מלחמת בני גד ובני ראובן עם ישמעאל

[לענין]

מדרש רבה פרשת ויחי
גד גדוד יגודנו. בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהן, והניחו את בניהם קטנים. מי שהניחוהו בן י' מצאו אותו בן כ"ד, מי שהניחוהו בן כ' מצאו אותו בן ל"ד. נזדווגו להן שלש משפחות רעות, יטור נפיש וקדמה וכו', והיו אלו מגדלין שער ואלו מגדלין שער, היו אלו מגדלין שער עד שיראו את בניהם, ואלו מגדלין שער עד שיראו את אבותם, וישמעאלים מגדלין שער. ונתן הקדוש ב"ה בלבם של בנים, והיו אומרים עננו ה' עננו, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו, הה"ד (שם) ויעזרו עליהם וינתנו בידם ההגריאים.

המבואר בדברי המדרש שבני ראובן ובני גד עברו את הירדן עם בני ישראל, ואת בניהם הניחו מאחוריהם בארץ סיחון ועוג, בעבר הירדן המזרחי. האבות מכאן, והבנים מכאן. בשלב מסוים ניצלו בני ישמעאל את ההזדמנות שאין מולם אנשי חיל, אלא רק בנים, ונזדווגו להם לעשות מלחמה עם הבנים. נתן הקב"ה בלב הבנים להתפלל לה' בזכותם אבותם, ואכן נצחום במלחמה [ומפשט המדרש משמע שבדיוק אז שבו האבות מארץ ישראל, ועזרו לבניהם להלחם מול בני ישמעאל].

ולכאורה הוא פלא גדול, שהרי בני ראובן וגד היו כמאה אלף חלוצי צבא, וכמו שמפרט הכתוב בפרשת פנחס [בני ראובן - שלשה וארבעים אלף ושבע מאות ושלשים, בני גד - ארבעים אלף וחמש מאות, בני מנשה – שנים וחמשים אלף ושבע מאות (את בני מנשה יש לחלק לשנים, שהרי רק חצי בקשו נחלה בעבר הירדן המזרחי)], ואילו בדברי הנביא יהושע מפורש שעם בני ישראל לא היו מהם אלא רק ארבעים אלף! [יב וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: יג כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי יי' לַמִּלְחָמָה אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ: יהושע פרק ד'] וא"כ מוכח מזה שרק מחציתם עברו עם בני ישראל, ואילו שאר הששים אלף נשארו עם הנשים והטף, וכמש"כ התו' בסוטה ל"ו א' בשם הירושלמי, וכ"כ רש"י (יהושע י"ב ח', ודברי הרד"ק שם שכתב שנשארו רק הנשים, צע"ג ממש"כ הפסוק בהדיא שלא עברו אלא ארבעים אלף)-
וא"כ מהו שמחלקם המדרש לאבות ובנים, אלו מכאן ואלו מכאן, ומזכיר שהמלחמה היתה רק נגד הבנים, בשעה שגם חצי מהאבות היו עמהם ?

[והן אמנם שמסתבר לומר שבני החיל הם אותם שעברו, והנותרים היו חלשים יותר (וכמש"כ בכלי יקר למוהר"ש לאנייאדו), אך עדיין תקשי לך מפני מה הזכיר המדרש 'נתן הקב"ה בלבם של בנים', ולא בלב האבות שהיו עמהם].

[קו ירוק]

הרהרתי שמא היו יוצאים לחצאין כמו שהיה אצל שלמה 'חודש יהיו בלבנון שניים חדשים בביתו', ולכן יצאו רק ארבעים אלף בב"א.
ומה שאמרו במדרש שמצאו אותו בן כ"ד, לא שלא ראוהום אלא שכשאר הגיעו לחיק ביתם היו מגודלים.
אמנם למה נאמר רק על בניהם צ"ע.

[לענין]

הרעיון של הדר"ג שליט"א הוא מקורי ויפה עד מאד, וכדרכו.
אמנם המעיין בדברי רש"י, יראה שלא כן הוא.
דהנה, בסיום ימי חלוקת הארץ שלח יהושע את בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה לבתיהם. באותו המעמד אמר להם יהושע 'בִּנְכָסִים רַבִּים שׁוּבוּ אֶל אָהֳלֵיכֶם וּבְמִקְנֶה רַב מְאֹד בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִנְחֹשֶׁת וּבְבַרְזֶל וּבִשְֹלָמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד חִלְקוּ שְׁלַל אֹיְבֵיכֶם עִם אֲחֵיכֶם' (יהושע כ"ב ח').
ומפרש רש"י על אתר, 'עם אחיכם – שנשארו לשמור את הערים עם הנשים והטף, ולא עברו את הירדן עם החלוצים, גם הם נטלו חלק בבזה'.

[ומן המובן שאי אפשר לפרש שהכוונה היא לאותם אלו שכעת התורנות שלהם היא להיות בעבר הירדן המזרחי, שהרי אין שום טעם וסברא לומר שהשלל יהיה שייך רק לאותם אלו שעתה הם בארץ ישראל, ולא לאחיהם שלחמו גם הם כמותם, ורק עתה נמצאים הם בעריהם.
ועוד שלשון רש"י 'ולא עברו את הירדן עם החלוצים' מורה על כך, שאותם הנשארים היו כל הזמן בעבר הירדן המזרחי, ואילו אלו שנבחרו להלחם עם ישראל על ארץ ישראל הם היו החלוצים, דהיינו גבורי החיל, וא"כ מבואר שלא חילופי משמרות היו כאן אלא חלוקה לפי כח וגבורה].

[קו ירוק]

ייש"כ.
מה שנטיתי לפרש כמו שפירשתי, כי יפלא על הדעת לומר שנעדרו מבתיהם לזמן רב כ"כ, ולא חזרו כל אותם י"ד שנים לבתיהם. והשאירו נשותיהם אלמנות חיות ובניהם יתומים חיים
ועכ"ז א"ז סותר למשמעות פירש"י שהביא מע"כ, שהן אמנם שהחלשים שבהם נשארו על הכלים (לשמור הערים), אבל לא כל הנשארים היו חלשים, ומהם שכלל לא יצאו, ומהם גבורים שהחליפו את אחיהם, ולבסוף כולם נטלו חלק בחלק בשלל, הגיבורים שהחליפום - בודאי, וגם שומרי הכלים עמהם.
ולפ"ז אולי יתיישב קושיית פותח האשכול, מדוע התפללו בזכות אבותם ולא בזכות אחיהם, די"ל שאותם המתפללים היו בניהם של הגבורים החלוצים שהיו כאבותם למלחמה, אך מפני גילם לא היו גיבורים עד כדי להלחם בהגריאים והם המה שביקשו בזכות אבותם, הנמצאים בעבר הירדן המערבי.