שותף שהקדיש את חלקו לעבודה זרה

[לענין]

כידוע בריש פרק השותפין, הרי שאחד מהשותפים שאסר את חלקו בקונם, יכול השני -למאן דאית ליה ברירה – לומר בשלי אני משתמש, כיון שבשעה שהוא משתמש מתברר שהוא משתמש בחלקו, ואינו נהנה מחלק חבירו האסור עליו בקונם.

שאלתי ובקשתי מן החכמים להאיר נא את עיני בתורה הקדושה –
האם הוא הדין גם בשאר האיסורים?
האם שותף שאסר את חלקו בהנאה על ידי שהשתמש בו לעבודה זרה, האם גם אז יכול הוא השותף השני לומר 'בשלי אני משתמש', או דילמא בפועל נאסר הכל ואינו יכול לומר כן.
אשמח מאד לראיה ברורה בנידון.

[הוה אמינא]

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, עד כמה שחלקו של העוע"ז מעורב בהכל ללא ברירה, הרי גם חלקו של השני מעורה ומעורב בהכל ללא ברירה, ואיך יתפס ע"ז איסור?

[לענין]

תודה על ההתייחסות, אך אשתמיטתיה ח"ו ד' הגמ' בחולין מ"א א'

חולין מ''א א'.PNG (31.32 KiB) נצפה 2202 פעמים

תוס' שם.PNG (71.31 KiB) נצפה 2202 פעמים

[כהן]

תודה על ההתייחסות, אך אשתמיטתיה ח"ו ד' הגמ' בחולין מ"א א'

חולין מ''א א'.PNG

תוס' שם.PNG

לכאו' הכלל הפשוט הוא האם בעלים יחיד יכול לאסור את חפציו רק לזמנים מסוימים, ובקונם ודאי שכן ולע"ז לכאו' לא, וממילא שותפים שלכ"א יש זמן מסוים בבעלותו יכולים לאסור בקונם ולא יכולים לאסור בע"ז, ואינו דומה למה שהבאת מיין כיון ששם אין חלוקת זמנים שהיין הוא לשתיה.

[תם מה הוא אומר]

לכאורה שייך גם לסוגיא דתקפו כהן פ"ק דב"מ