א. בסברא החיובים אינם דומים כי אי אפשר לחייב אלא על מעשים ולא על השגות
היימישער כתב:א. החיוב הוא באמת על מעשים כנפסק בשו"ע יו"ד סימן רמ"ו ס"ג: עד אימתי חייב ללמוד עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח.
ב. הטרחת את עצמך לבדוק במקורות? מתשובתך נראה שלא, אז במטותא עיין נא ברמב"ם הל' ת"ת, בשו'ע יו"ד במקומות המצוטטים לעיל, וגם בשאר דברי השו"ע הרב בהל' ת"ת.
ג. את הקטע ההוא ציטטתי רק להראות פנים נוספות ולא שזה כל החיוב המופיע בדבריו.
ולגבי דבריך על השו"ע ברמ"ו
דומני שאתה קצת מיתמם
בסעיף ד' מוזכר החיוב גם למי שהגדיל בתורה שיקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה "כדי שלא ישכח דבר מדיני התורה", ומה זה אם לא חיוב ידיעת התורה?
אוצר החכמה כתב:א. בסברא החיובים אינם דומים כי אי אפשר לחייב אלא על מעשים ולא על השגות
הסברא הזאת היא הפוכה בדיוק ממה שאתה מוציא ממנה. יש חיוב לדעת את התורה ולהיות ת"ח, רק הגדרת החיוב הוא על מעשים ואדם חייב ללמוד ככל יכלתו, ולטרוח בידיעה הגורמת לו לדעת את התורה, ולא די בלומר ואחות לוטן תמנע כל היום. אבל התוצאות זה כמובן תלוי בסייעתא דשמיא ובמצבו הפרטי של כל אחד. כך שאם האדם הפשוט לא טרח בתורה וזו הסיבה שאינו ת"ח לא קיים את המצווה הזאת, לעומת זאת הת"ח אם נהייה ת"ח כנראה שקיים את המצווה הזאת לפחות ברמה מסויימת של חיוב.
יאיר כתב:וידוע שאמר הגר"א שיכול ללמוד המשנה הראשונה בברכות כל ימי חייו אך יש מצוה לדעת כל התורה (וכן שיתבעו כל אחד מדוע לא למד מעשה מרכבה וכו'). http://www.otzar.org/aspcrops/51267_303 ... 122012.asp
היימישער כתב:טעות בידך,
ישנם שני חיובים; האחד, לימוד כל התורה, והשני, איסור שכחה על כל התורה.
מי שזכה לקיים שני אלו הרי הוא ת"ח [ובימינו קוראים ת"ח גם למי שזכה לקיים שני אלו רק על חלק נכבד מהתורה, וזה לפי ערך הדור].
ועתה יואיל כבודו להסביר איך הנ"ל נהפך להיות שיבוש והיפך היהדות.
דומני שאתה מפרש את הערך 'ת"ח' בצורה אחרת, אולי מה שאחרים קוראים 'למדן'.
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין, גם הת"ח העצוב, עושה השתדלות להיות שמח, אבל זה מה שיוצא.
ומהות היהדות היא פנימיות והשתדלות ולא מוחצנות ותוצאות חיצוניות (להראות שמח)
ממתי לאו מפורש בתורה של פן תשכח הופך להיות גדר בחיוב אחר?שליטא כתב:גם איסור השכחה הינו גדר של התמדת הלימוד ואין לזה שום קשר לחיוב להיות ת"ח
צריכים להיות ת"ח, לא להראות.שליטא כתב:להראות כת"ח
שוב אינני מבין למה החלטת שהתורה גרמה לו להיות עצוב, אתה יכול לשאול למה התורה לא שימחה אותו, אבל מהכ"ת לקבוע שהעצבות נובעת מהתורה.שליטא כתב:מה שהוביל אותו לעצבות היא תורת מוות
היימישער כתב:צריכים להיות ת"ח, לא להראות.שליטא כתב:להראות כת"ח
שליטא כתב:ומהות היהדות היא פנימיות והשתדלות ולא מוחצנות ותוצאות חיצוניות (להראות כת"ח)
אבל חייבים ללמוד את כל התורה ואח"כ לזכור את כל מה שלמדנו.שליטא כתב:אין זה אומר שחייבים להיות ת"ח אלא חייבים לזכור את מה שלמדנו (ולא בטוח שמה שלמדנו הופך אותנו לת"ח)
אם הם באמת יודעים את התורה הרי שהם ת"ח (וכמובן שגם בת"ח יש דרגות, יש כאלו שהם ת"ח בבקיאות ויש כאלו שהם ת"ח בעיון), אתה חושב אחרת?שליטא כתב:לגבי ידיעת התורה זו גם כן מצווה ואין זה אומר שיש חיוב להיות ת"ח כוון שאפשר לדעת סיכום של סוגיות מבלי לעמול ולעיין בהם כדרכם של הת"ח ולכן זה לא מחייב שמי שיש לו ידיעות בתורה הוא ת"ח (כמו שמצוי הרבה עמי ארצות ששנים על גבי שנים נכחו בשעורים של ת"ח גדולים והם זוכרים הרבה תורה מהם )
בין במצות ידיעת התורה ובין במצות תפילין מוטל על האדם לעשות כל שביכולתו כדי לקיים את המצוה, ובאם עשה כל מה שביכולתו ולא הצליח הרי הוא אונס ורחמנא פטריה.
הבאתי לך ציטטות כדברי, לכן אם ברצונך לחלוק הבא ציטטות כדבריך.שליטא כתב:מצות ידיעת התורה זו לא חובה להיות ת"ח אלא תוצאה של מצוה זו אם יש ס"ד (כשאתה מבקש שאביא לך מקור אתה מערבב בין השתדלות לתוצאה ואיך אתה רוצה שאביא לך מקור על כך? )
שליטא כתב:לא הבאת שום ציטוט לחיוב להיות ת"ח אלא לחיוב ללמוד את כל התורה
היימישער כתב:וידוע דבמצות לימוד התורה יש שני ענינים, א. לימוד התורה, והשני ידיעת התורה. ומצות לימוד התורה הוא מקרא דוהגית בו יומם ולילה וכמש"כ הרמב"ם והטוש"ע בריש הל' ת"ת ובמצוה זו של לימוד התורה כל מה שלומד הן מקרא או משנה או גמרא הלכות ואגדות מקיים בו מ"ע של והגית בו יומם ולילה ואף שלא יוכל לפסוק הלכה מתוך מקרא או משנה וכש"כ אגדה אכ"ז יוצא ידי לימוד התורה, ועיין ספר שער החיים שער ד' פ"ו.
ברם, מצות ידיעת התורה צריך לרכוש לו ידיעות בכל חלקי התורה שיהא בקי בה ויהא תלמודו שגור בפיו וכמ"ש ז"ל (קידושין דף ל') ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר אלא אמור לו מיד שנאמר אמור לחכמה אחותי את ואומר קשרם על לוח לבך וגו' ואומר חציך שנונים וגו' ופירש"י יהו מחודדים בפיך חזור עליהם ובדוק בעומקם שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם וכו' אמור לחכמה אחותי את שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך.
גם נכלל בזה היכולת לישא וליתן במלחמתה של תורה להתחכם ולחדד השכל לפלפל ולעקור הרים ואמרו כתבם על לוח לבך זה יסוד הבקיאות והידיעה חציך שנונים זה הפלפול והחריפות ולהגיע לתכלית ומטרה זו צריך ליגע וללמוד בגמרא ופוסקים דוקא ראשונים ואחרונים טוש"ע לידע כל דיני התורה ומשפטיה על בורין שיהי' לו הלכה ברורה בכ"מ ולידע איך לשמור ולקיים את כל התוה"מ והאיך להוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר האסור והמותר וזהו הנקרא גמ' עיין רמב"ם וטוש"ע בהל' ת"ת וכל אשר ירבה להתחכם ולהתעצם במקצועות האלו בבקיאות וחריפות כן יבין וישכיל יותר בידיעת משפטי התורה הלכה למעשה וסוף התכלית הוא להגיע להורות הוראה הלכה למעשה וכמ"ש גדול הלימוד המביא לידי מעשה.
ישוב משפט כתב:שליט"א שליט"א עד מתי לא תתן דעתך ליוצא מפיך?! כתבת רק מי שעמל בתורה בעיון הוא יודע תורה והוא ת"ח,
"אדם לעמל יולד" אינו מספיק מקור בשבילך?
היימישער כתב: אם לא, הרי הוא שוב לפניך:היימישער כתב:וידוע דבמצות לימוד התורה יש שני ענינים, א. לימוד התורה, והשני ידיעת התורה. [/b]
שליטא כתב:ישוב משפט כתב:שליט"א שליט"א עד מתי לא תתן דעתך ליוצא מפיך?! כתבת רק מי שעמל בתורה בעיון הוא יודע תורה והוא ת"ח,
"אדם לעמל יולד" אינו מספיק מקור בשבילך?
ובהמשך שם כתוב זכה עמל תורה לא זכה עמל דרך ארץ
שליטא כתב:תראה לי שבענין של ידיעת התורה כתוב שכל אחד חייב להיות ת"ח??
בסה"כ כתוב שצריך להשתדל לדעת את כל התורה אבל זה לא מבטיח לאף אחד שהוא יהיה ת"ח ולכן אין חיוב להיות ת"ח אלא ללמוד את כל התורה וזה הגיוני
היימישער כתב:עדיין, הבנת הנקרא שלי אומרת שכתוב במקורות הנ"ל שיש חובה מעשית לרכוש לרכוש לו ידיעות בכל חלקי התורה שיהא בקי בה ויהא תלמודו שגור בפיו.
העובדה שאם הוא מוגבל שכלית או טכנית הוא פטור אינה שונה מכך שאם חסר לו ידיים הוא פטור מהנחת תפילין על הזרוע.
שליטא כתב:...
היימישער כתב:שליטא כתב:...
כפי שכבר ציטטתי שוב ושוב בדברי האחרונים כתוב - שלא כדבריך - שכל אחד מישראל מחוייב בידיעת התורה,
עם זה אני מסכים
ובדבריהם לא מוזכר שום חילוק, - לא חילקתי
כל מה שמוזכר באחרונים הוא שיש מי שאינו יכול לקיים את המצוה כראוי ולכן הוא פטור מאונס - את זה אתה אומר הם לא דיברו על מי שאינו יכול לקיים את המצוה
, ואינני יודע על סמך מה החלטת שאין כל ישראל מיועדים להיות ת"ח
א. על סמך שזו מסירות נפש תמידית ואין על זה ציווי
ב. רק מי שתורתו אומנותו הוא נחשב לת"ח כי חכמה שאין בה עיון אינה נחשבת לחכמה כנ"ל
, שהרי גם לר' ישמעאל שזורעים בשעת זריעה וכו' מחויבים בידיעת התורה
עם זה הסכמתי
, כל מה שנחלק על רשב"י הוא בענין תורתו אומנותו ולא בחיוב ידיעת התורה
נכון ותשים לב בכל המפרשים (בדקתי בשות בר אילן) שכשמזכירים תורתו אומנותו מזכירים ת"ח לכן רשבי ורבי ישמעאל נחלקו בענין תלמיד חכם שתורתו אומנותו
הגדר של תורתו אומנותו כותב הש"ך (חושן משפט סימן קכד ס"ק ד ) דתורתו אומנתו היינו אם יש לו אומנות או משא ומתן להתפרנס ולא להעשיר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד
, וראה בשו"ע סי' רמ"ו שגם בעל מלאכה חייב ללמוד כל יום תשע שעות, וזהו בעיקר בגלל חיוב ידיעת התורה כמבואר שם.
בשו"ע סימן א' כתוב אחרת ובסימן ד' מדובר על מי שמלאכתו מספיקה לו בשלש שעות וגם שם אף אחד לא מבטיח לו שיצא ת"ח
ומאידך כל מה שכתבת מסברת עצמך כתבת, ללא שום מקור כדבריך, בצורה הזאת שאני מצטט ואתה ממציא אין שום טעם להמשיך, וממילא אני פורש מהויכוח כל עוד לא תביא מקור לדבריך.
לא נורא כתב:סתם ככה צ"ב אצלי. מה הפירוש 'עדיף', מי שמתחיל מאפס ורוצה לדעת באיזה דרך ישכון אור? שהרי לגבי האחרים אין שום נפק"מ לגביך!!
בד"כ כל אחד כבר אוחז בשלב מסויים, האם הוא יהודי פשוט או ת"ח, ומה השאלה, שחושש שאם יהיה ת"ח יהיה עצב? מישהו יכול להסביר לי מה כתוב פה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 155 אורחים