פורום אוצר החכמה

ידיד הזמין חליפה בחברה גדולה בינלאומית, כעבור זמן קיבל הודעה שהזמנתו בוטלה והוא לא חויב בתשלום, כעבור כמה ימים החליפה הגיעה לביתו, האם הוא מחויב ליידע את החברה על זה, יש לציין שבעלי המניות העיקריים של החברה [דהיינו בעלי השליטה] אינם בני-ברית, אבל בודאי שבמניות יש גם בעלות יהודית, חשבתי מסברא שאין כאן נידון של גזילה אלא של השבת אבידה, וא"כ האם זה נידון כאבידת עכו"ם, ושווי החברה בודאי לא משתנה בכך שחליפה אחת לא תוחזר.
אשמח למקורות ברורים בענין.

בדר"כ 'אבידה' זה ממון הזולת שנאבד מן הבעלים כשהוא אינו יודע איפה זה.
במקרה דנן, מן הסתם הבעלים [או נציגו] יודע שהוא שלח את החליפה, וא"כ אין זה אבידה, אלא טעות.
ומעתה השאלה היא בעיקר, מי הוא בעל הממון?
אם הוא גוי, הרי"ז טעות גוי המותרת ואין בה חובת השבה כלל.
ואם הוא יהודי, יש חובה גמורה ליידע אותו על טעותו, ואם אינו עושה כן ומשתמש בממון הוא גזלן.
בחברה בע"מ יש נידון בפוסקי זמננו איך להתחייס אליה, וכמדומני שיש אומרים שאינו נידון כיהודי [גם אם יש בעלי מניות יהודים].

במקרה דומה,
הזמנתי מוצר והוא לא הגיע בזמן שהתחייבו, הודעתי להם זאת והחזירו לי את הכסף, אבל ציינו שאם המוצר יגיע שאני ישלם על זה. ואני אמרתי להם שאין לי מה לעשות במוצר אחרי הזמן , כי אני קונה כזה בארץ.
לאחר תקופה המוצר הגיע, האם עלי להחזיר להם (והמשלוח לחו"ל יקר יותר מהמוצר וגם הזמן לטפל בזה בדואר) אותו או לשלם להם (למה שאני יעשה את זה אם זה לא הגיע בזמן שהם התחייבו).
שאלתי את הג"ר אלחנן פרץ שליט"א ואמר לי שאני צריך להודיע להם שהמוצר אצלי ואם הם רוצים שיבואו לקחת. ואם לא יקחו ממני, אפשר להשתמש.

הפסק של הרה"ג הנ"ל נכון גם אילו היה מדובר בבעלות של גוים בוודאי, שהרי אין כאן לא אבידה ולא נתינה בטעות, אלא הגעה אליך בטעות, ובזה ברור שיש חובה ליידע אותם.

כמובן שבמקרה האחרון יש תוספת שעלות ההחזרה יותר משוי המוצר

זנב לאריות כתב:ידיד הזמין חליפה בחברה גדולה בינלאומית, כעבור זמן קיבל הודעה שהזמנתו בוטלה והוא לא חויב בתשלום, כעבור כמה ימים החליפה הגיעה לביתו, האם הוא מחויב ליידע את החברה על זה, יש לציין שבעלי המניות העיקריים של החברה [דהיינו בעלי השליטה] אינם בני-ברית, אבל בודאי שבמניות יש גם בעלות יהודית, חשבתי מסברא שאין כאן נידון של גזילה אלא של השבת אבידה, וא"כ האם זה נידון כאבידת עכו"ם, ושווי החברה בודאי לא משתנה בכך שחליפה אחת לא תוחזר.
אשמח למקורות ברורים בענין.

בד"כ השאלה מורכבת יותר.
מן הסתם לא מדובר בחברה המיצרת את החליפות, אלא במתווך שמקבל את ההזמנה ואת התשלום, ומעביר הוראה לחברה אחרת (בסין / טייוואן וכדו') ששולחת את החליפה ע"פ הוראתם.
בחברה המתווכת אין מישהו מטעמם שעושה קנין בחפץ קודם שליחתו, וא"כ החליפה אינה שלהם כלל. החברה המייצרת קיבלה את התשלום ואינה מעוניינת כלל בחליפה.
וא"כ יש לפטור משני טעמים, א. החפץ הינו הפקר, כיון שהגוי היצרן הסתלק, (כעין מש"כ בב"ב נד: לקבי קרקע). ב. אף אם החפץ אינו הפקר, מכ"מ השליחות והקציצה בטלו ברגע שההזמנה בוטלה, והחוב הוא כלפי היצרן משום שמשתמש בחפץ שלו, וכשהחברה המתווכת משלמת על החליפה הרי זה ככל פורע חובו של חבירו שפטור, (מן הסתם החברה הסינית אינה מתכוונת לתבוע את החוב מהמשתמש הישראלי, ולכן ודאי שיש לזה את כל הגדרים של פורע חוב).

אמנם יש לדון שהחברה המתווכת קונה את החפץ, לדעת הסוברים שקנין גוי מגוי הוא בכסף - אם ההתחיבות של החברה המתווכת היא כקנין כסף. ועוד יש לדון שקונה מדין סיטומתא.
אך מאידך יתכן שאין לה כל כוונה לקנות אלא רק לתווך, וא"כ הדרנא למש"כ בתחילה.

סיבכת אותי לגמרי, אז אתה מצטרף להנ"ל או לא מצטרף להנ"ל???

זנב לאריות כתב:ידיד הזמין חליפה בחברה גדולה בינלאומית, כעבור זמן קיבל הודעה שהזמנתו בוטלה והוא לא חויב בתשלום, כעבור כמה ימים החליפה הגיעה לביתו, האם הוא מחויב ליידע את החברה על זה, יש לציין שבעלי המניות העיקריים של החברה [דהיינו בעלי השליטה] אינם בני-ברית, אבל בודאי שבמניות יש גם בעלות יהודית, חשבתי מסברא שאין כאן נידון של גזילה אלא של השבת אבידה, וא"כ האם זה נידון כאבידת עכו"ם, ושווי החברה בודאי לא משתנה בכך שחליפה אחת לא תוחזר.
אשמח למקורות ברורים בענין.

שאלה זו מצויה מאד,
לענ"ד אין כאן שאלה של השבת אבידה אלא שאלה אחרת.
למעשה המקח לא התבטל ע"י הקונה, אלא הודעת הביטול של המוכר ניתנה בטעות. לפיכך, המקח קיים והחליפה שייכת לקונה, ועליו לשלם לחברה על המוצר.

מעתה, אם בעלי החברה הם גויים (ולא אכנס עתה לענין ההגדרה של חברה בע"מ וגדרי בעל השליטה ובעלי המניות), חיוב התשלום דמי להפקעת הלוואתו דמותר, ואין חיוב להודיעם כשאין חשש חילול ה'.

ואמנם הש"ך (סי' שמ"ח סק"ג) כתב בשם מהרש"ל דבדרך מקח דמי לגזל הגוי שאסור ולא להפקעת הלוואתו, ע"ש. היינו מכיון שלוקח את החפץ שלא כדין בלי לשלם עליו,
אך בנידו"ד נראה דדמי להפקעת הלוואתו, מכיון שהחפץ הגיע לידו בדין, וכל הנידון הוא על התשלום, ומעתה דמי להפקעת הלוואתו דמותר.