בביאור הלכה(סימן נ"ר) - על דברי השו"ע שצריך כל אחד לעשות איזשהי הכנה לכבוד שבת כגדולי האמוראים - כתב:
"כי זהו כבודו - יישב בזה מה שהקשה בשו"ת חוות יאיר איך הקילו בכבודם... לכן קאמר דזהו כבודם שעוסק בעצמו במצוה וניכר שעושה כן לכבוד ה' יתברך וכה"א בדוד המלך ע"ה ונקלותי עוד מזאת וגו' משא"כ אם אין ניכר כמו זקן ואינו לפי כבודו באבדה וכדומה שמתחלל כבוד הת"ח עי"ז [פרי מגדים] ור"ל שאין הכל יודעין שהוא עוסק במצוה. ובזה מיושב הא דאיתא בקידושין דף ע' דרב נחמן עסק בעצמו במצות מעקה, ששם הוא דבר שהכל יודעין בעת שהוא עוסק שהוא מצות ה' משא"כ באבדה בעת שהוא מטפל בה אין הכל יודעין מזה ולכן אפילו אם ירצה להחזירו ברבים ויודיעם שהיא אבדה ג"כ פטרתו התורה מזה כנ"ל". עכ"ל.
כלומר, אם ניכר, והכל יודעים שעוסק במצוה, אז אין פטור של זקן ואינה לפי כבודו, ואם אין הכל יודעים שעוסק במצוה - יש פטור של זקן ואינה לפי כבודו ממצות עשה - בשב ואל תעשה, ומל"ת דרבנן.
ומה יהיה הדין בספק אם יודעים שעוסק במצוה?
בבאה"ל משמע לכאורה, שצריך שכולם ידעו, ואילו בספק - יהיה ה"זקן" פטור ממצות עשה.
וברא"ש בב"מ איתא בענין הפטור של זקן ואינה לפי כבודו מהשבת אבידה:
"וראיתי גדולים שפסקו כיון דלא איפשיטא אזלינן לחומרא ומיחייב להחזיר בשדה וכיון דאיחייב איחייב אף בעיר. ויראה לי כיון שפטרה תורה את הזקן שאין לו לזלזל בכבודו, איסור הוא לגבי דידיה שמזלזל לכבוד תורה במקום שאין חייב. ומשום ספק ממון חבירו אם הוא מחויב בו לא יזלזל בספק איסור. והחכם שבא לעשות לפנים משורת הדין יוותר מממונו ויעשה כמו שעשה רבי ישמעאל ב"ר יוסי. אבל אין לו רשות לזלזל בכבודו"
כלומר, נתחדש לן בדבריו:
א. לת"ח יש איסור לזלזל בכבוד התורה שלו. (ולא רק פטור ממצוות השבת אבידה)
ב. בספק, צריך להחמיר שלא לזלזל בכבוד תורתו. (לכאורה, כפי שעלה גם מדברי הבאה"ל לעייל)
לפי זה, עלו בליבי כמה מקרים מעשיים בענין פטור זקן ואל"כ, שאשמח לשמוע את דעתכם הרחבה:
א. שתלמיד חכם יעמוד בדוכן התרמה לצדקה, ויתרים את העוברים ושבים. אמנם אינה לפי כבודו של הת"ח, אך ניכרת המצוה לכולי עלמא, וזהו כבודו.
ב. לטפס על הסולם ולבנות בעצמו סוכה (להקים הדפנות ולסכך את הסכך), גם שם ניכר שזו לכה"פ הכנה למצוה, (או מצוה ממש לפי הירושלמי, או תחילת מצוה לפי הבבלי), ולא גרע מהכנות לכבוד שבת, וא"כ אין לו הפטור של זקן ואל"כ.
ג. להכין פתילות ושמן בחנוכיה להדלקת נרות חנוכה. לכאורה היה נראה פשוט שמותר, ואין לו את הפטור של זקן ואל"כ. אך במרדכי בסוף סוכה (וכן במשנ"ב סימן תרמ"א הביאו)איתא וז"ל: "העושה סוכה לעצמו אומר זמן, אין לתמוה מ"ש דלא מברכין זמן אעשיית נר חנוכה דהא מזמן לזמן אתי, וי"ל דמשעת עשייתו לא מינכר שעושה אותם לשם מצוה דשמא ידליקם לצורכו ולהכי לא מברך".
וא"כ לדבריו יש ספק אם ניכר שעושה את הנרות לעצמו או לצורך מצוה, ולפי מה שהבאתי לעייל, בספק צריך להחמיר שלא לזלזל בכבוד תורתו.
ד. אשת הת"ח מבקשת ממנו לעשות עימה חסד וללכת לקנות ירקות אצל הירקן (וכך ימצא עצמו בורר עגבניות ומלפפונים בפרהסיא), או להביא את הילדים/נכדים בעגלת הילדים לגן הילדים, או לשחק עימם בגינה הציבורית (וכך ימצא עצמו מנדנד ילדים בנדנדה). לכאורה יהיה לו אסור לזלזל בכבודו, כי לא ניכר לכולי עלמא שעושה מצות חסד עם אשתו.
מה דעתכם?
אשמח לעוד דוגמאות למקרים מעשיים כאלה.