האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור.
וכתב הנצי"ב זצ"ל בספרו מרומי שדה שם, וזו לשונו:
הנה ידוע מחלוקת הפוסקים ריש הל' צדקה סי' רמ"ז, אם מותר לנסות בצדקה כמו במעשר. ולכאורה משמע מלשון ברייתא זו דלא תני "על מנת שאתעשר", אלמא דוקא הני תרתי שידוע דצדקה מציל ממות, ושכרה בעוה"ב כמו בכה"מ, ולא כמעשר. מיהו מלשון המדרש שמות רבה ר"פ מ"א, דדריש על קרא לך ה' הצדקה וגו' מענין מעשר, אלמא דחד ביקתא נינהו עיין שם.
ונראה לענ"ד להכריע, דעיקר טעם שמעשר מעשרת, הוא משום דעבודה מיוחדת לשפע פרנסה, כדאי' בכתובות דף ח' מזבח כו' שהוא מזין, ועוד הרבה ראיות. ומקרא מלא אני מפרש, את קרבני לחמי, ר"ל שהוא הלחם שהקב"ה זן את עולמו. ובאשר התרומות ומעשרות גורמים שיהיו הכהנים והלוים פנוים לעבודה, משו"ה מעשרת גם לראש הגורם. וכן בזמן הזה דעיקר עבודה הוא תפלת ת"ח, כדאי' בתענית י"ב ב' היחידים חוזרין ומתענין ומאן נינהו יחידים ת"ח, משו"ה המספיק לת"ח כאילו הקריב ביכורים, וגורם ברכה.
משא"כ שארי צדקות אינן במעלה זו, שאינן גורמין אלא חיות נפש העני. משו"ה מצלת ממות. וביארתי בזה הא דדרשו בקהלת ה' י' על קרא ברבות הטובה רבו אוכליה, כשירבו אוכלי הטובה תרבה הטובה. והנראה שדקדקו מלשון הפסוק שכתוב רבו ולא ירבו או מתרבים, אלא זה סימן כי כבר רבו אוכליה, ומשו"ה מתרבה הטובה.
עד כאן.