שיחת חולין בבית הכנסת

[דורשי יחודך]

שיחת חולין בבית הכנסת
הנה במשנה ברורה ריש סימן קנ"א פסק דאסור לדבר בבית הכנסת אפילו שיחת חולין שיש בה צורך של פרנסה וכדו'. ועינינו הרואות שאין העולם נזהרים בזה, אפילו תלמידי חכמים גדולים וצריך להבין על מה סמכו.
ולאחר העיון נראה שאין צריך אפילו ללמד זכות על מנהג זה כי מעיקר הדין נראה שאין שום איסור לדבר דברי חולין (שאינם בגדר קלות ראש) בבית הכנסת, וכאשר יבואר בע"ה. ופשיטא שהנזהר קדוש יאמר לו, וכל דברינו בעיקר הדין.
מקור הדין בברייתא מגילה כח. בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין כו'. וע"ש בפירוש רש"י שמפרש דקלות ראש האמור כאן היינו מה שממשיך התנא ואומר אין אוכלין כו'.
ובגמ' שם עמוד ב' איתא לגבי בתי כנסיות שבבל שעל תנאי הן עשויין ואעפ"כ אין נוהגין בהן קלות ראש, ושאלו בגמ' מאי קלות ראש? חשבונות. כלומר שאע"פ שבעלמא אכילה ושתיה הם בכלל קלות ראש, לגבי בתי כנסיות שבבל מותר דעל תנאי שישתמשו עשויין, אבל חשבונות הוי קלות ראש יותר מדאי ואסור אפילו בבבל.
אולם הרמב"ם פרק י"א מהלכות תפלה הלכה ו' מפרש קלות ראש דברייתא בענין אחר, דתרי מילי נינהו, קלות ראש, ואיסור נוסף של אכילה ושתיה. ומהו ענין קלות ראש, פירש הרמב"ם כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה.
והנה בטור ושו"ע העתיקו מ"ש הרמב"ם שיחה בטילה, ולא העתיקו "שחוק והיתול", וכנראה משום שסברו שהוא בכלל שיחה בטילה, ועוד דהוא בק"ו ממנה, דעוד גריעי משיחה בטילה.
והנה הפמ"ג בא"א ריש סי' קנ"א כנראה הוקשה לו דשיחה בטילה בלא"ה אסור תמיד, וא"כ מאי איריא בבית הכנסת, ולפיכך פי' דמיירי בדיבור שיש בו צורך כגון לצורך פרנסה וכדו', שבעלמא מותר, אבל בבית הכנסת אסור. והביא שכן איתא בספר ראשית חכמה.

אולם לענ"ד אי משום הא לא איריא, דא"כ יקשה על מ"ש הרמב"ם שחוק והיתול, דהא בעלמא נמי אסורין מדין השח שיחה בטילה. ודוחק טובא לומר דמיירי דוקא בשחוק והיתול בלי שום דיבור שבזה ליכא משום ודברת בם ואל בדברים בטלים. אלא על כרחך דלק"מ קו' הפמ"ג, משום כמה טעמים. ראשית הלא ד' הגמ' ביומא על השח שיחה בטילה לא הובאו ברמב"ם וטור ושו"ע, וכנראה משום שאינו מעיקר הדין אלא מידת חסידות. ועוד די"ל בפשטות שבביה"נ חמיר טפי, וגם המעט שלא נחשב לאיסור ממש בעלמא, בביהכ"נ אסור. ועוד דמי לא משכח"ל שמותר לצורך בריאותו כגון שעצוב וכדו' שאז בודאי מותר מצד שיחה בטילה, ואילו בביהכנ"ס אסור.

ואולם כ"ז ליישב קו' הפמ"ג. אמנם חוץ ממה שאין שום הכרח מקושייתו לפרש ד' הרמב"ם וטוש"ע שמיירי בדברים שיש בהם צורך ומותרים מצד עצמם, הנה קשה מאד לענ"ד לפרש כן לשון שיחה בטילה, והרי לשון שיחה בטילה משמעותו בכל מקום שיחה שהיא בטילה, כפשוטו ומשמעותו, ולא דברי חול, ועי' בכל המקומות שציינו במקורות וציונים שהשתמש הרמב"ם בלשון זה, וברור שבכל המקומות כוונתו לשיחה בטילה ממש.
ומה שהביא הפמ"ג מד' הראשית חכמה שכל דיבור של חולין אסור בביהכנ"ס, הנה כוונתו ע"ד החסידות אבל מדינא אין בזה שום איסור. ואין לומדים הלכה מפי ספרי מוסר וחסידות.

והנה הרמב"ם כתב שאסור לעשות חשבונות, וגם מזה ראיה שאין איסור על כל שיחת חולין, דא"כ מאי איריא חשבונות, הלא זה בכלל כל שיחת חולין. אלא ודאי שאין איסור על שיחת חולין, ודוקא חשבונות הוא שאוסר. והטעם נראה משום שאוושא מילתא, דלא מיירי רק להחליף כסף אלא הוא מעמד גדול וקבוע, שקובעים עצמם לשבת ולהתעסק בעשיית חשבונות, וכל כי האי שפיר אסור.
ולכן היה נראה לולי דברי דברי הפמ"ג, שמותר לדבר ולעשות סידורים פשוטים בבית הכנסת, כל שאין בזה קביעות ואוושא מילתא.

[מקדש מלך]

כבר ציינתי באשכול 'מאי חסידות' למאמרו של ר' חיים ברנסון באסיף חלק ב.

[אוצר החכמה]

גם אני כשהגבתי באשכול מאי חסידות כשדנו בזה חשבתי שאולי יש לחלק שחשבונות הוא יותר עניין של קביעות ומתוך זה יתכן כמו שכתבתי שם שאמירה של כמה מילים נחוצות אין בה איסור ואולי בזה גם לא אסר הפמ"ג. אבל כמו שמשמע מדבריך, להבנתי, שלשבת ולספר סיפורי מלחמות ושאר מעשיות שרי כי זה פחות קביעות מחשבונות לא נראה לי שאפשר לומר זאת בלא ראיה ברורה. בפרט שהוא היפך פסק הפמ"ג והמ"ב. אע"פ שאתה צודק שעל הקושיה של הפמ"ג אפשר לענות, לדוגמה מעין התשובה שלו בהלכות שבת שאם זה כדי לשמח אחרים שרי ובבית הכנסת יהיה אסור.

[דורשי יחודך]

הרב אוצר החכמה:
אינני יודע כיצד הבנת מדברי שסיפורי מעשיות וכדומה יהיה מותר בלי קביעות, בודאי אסור, הלא זה שיחה בטילה.
אני בא לדון על שיחת חולין שאיננה שיחה בטילה, כגון דבר שיש בה צורך שבזה חידש הפמ"ג ששיחה בטילה של הרמב"ם היינו שיחת חולין.
חוץ מזה שאפשר לענות על הקושיא שמכוחה בא הפמ"ג לחדש דבר זה, קשה מאד להבין איך "שיחה בטילה" יכולה להתפרש על דברים שיש בהם צורך.

[אוצר החכמה]

עושה רושם שהפמ"ג לא חשב שיש מצב בינים בין שחוק וקלות ראש לדברי צורך. זה באמת יהיה הסבר על הקושיה שהזכרתי שם מהפמ"ג בהלכות שבת. אבל באמת צריך לחשוב למה הפמ"ג סבר כך.
גם המאמר שהזכיר מקדש מלך הולך על אותו דרך שלך.

[אוצר החכמה]

הרב אוצר החכמה:
אינני יודע כיצד הבנת מדברי שסיפורי מעשיות וכדומה יהיה מותר בלי קביעות, בודאי אסור, הלא זה שיחה בטילה.
אני בא לדון על שיחת חולין שאיננה שיחה בטילה, כגון דבר שיש בה צורך שבזה חידש הפמ"ג ששיחה בטילה של הרמב"ם היינו שיחת חולין.
חוץ מזה שאפשר לענות על הקושיא שמכוחה בא הפמ"ג לחדש דבר זה, קשה מאד להבין איך "שיחה בטילה" יכולה להתפרש על דברים שיש בהם צורך.

זה באמת קושי משמעותי בדברי הפמ"ג.

[דורשי יחודך]

את המאמר שהזכיר הרב מקדש מלך עדיין לא ראיתי, טרם זכיתי ל"אוצר החכמה"...
אולי מישהו יעלה?

[אוצר החכמה]

הנה

[דורשי יחודך]

הנה

יישר כוח גדול!