טעה בתפילה וחזר כשאינו צריך

[יהודה בן יעקב]

שאלוני:
אדם התפלל ושכח לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' כשהגיע לברכת 'תקע בשופר' נזכר וסבר שצריך לחזור לראש, ולכן חזר לראש התפילה, וכשהגיע לברכת 'השיבנו' נזכר שכיון שאמר בתפילתו הראשונה 'מוריד הטל' לא היה צריך לחזור לראש. ועתה שואל, האם להמשיך היכן שאחז בתפילתו הראשונה, ומה שחזר לראש התפילה דינו כדיבור בשוגג שאינו הפסק, או שכיון שהיה סבור שתפילתו הראשונה נפסלה, א"כ הסיח דעתו ממנה, ועליו להמשיך בברכת 'השיבנו' שאוחז בה כעת.

[מה שנכון נכון]

ראה שע"ת סי' קיד על ענין זה: "וכתב בש"ץ מי שהתפלל ושכח לומר דבר שאין מחזירין אותו, והוא היה סבור שצריך לחזור והתחיל להתפלל, ושוב נזכר שמן הדין א"צ לחזור, תיכף שנזכר יפסיק אפי' באמצע הברכה, כ"כ במכתם לדוד ומאמר מרדכי סי' תרפ"ב לענין אמירת הניסים ע"ש".

[יהודה בן יעקב]

ראה שע"ת סי' קיד על ענין זה: "וכתב בש"ץ מי שהתפלל ושכח לומר דבר שאין מחזירין אותו, והוא היה סבור שצריך לחזור והתחיל להתפלל, ושוב נזכר שמן הדין א"צ לחזור, תיכף שנזכר יפסיק אפי' באמצע הברכה, כ"כ במכתם לדוד ומאמר מרדכי סי' תרפ"ב לענין אמירת הניסים ע"ש".

לאחר עיון בשלמי ציבור, מכתם לדוד ומאמר מרדכי, כולם מדברים כשסיים את התפילה וחזר והתחיל מראש התפילה, וע"ז כתבו שכיון שע"פ דין אינו חייב בתפילה, לכן דינו כמי שהתחיל ע"ד שהוא חייב בתפילה ובאמצע נזכר שהתפלל, דאינו יכול להשלים את החצי האחרון של התפילה ע"ד נדבה, דאין תפילה שחציה חובה וחציה נדבה.
אך כאן הנידון כשבאמצע התפילה חזר והתחיל מתחילת התפילה, האם נחשב שהסיח דעת מתפילתו הראשונה, או לא ונחשב רק כהסיח בתוך התפילה בשוגג.

[מה שנכון נכון]

אמת. בעיון בגוף דבריהם מבואר כן. אך מהיכ"ת לחדש מושג של 'היסח דעת מתפלה'?

יותר יש להסתפק במי שלא אמר ותן טו"מ ונזכר לפני שומע תפלה, ובמקום להמשיך בתפלתו ולתקן שם חזר לברך עלינו, האם ימשיך משם והלאה כסדר הברכות, או ידלג וימשיך מהמקום שעמד בו, (ויאמר ותן טו"מ בש"ת, דמה שהזכיר כעת בברך עלינו לא מהני מאחר ואין הברכות כסדרן). כמדומני שראיתי בשם ראי"ל כאופן הב'. (ולפ"ז כ"ש בנד"ד).

[ממרומי היער]

שכחת להעלות צד שלישי וקצת מסתבר, שאם קרה לו ככה אזי הוא צריך להתחיל מתחילת התפילה, מדוע כי הרי הוא התפילה הראשונה עלתה לו כדין, ומה שחזר והתחיל מהתחלה הרי זה הפסק, ונמצא שהפסיק בתפילתו הראשונה.

כעין הדברים האלו שמעתי שאומרים בשם הגאון רבי שמעון שקופ זצ"ל שמי שאומר ברוך אתה ה'...שהכל נהיה בדברו, ולפני שאכל הוא חוזר בטעות ואומר ברוך אתה ה'... שהכל נהיה בדברו, דינו, שאם הוא רוצה לאכול הוא צריך לברך פעם שלישית מהטעם שזכרנו.

אמנם רבי שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה תפילה פ"ד סי"ח) אומר שאם בירך על של ראש 'להניח תפילין' במקום 'על מצוות', אין זה נחשב כהפסק ולא יצטרך לברך שוב 'להניח', כי הברכה אפילו שהיא אינה במקומה, מ"מ היא מאותו עניין של התפילין, ואולי הסברא הזו נכונה גם לעניין תפילת שמו"ע.

[מה שנכון נכון]

דיני הפסק בדבור באמצע התפלה מבוארים בסימן קד ובסו"ס קח. ע"ש במ"ב שהשח בשוגג אפי' שהה כדי לגמור את כל התפלה אינו חוזר אלא לראש הברכה, ואם הזכיר מאורע שאר ימים שאינו שקר (כגון שאמר אתה חוננתנו שלא במוצ"ש) אין דינו כשח כלל. וה"ה הכא כשחזר לחינם (ובשוגג) על ברכות התפלה, וע"כ אין לדון כאן מצד הפסק. [וכ"ש לפי פשטות דעת מרן שם].

הדוגמאות האחרות אינן שייכות לנד"ד.