במסכת שמחות (פרק ח הלכה יג) מסופר שם שעם פטירת בנו של רבי עקיבא:
"נתקבצו קהל גדול לכבוד בנו של רבי עקיבא... ישב ר"ע ודרש ואמר... יודע אני ששכרכם מרובה, שלא נצטערתם ובאתם אלא לכבוד תורה ולשם מצוה, מנוחם אני"! וכאן מוסיף התנא הקדוש דברים מצמררים: "אילו היו לי שבעה בנים וקברתים כשמת בני, ולא שאדם רוצה לקבור את בניו, אלא יודע אני שבני בן העולם הבא הוא...".
איך הדברים מתיישבים עם הלימוד שכל בר בי רב אפילו דחד יומא נזהר בהם: שאל יפתח אדם פיו לשטן?!