פורום אוצר החכמה

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב
והדין היא פירוקא דכי קאמרינן דלא הותר לו בשר לאכילה לאו דאצטוי עלויה בפירוש קאמרינן אלא לא הותר לו קאמרי' דמסתמא כל הנבראות שהיו בעולם היו אסורות לו כעבד זה שאין לו רשות ליהנות משל רבו עד שיטול רשות הימנו ומאי דאשתרי ליה אשתרי ובשר דלא אשתרי ליה לא אשתרי.

האם יש ללמוד מדבריו שכל דבר שלא התפרש היתרו בתורה להדיא ה"ה אסור, או שאין זה אלא כלפי אדה"ר.
(נפק"מ לדוג': כאשר התורה מתירה חגבים באכילה ולא מציינת האם צריך בהם שחיטה, מה ה'מונח פשטא').

אכן לגבי חגבים הרמב"ם מביא פסוק להתירם בלא שחיטה.

אני לא הבנתי את השאלה. קודם שניתנה תורה אדם היה צריך לשפוט לפי שכלו אבל אחר שניתנה תורה זה עניינה לומר מה אסור וכל מה שלא נאסר בה ע"כ שהותר.

יש"כ.

מצאתי אצלי שני גזירים שהעליתי כאן פעם בהקשר אחר, אולי זה שייך גם כאן.





.