הילקוט ירמי' ושם הגי' תפש באבנר, וגם מהזית רענן מבואר בפשטות שלמד בהיפך היינו שיואב תפס באבנר
וכשהראיתי לידידי המדרש הנ"ל דייק כמה דיוקים לדרכו של הזית רענן
הא' מעיקר דרשת המדרש עה"פ ולא לגבורים המלחמה דמשמע דעת הגיע שעתו לא עמדה לו גבורתו, ואבד כחו, וכמו שהקדים לפני זה בדרש דולא לקלים המרוץ דעשהאל עם שהי' קל ברגליו כאחד הצבאים, מ"מ בעת הגיע שעתו לא הי' לו כח לרוץ
ולדרך הב' [שאכתוב לקמן באריכות] נצטרך לומר דגבורה במלחמה היא גם התכסיס, ויואב הכהו בתכסיס ובמרמה כמו שמבואר בש"ס, וזה לא לגבורים המלחמה, היינו שבעת הגיע שעתו לא הי' בידו לעמדו בתכסיסי מלחמה, ומ"מ צ"ע דלמה הקדים המדרש גבורתו שהי' יכול לאחוז את העולם ולזעזע אותההב' לכאורה אבנר הי' שם רק עם עשרים אנשים מתי מספר כמבואר בפסוק, ולשון עמדו כל ישראל עם שהיא בדרך מליצה אבל לא שייך לומר זאת על עשרים אנשים, ועל כרחך דקאי על אנשי יואב ודוד שדרו בחברון וזה הי' אנשים מרובים ששייך לומר במליצה עמדו כל ישראל ובפרט שמבקשין בשם כל ישראל דבר שנוגע לכלל ישראל ודוק וא"כ איך אמרו לאבנר בלשון אדונינו, ואף שאבנר הי' שר צבא לכל ישראל מ"מ קשה לומר אדוננו לאבנר בשעה שהי' במלחמה עם יואב שהוא מגבורי דוד
ולדרך הב' על כרחך נצטרך לדחוק שאמרו לו בלשון חנופה קצת לצורך השעה, ובצירוף שלא הי' שקר שהרי הי' שר צבא של כלל ישראלולדרך הזה צ"ל דמה שהכהו אל החומש הי' אחרי שהשליכו מידו, שלא יכול יואב לעמוד נגד הפצרות ישראל, אבל לא ס"ל כוותיהו, ובעת השלכתו דקר אותו אל החומש, וזאת כוונת הזית רענן
ולדרך זה צ"ל דמה שהתחננו ליואב שיניח לאבנר, אף שנשאר להם יואב שיוכל לשמש כשר צבא, וגם ממנו הי' לפלשתים לפחד דהרי הי' מגבורי דוד שנלחם עם הפלשתים מלחמות רבות [לא הי' עדיין שר צבא אלא עבד נאמן וגבור מלחמה, יואב נעשה שר צבא בעת הכה את היבוסי כמפורש בדברי הימים, שזאת היתה אחרי ז' שנים שמלך בחברון (אולם עיין במלבי"ם שם שכתב שהי' גם לפני זה שר צבא, ורק אז נעשה גם לשר העיר, וצ"ע היכן נזכר מפורש יואב כשר צבא לפני זה)] מ"מ עיקר פחד הפלשתים הי' מאבנר שהי' שר צבא ימים רבים
ועוד צ"ע לדרך הזה לומר שכבה את נרי קאי על אחיו שהרג עשהאל
ועוד צ"ע הלשון לפני דיין האמת שזה מכוון אם הולך עכשיו למות
ומה שקשה לדרך זה הוא לשון סיום המדרש זה חי וזה מת, דמשמע שיואב הי' בסכנת חיים
ועוד שלשון המדרש מתחיל והכהו לפני המעשה של התפיסה ביד וצ"ל דתני והדר מפרש על ידי איזה מעשה הכהו
ועוד שהמדרש משמיט האופן שהמיתהו שהי' על ידי דקירה כמו שמפורש בפסוק ויכהו אל החומש ולא על ידי השלכה סתם
ולדרך זה צ"ל דהמדרש חולק על הש"ס דהכהו בערמה בשאלתו גידמת האיך חולצת
-----
ודרך הב' היא לגרוס או תפש ביואב, או תפש אבנר [ולמחוק הב'] או תפש בו אבנר [להוסיף ו']
וכן נראה שגרס באלשיך שכתב בלשון זה בשמואל ב ג ט
...וכשהכה אותו יואב בערמה בחומש וראה את עצמו מוכה מכת מות אחז בשתי ידיו ביואב לחובטו בקרקע ולהמיתו ובכל כוחו של יואב לא היה יכול להמלט ממנו עד שבאו כמה מישראל ובכו לפניו שיניחהו שהיו כל ישראל צריכים לו ליואב שמוראו על פלשתים ואז הרפה ממנו ונפל מידיו לארץ ומהנפילה ההיא נשברו שיניו
וצ"ע מקור המדרש, ואף שלדעתו אבנר תפש ליואב מ"מ גרס שבאו כמה מישראל, וגם זאת נכון שהרי כל ישראל לא היו שם
----
ולדרך זה מתעורר דיוני אם מה שרצה להרוג אבנר ליואב הי' מדין גואל הדם דהרי מדין רודף לא שייך להרגו
----
ומש"כ ונשברו שיניו צ"ע אם נמצא כן בחז"ל במקום אחר שיואב לא הי' לו שינים