אשה - שטן? יצר הרע?

[אליהו בן עמרם]

הנושא כמובן טעון, בייחוד בזמננו שיש כאלה ש"יתחמקו" מדיון בעניין, אך תורה היא וללמוד אני צריך.

להלן כמה ציטוטים מדברי רבינו בחיי, שאינני יודע כיצד להבינם היטב:
והנחש היה ערום - סמך הנחש אל האשה, לפי שהשטן נברא עמה, והיא גוף של יצר הרע, והיא קלה להתפתות וכן חשבון הנח"ש כחשבון השט"ן עם המלה... (בראשית ג א)
ויקרא האדם שם אשתו חוה... וע"ד המדרש שם אשתו חוה מלשון חויא, ומפני שקראה כן לכך נזדווג לה נחש, ומכאן למדו רז"ל שהשם גורם.
לא ירבה לו נשים - שהאשה תפתה האיש לסור מיראת ה', כי כן עשתה אם כל חי. (דברים יז יז)

ומכאן, רואים לכאורה קשר הדוק, אם לא זהות חלקית או מלאה בין "אשה" ל"יצר הרע" ול"נחש" ול"שטן"...

ומה נענה ונבאר בזה?

[תוכן]

מה קשה?

[ארזי הלבנון]

מה קשה?

או שנשאל כך: מה לא קשה?

[דרומי]

אם כבר הביאו מרבינו בחיי, זכור לי שראיתי בפירושו לפ' ויקרא עה"פ "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו גו'" - ש'דבש' בגימטריא 'אשה', ולכן וכו'

[יאיר]

לגבי 'חויא' עיין פה:
viewtopic.php?p=60378#p60378

אשה/נשים הן עיקר בחינת היצה"ר שיש לאדם והן עיקר התאוה והנסיונות שיש לאדם בעוה"ז
(בהרהור וגרוע מזה) כידוע. ותו לק"מ.

[אוהב אוצר]

נא לא להיסחף...

[יואל שילה]

הרב יחיאל יעקובסון מביא את מדרש זה כדוגמא להבדל בין הבנת גברים לנשים, שנשים שנשאלו מה פירוש המדרש - ענו שהאשה היא השטן, וגברים שנשאלו - ענו שרק לאחר שנבראה האשה - האדם קיבל יכולת התמודדות, ורק אז ניתן היה לברוא את השטן.

[אליהו בן עמרם]

אם כבר הביאו מרבינו בחיי, זכור לי שראיתי בפירושו לפ' ויקרא עה"פ "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו גו'" - ש'דבש' בגימטריא 'אשה', ולכן וכו'

רבינו בחיי, ויקרא ב' י"א: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'....
וע"ד הפשט כי הקרבן לכפר בו כל עונותינו, ולולא המסית והמדיח שהוא יצר הרע לא היה אדם חוטא ולא היה צריך לקרבן כלל, והשאור והדבש הן הן יצר הרע עצמו, כמו שאמרו רז"ל לענין חמץ ומצה בפסח צריך אדם לפנות לבבו מיצר הרע, והוא שאמרו לא תאכל עליו חמץ לענין קרבן פסח, וקרבן פסח היה כפרה על עבודה זרה שעבדו במצרים, ולכן הוא מרחיקם מיצר הרע שלא לשוב לעבודה זרה, ודבש גם כן יצר הרע כי דב"ש בגימטריא אשה, והאשה היא יצה"ר, כי כן מצינו באדם הראשון כשחטא אמר (בראשית ג) האשה אשר נתתה עמדי, רצה לומר יצר הרע שיצרת בי, והאשה אמרה הנחש השיאני, וזה סוד נחש והאשה והאיבה, ולכן הורחקו השאור והדבש מהקרבן כי לא יתכן שני הפכים בנושא אחד, ועוד כי היה נמצא טובל ושרץ בידו, ודי למבין.

יישר כח לרב הדרומי שליט"א שעזר לחדד את הקושי.
שאור = דבש = יצר הרע = עבודה זרה = אשה....

איך אפשר להבין כל זאת?
חוזר ושואל, ולא מוצא מנוח בתשובות החברים הנכבדים, כפי שעוד אפרט בעזהי"ת

[אליהו בן עמרם]

נא לא להיסחף...

לא מיישב לכאורה את הלשונות הקשים להבנה ברבינו בחיי.
לדוגמא:
"והיא גוף של יצר הרע" (בבראשית, ראה ציטוט לעייל)
"והאשה היא יצה"ר, כי כן מצינו באדם הראשון כשחטא אמר (בראשית ג) האשה אשר נתתה עמדי, רצה לומר יצר הרע שיצרת בי..."(בויקרא, ראה ציטוט לעייל)

[סגי נהור]

במגיד דבריו ליעקב (להמגיד ממעזריטש זי"ע) סי' רסט מבואר שלא גוף האשה עצמה הוא הסט"א, אלא הדמות והתמונה שהצטיירה בדמיונו של האיש (לאחר שנכשל בראיות אסורות). ע"ש.

[אליהו בן עמרם]

לגבי 'חויא' עיין פה:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=60378#p60378

אשה/נשים הן עיקר בחינת היצה"ר שיש לאדם והן עיקר התאוה והנסיונות שיש לאדם בעוה"ז
(בהרהור וגרוע מזה) כידוע. ותו לק"מ.

כתב מר באשכול ההוא:
"ויקרא שמה חוה כי היא היתה אם כל חי" וקשה לפי"ז היה לו לקוראה חיה ולא חוה.

אלא דבאמת נקראה חיה בתחילה ומשחטאה והביאה מיתה לעולם קראה חוה.

ועוד אחרי שבא עליה הנחש והטיל בה זוהמה קראה חוה לרמז על הנחש הנקרא "חויא".
ועוד שה-ו' ב"חוה" (צורתה) רומזת לנחש."


אך ברבינו בחיי כתב דווקא שקראה כך קודם לחטא, ולפיכך נזדווג לה נחש, ושמה קגרים. ולא אחר החטא.

ועוד קשה, שיש עוד כהנה יצרי הרע בעולם, עבודה זרה כפירה ומינות, מאכלות אסורות, כסף, ועוד ועוד, ומשום מה רק לאשה קראנו "יצר הרע"? בעיני הכהות זה פלא גדול.

ועוד קשה, שלמה לא ננקטו להפך, שה"איש" הוא היצר הרע, כי האשה מתאווה לו? וכי אצלה לא אמרינן "הרהורי עבירה קשים מעבירה"? ויש מה להאריך בשאלות אלה אך אכמ"ל והמבין יבין, כי אין זאת המטרה, אלא רק לנסות להבין אין "זכתה" לכזה "תואר"?

[יאיר]

א. מחלוקת

ב. יצה"ר גדול בכל הדורות. ועוד ש"לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות".

ג.לא

[אויבער חכמניק]

מומלץ מאד לקרוא בעיון את ספרו של פרופ' אברהם גרוסמן, 'חסידות ומורדות – נשים יהודיות באירופה בימי-הביניים'.

[אליהו בן עמרם]

ברשותכם אנסה איזשהי דרך באור שעלתה בדעתי הענייה, שאולי ואולי תתן קצת אור בסוגיא עלומה זו, ואם תעלה לרצון, אודה ה' בכל לבב.
אשמח כמובן לכל הערה, פירכא או סייעתא.

"שטן נברא עמה".
מלאך זה שנקרא "שטן", כל שליחותו קשורה רק באדם, במחשבותיו, מעשיו, וקביעת דרכו ותכליתו.
לפיכך, משנברא, צריך לתת לו "מקום"/"קיום" בעולם הזה בו חושב ופועל האדם.
"מקום"/"קיום" זה צריך לספק התמודדות ראויה ושווה עם אותם כלי שכל ומחשבה שיש לאדם עצמו, על מנת להוות התמודדות ראויה לאדם שיש לו את אותם כלים עצמם.
להתמודדות הראויה והשווה קוראים "כנגדו".
לפיכך, אין ראוי ל"מקום"/קיום" זה של ה"כנגדו", אלא ב"גוף" ה"עזר שכנגדו", ש"מאיש לוקחה", שיש לה אותם כלי שכל ומחשבה כשל האדם עצמו, ומעלתה שהיא ממש "כנגדו".
ה"אשה" איננה יצה"ר עצמו, אלא רק "מקום קיום", בו יוכל המלאך הזה להשתמש ("להתלבש"), בכלי שכל ומחשבה דומים לכלים של האדם עצמו. וזאת הכוונה לענ"ד שהיא "גוף של יצה"ר". לא יצה"ר עצמו אלא ה"גוף" שלו. מקום שימושו.

קריאת השם "חוה/חיוויא", הינה בעצם ה"רשות" שהאדם נתן ל"מקום" של השטן (כי כך זה צריך להיות, על מנת שיוכל למלא את שליחותו בעולמנו כאן, וכפי שנתבאר).

לאחר החטא, ה"כנגדו" או ה"אשה" - המהווה את ה"מאן דאמר הנגדי" "עבר לשכון" (או קיבל "מקום/קיום" בתוך האדם עצמו), הסובל מאז מהתמודדות פנימית אין סופית בין שני כוחות שכל ומחשבה מנוגדים, בין ה"איש" שבו לבין ה"אשה"/"שכנגדו" שבו.
האדם יכול לריב בתוך תוכו מריבות אין סופיות.
הוא יכול לכבוש אותו, כפי ש"דרכו של איש לכבוש".
והוא יכול להשלים איתו, כלומר לרתום אותו יחד לעבודת השם (שכינה ביניהם).
והוא יכול חלילה גם להכבש על ידו (שלא כדרך הארץ שה"אשה" כובשת).
אך כל זאת בתוך תוכו פנימה, שנכנס בו בתוכו פנימה "מקום/קיום" לאותו יצה"ר, והוא ה"אשה"/"כנגדו"" שבו, המהווה "מאן דאמר" פנימי שווה בין שווים עם אותם יכולות שכליות ומחשבתיות לצורך ההתמודדות הפנימית.

[פרנקל תאומים]

אם כבר הביאו מרבינו בחיי, זכור לי שראיתי בפירושו לפ' ויקרא עה"פ "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו גו'" - ש'דבש' בגימטריא 'אשה', ולכן וכו'

רבינו בחיי, ויקרא ב' י"א: כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'....
וע"ד הפשט כי הקרבן לכפר בו כל עונותינו, ולולא המסית והמדיח שהוא יצר הרע לא היה אדם חוטא ולא היה צריך לקרבן כלל, והשאור והדבש הן הן יצר הרע עצמו, כמו שאמרו רז"ל לענין חמץ ומצה בפסח צריך אדם לפנות לבבו מיצר הרע, והוא שאמרו לא תאכל עליו חמץ לענין קרבן פסח, וקרבן פסח היה כפרה על עבודה זרה שעבדו במצרים, ולכן הוא מרחיקם מיצר הרע שלא לשוב לעבודה זרה, ודבש גם כן יצר הרע כי דב"ש בגימטריא אשה, והאשה היא יצה"ר, כי כן מצינו באדם הראשון כשחטא אמר (בראשית ג) האשה אשר נתתה עמדי, רצה לומר יצר הרע שיצרת בי, והאשה אמרה הנחש השיאני, וזה סוד נחש והאשה והאיבה, ולכן הורחקו השאור והדבש מהקרבן כי לא יתכן שני הפכים בנושא אחד, ועוד כי היה נמצא טובל ושרץ בידו, ודי למבין.

יישר כח לרב הדרומי שליט"א שעזר לחדד את הקושי.
שאור = דבש = יצר הרע = עבודה זרה = אשה....

איך אפשר להבין כל זאת?
חוזר ושואל, ולא מוצא מנוח בתשובות החברים הנכבדים, כפי שעוד אפרט בעזהי"ת

האשה היא לא בעצמותה יצה"ר חלילה. כשהקדמונים כותבים שהאשה היא יצה"ר הכוונה היא בפשטות שעבור האנשים האשה היא נסיון של יצרא דעריות. לא שהיא רעה חלילה מצד עצמה.

וניתן להוסיף שיש לחלק בין החומר והרוח, כלומר החלק החומרי של האשה הינו יצרא דעריות עבור האיש. אבל החלק הרוחני שלה, שזה בעצם האשה עצמה, הנפש רוח ונשמה שלה, הינו קודש.

[יאיר]

יישר כח! קצרה ידי מלהסביר דברים פשוטים כאלה.