פורום אוצר החכמה

וכמו כן אני שואל על ורידים שמלאים ומפרישים דם שנראה למראית העין דם גמור בעין ככל דם, האם הוא בגדר 'חמר בישרא' ומותר?

מקדש מלך כתב:דבר נוסף. ידוע לי שיש פולמוס כנגד הכשרויות ויש טוענים שאין ביכולתם לתת מענה מספק לבעיית 'צרירות דם' בבשר (כשהם מצידם מכחישים זאת בתוקף), והלום ראיתי בשו"ת מעיין אומר (חלק ד סימן לח), בהערות הרב המהדיר, שמביא סברא שמעיקר הדין לא שייך אצלינו כלל צרירות דם, כיון שהבשר חתוך מהרבה כיוונים, ומעיקר הדין אין צורך שהחתך (הנדרש בהלכה שם) יהיה ממש על מקום הצרירות. מי יוכל להחכימנו בכל זאת ושכמ"ה?

לענין כתב:דבר זה אסור באכילה, ואוסר את כל החתיכה, ואת כל התבשיל (כי אין ששים כנגד החתיכה שהיא איסור דבוק), וגם הסיר נאסר!

שמש כתב:דם הנשאר בבשר אחר מליחה כדין דינו תלוי לכאורה במחלוקת המובאת בבית יוסף סימן סט ופסק שם שמותר לכתחילה ורק כשאפשר טוב לחוש לרמב"ם (לחלוט הבשר) וכתב ע"ז הרמ"א מימי לא ראיתי שנהגו כן (לחלוט) וכ"פ בש"ע שם סי"ט דשרי.
וכן בסימן עז לגבי מולייתא הביא שתלוי במחלוקת זו ופסק להתיר "והרשב"א כתב בתשובה (ח"ג סי' רנא) על דברי הרמב"ם (שמצריך גם חליטה להצמית הדם שנשאר ואסר במולייתא אפילו כשנמלחו) דבריו באמת בעינינו מן המתמיהין... אבל בשר שנמלח ושהה כשיעור מליחה לקדרה קים להו דיצא מידי דמו לגמרי ואף על פי שאח"כ פולט ציר אדום חמר בעלמא הוא ומותר לכתחלה... ע"כ. וגם הריב"ש כתב בתשובה (סי' קסה) שנהגו היתר בכל המקומות וכן המנהג פשוט".

גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפיים ולמלחם, וכן עצם הלחיים בעוף. הגה: ז ויש אומרים שאין צריכים ליטול בעוף חוטין אלו משום שדקין הם והדם יוצא משם על ידי מליחה (ר"ן פרק השוחט בשם י"א) וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף שום חוטין רק חוטי הצואר ובאותן יש ליזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים. מיהו בדיעבד ח טז] אם הוסר רק הראש מן העוף, סגי (ארוך בשם א"ז) ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה, משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העופות. ואם לא עשה כן, מותר בדיעבד אפילו נתבשלו כך, אף על פי שנמצאו (א) חוטין אדומים (הכל במרדכי פג"ה) שאינו אלא שומן בעלמא.

שמש כתב: אבל בשר שנמלח ושהה כשיעור מליחה לקדרה קים להו דיצא מידי דמו לגמרי ואף על פי שאח"כ פולט ציר אדום חמר בעלמא הוא.

בתבונה כתב:

שמש כתב: אבל בשר שנמלח ושהה כשיעור מליחה לקדרה קים להו דיצא מידי דמו לגמרי ואף על פי שאח"כ פולט ציר אדום חמר בעלמא הוא.

ככל הידוע בבדיקות שנעשו, זה נראה כדם.

מקדש מלך כתב:עיינתי וראיתי שהנידון מפורש בשו"ע יו"ד סימן סה סעיף ג

גף העוף כיד הבהמה והלכך צריך לחתוך עצם האגפיים ולמלחם, וכן עצם הלחיים בעוף. הגה: ז ויש אומרים שאין צריכים ליטול בעוף חוטין אלו משום שדקין הם והדם יוצא משם על ידי מליחה (ר"ן פרק השוחט בשם י"א) וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף שום חוטין רק חוטי הצואר ובאותן יש ליזהר ליטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים. מיהו בדיעבד ח טז] אם הוסר רק הראש מן העוף, סגי (ארוך בשם א"ז) ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה, משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העופות. ואם לא עשה כן, מותר בדיעבד אפילו נתבשלו כך, אף על פי שנמצאו (א) חוטין אדומים (הכל במרדכי פג"ה) שאינו אלא שומן בעלמא.

ועיין שם בנו"כ.
וראה עוד רדב"ז חלק א סימן שג שהאריך בזה ומסיק להקל מעיקר הדין, אבל כותב שמחמיר בזה לעצמו.

שמש כתב:זאת לא מחלוקת במציאות האם נשאר דם אחר מליחה או לא

בתבונה כתב:

שמש כתב:זאת לא מחלוקת במציאות האם נשאר דם אחר מליחה או לא

יש לך ראיה?

שמש כתב:

בתבונה כתב:

שמש כתב:זאת לא מחלוקת במציאות האם נשאר דם אחר מליחה או לא

יש לך ראיה?

יעבור כבודו שוב על הלכות מליחה בטור ב"י ש"ע ונו"כ (ובעיקר על סימנים סט ועז, ורצוי גם על הסוגיות בחולין ופסחים).