פורום אוצר החכמה

מעניין שהרב מקיקץ שלי ביקש הסכמה מגדולים שהיו צעירים ממנו בעשרות שנים. הרב עובדיה צעיר ממנו ביותר משלושים שנה, והסטייפלר ביותר מעשר שנים (המחבר נולד בשנת תרמ"ז).

במיוחד שהוא נחשב במקומו לאחד הגדולים, ורוב גאוני ג'רבא היו תלמידיו, חלקם תלמידים מובהקים.

תם מה הוא אומר כתב:לכל השואלים על הסכמת הסטייפלער שבה מזכיר להגר"ע יוסף זצ"ל,
טרחתי לברר אצל יודעי דבר, והנה הוא לפניכם,
הספר נקרא "כרמי שלי", לרבי מקיקץ שלי, נמצא באוצר,

בהודעתך הקודמת כתבת כך: עוד הודיעוני כי יש איזה ספר ספרדי עם הסכמה של הסטייפלער, שבה הוא משבח את הגרע"י!

ועתה הבאת הסכמה הנ"ל.

אבל ילמדנו רבינו תם וכו' מה מצא בהסכמה הזו שהביא עתה, שרבינו הסטייפלער ז"ל משבח את הגרע"י ז"ל, קראתי ההסכמה ולא ראיתי שבחים, ואפילו לא כתב שמו במפורש ורק כתב בראשי תיבות

אמנם עכשיו בהודעתך נזהרת וכתבת שהסטייפלער "מזכיר" לגרע"י ז"ל, אבל זה לא מה שכתבת בהודעתך הקודמת.

אמת, כתבתי על פי שמועה.
ולכן נזהרתי בהודעתי זו.
וטעות לעולם חוזרת.
אבל אין ספק שיש כאן "סקופ" שהסטייפלער מזכיר את הגר"ע יוסף.
ומה שהזכירו בראשי תיבות - נראה שאי"ז לגריעותא, ופשוט.
בתקופה זו של תשכ"ו נראה שהוא מעריך אותו, אילולי כן הוא לא היה רואה צורך להזכיר שקיבל הסכמה של הגר"ע יוסף בעוד שהוא קיבל שם גם ממרן הרב שך זצוק"ל ועוד.

בבלי77 כתב:

תם מה הוא אומר כתב:לכל השואלים על הסכמת הסטייפלער שבה מזכיר להגר"ע יוסף זצ"ל,
טרחתי לברר אצל יודעי דבר, והנה הוא לפניכם,
הספר נקרא "כרמי שלי", לרבי מקיקץ שלי, נמצא באוצר,

בהודעתך הקודמת כתבת כך: עוד הודיעוני כי יש איזה ספר ספרדי עם הסכמה של הסטייפלער, שבה הוא משבח את הגרע"י!

ועתה הבאת הסכמה הנ"ל.

אבל ילמדנו רבינו תם וכו' מה מצא בהסכמה הזו שהביא עתה, שרבינו הסטייפלער ז"ל משבח את הגרע"י ז"ל, קראתי ההסכמה ולא ראיתי שבחים, ואפילו לא כתב שמו במפורש ורק כתב בראשי תיבות

אמנם עכשיו בהודעתך נזהרת וכתבת שהסטייפלער "מזכיר" לגרע"י ז"ל, אבל זה לא מה שכתבת בהודעתך הקודמת.

יתקן אותי מר,
האם במקומות אחרים רבינו הסטייפלר נהג לשבח תלמידי חכמים אחרים בחיים, ובמיוחד מחוץ לחוג תלמידי החזו"א?

אפשר שעצם ההזכרה אצל אחד כמותו, היינו שבחייהו.

מגדל כתב:

נהר שלום כתב:

תם מה הוא אומר כתב:
אני עדיין מנסה לחפש את ההסכמה שהסטייפלער כותב שאינו רואה צורך לתת הסכמה אחרי שקיבלו הסכמה מהיבי"א והוא משבחו

מעניין. איפה שמעת על הסכמה זו?

גם אני אשמח לראות דבר זה.
אני לא יודע מה יותר מוזר, שהסטייפלער נתן הסכמה, או תוכן ההסכמה שפירטת.

לאחר שרבינו תם הביא את ההסכמה, גילית שני דברים מוזרים - הסטייפלר נתן הסכמה, וגם כתב שכבר הסכימו רבנן על הספר, והוא מפרט מי זה ה'רבנן'.

אכן עולם מוזר נגלה בפניך, איש צעיר.

משום מה השיעור של הרב יעקב הלל נפתח לי [אני גולש באתרוג], הוא מדבר יפה.

מכון חכמי ספרד כתב:

מגדל כתב:

נהר שלום כתב:

תם מה הוא אומר כתב:
אני עדיין מנסה לחפש את ההסכמה שהסטייפלער כותב שאינו רואה צורך לתת הסכמה אחרי שקיבלו הסכמה מהיבי"א והוא משבחו

מעניין. איפה שמעת על הסכמה זו?

גם אני אשמח לראות דבר זה.
אני לא יודע מה יותר מוזר, שהסטייפלער נתן הסכמה, או תוכן ההסכמה שפירטת.

לאחר שרבינו תם הביא את ההסכמה, גילית שני דברים מוזרים - הסטייפלר נתן הסכמה, וגם כתב שכבר הסכימו רבנן על הספר, והוא מפרט מי זה ה'רבנן'.

אכן עולם מוזר נגלה בפניך, איש צעיר.

זכור לי שקראתי באיזה שהוא מקום שהוא השתדל להימנע מלתת הסכמות. ובאמת מעולם לא נתקלתי.
תודה רבה לך, אדם זקן, על שאתה מחכימני.

הרב מחבר אורחות רבינו אמר לי שהרב עובדיה בא לסטיפלר ושאלו אם לתת לו להכנס והוא ענה. הוא רב צריך לתת לו להכנס
וכן שהסטיפלר הקפיד על הרב עובדיה שדרש בבני ברק בעד היתר המכירה

מגדל כתב:
זכור לי שקראתי באיזה שהוא מקום שהוא השתדל להימנע מלתת הסכמות. ובאמת מעולם לא נתקלתי.
תודה רבה לך, אדם זקן, על שאתה מחכימני.

ייתכן שהחלפת עם גדול אחר.
יש לו הסכמה על נחלת משה רוטשטיין, על הספרים של רב בנימין זילבר, נראה לי גם על א' הספרים של הרב וולבה.
יש גם ספר ברסלבר של הרב ארליך מבני ברק ששם ראיתי הסכמה עליו.
זה ב'שלוף' אחד.
הוא בהחלט נתן הסכמות, אולי לא כמו גדולים אחרים, אבל יש ויש.

שומר כתב:הרב מחבר אורחות רבינו אמר לי שהרב עובדיה בא לסטיפלר ושאלו אם לתת לו להכנס והוא ענה. הוא רב צריך לתת לו להכנס
וכן שהסטיפלר הקפיד על הרב עובדיה שדרש בבני ברק בעד היתר המכירה

זה כתוב בספר הנ"ל

בבלי77 כתב:

תם מה הוא אומר כתב:לכל השואלים על הסכמת הסטייפלער שבה מזכיר להגר"ע יוסף זצ"ל,
טרחתי לברר אצל יודעי דבר, והנה הוא לפניכם,
הספר נקרא "כרמי שלי", לרבי מקיקץ שלי, נמצא באוצר,

בהודעתך הקודמת כתבת כך: עוד הודיעוני כי יש איזה ספר ספרדי עם הסכמה של הסטייפלער, שבה הוא משבח את הגרע"י!

ועתה הבאת הסכמה הנ"ל.

אבל ילמדנו רבינו תם וכו' מה מצא בהסכמה הזו שהביא עתה, שרבינו הסטייפלער ז"ל משבח את הגרע"י ז"ל, קראתי ההסכמה ולא ראיתי שבחים, ואפילו לא כתב שמו במפורש ורק כתב בראשי תיבות

אמנם עכשיו בהודעתך נזהרת וכתבת שהסטייפלער "מזכיר" לגרע"י ז"ל, אבל זה לא מה שכתבת בהודעתך הקודמת.

זה שכותב עליו הרב הגאון זה בהחלט שבח (בפרט לאחר ההכפשות של ספר א"ר)

אבני גזית כתב:

מגדל כתב:
זכור לי שקראתי באיזה שהוא מקום שהוא השתדל להימנע מלתת הסכמות. ובאמת מעולם לא נתקלתי.
תודה רבה לך, אדם זקן, על שאתה מחכימני.

ייתכן שהחלפת עם גדול אחר.
יש לו הסכמה על נחלת משה רוטשטיין, על הספרים של רב בנימין זילבר, נראה לי גם על א' הספרים של הרב וולבה.
יש גם ספר ברסלבר של הרב ארליך מבני ברק ששם ראיתי הסכמה עליו.
זה ב'שלוף' אחד.
הוא בהחלט נתן הסכמות, אולי לא כמו גדולים אחרים, אבל יש ויש.

אני מניח שהוא אשר קרה לי.
תודה לכם שהעמדתם אותי על טעותי.
עכ"פ אני חושב שלנסות לדקדק בכל מיני לשונות סטייפלער, מה דעתו על הרב עובדיה, זו החטאה למטרת האשכול.
שכן לדון על שיטת הפסיקה בעדות המזרח באנו, ולא על מחלוקות/ידידויות רבנים.

נהר שלום כתב:א. צ"ל מהרי"ו מש"כ במקורות לרמ"א זה ט"ס. ב. היכן כת"י ר"י? ג. על הדיוק מהשו"ע כבר השיב הרב עובדיה. ד. יש הבדל בין מקור בראשונים (מאחרוני הראשונים שרק מעתיק את מה שהתחילו לנהוג קצת נשים) לבין ראשון שכותב שכך צריך לעשות. ה. בין המהרי"ו לחיד"א יש כ300 שנה מדוע לפניו פוסקי הספרדים לא הזכירו מנהג זה? ו. לא ידעתי שכך פסק האיש מצליח, בנו מגודולי המחזקים את דברי הרב עובדיה בזה, אפשר לציין מקור? ז. אולי העידון מפני השלום היה דווקא זה שהגר"ש משאש כתב לחזק את המנהג בתשובה

א. יישר כח

ב. הרב סופר ר"י כף החיים הביא מספר הנייר. וכתב על זה בילק"י (הערותיי בסוגריים עגולות ואותיות אדומות):

"ואף שראיתי להרה"ג יעקב חיים סופר שהעיר על הדברים, והביא משם ספר הנייר [לאחד מהראשונים] שכבר הוא הזכיר המנהג של הנשים לברך על ההדלקה אחר ההדלקה, מכל מקום איני יודע מפני מה נתלה בדברי אחד מן הראשונים, ועזב דברי כל הראשונים האחרים שכולם כתבו לברך קודם ההדלקה, וכלשון הרמב"ם להדיא (אולי כי כך המנהג?). וגם דעת מרן הכי הויא (אולי כי המנהג קדם למרן? ואולי כי גם דעת מרן כך היא?). ולמה לא נחוש לדעת רוב ככל הראשונים ומרן השלחן ערוך בספק איסור של ברכה לבטלה, הא למיחש מיהא בעי (אולי כי אין סב"ל במקום מנהג?). ואי משום שינוי המנהג, כבר כתבנו במקום אחר בשם הריב"ש ועוד ראשונים, דכל כהאי גוונא שיש חשש איסור מותר לחכם שדבריו נשמעים לשנות מהמנהג (אולי כי אין חשש איסור בדבר שנהגו כלל ישראל ומקורו בראשונים?)

ג. על דיוק כזה אי אפשר להשיב, אפשר לפרש כך ואפשר לפרש כך, ולא מוכרח. ובוודאי שפסיקת ההלכה היא לא ע"פ העמדת אוקימתא במרן, אלא בגלל המנהג שיסודו בראשונים, וזה נכתב בקושי כסניף בעלמא, ש"אולי" אפשר לומר שגם דעת מרן כך היא.

ד. יש מקור משני ראשונים, האחד לא שלל והשני (שקדם לו) אפי' חיזק את המנהג. זה בהחלט מספיק כדי לקיים מנהג שפשט בכלל ישראל, ספרדים ואשכנזים גם יחד.

ה. לא יודע.

ו. לא זוכר היכן ראיתי, אבל מ"מ כתב ילק"י: "וכעת הגיע לידי תשובת הרה"ג הנאמ"ן שכתב בזה"ל: הרבנית ע"ה היה קשה לה לעזוב מנהגה בחוץ לארץ להדליק ואחר כך לברך. ומצאתי סמך למנהגינו בחוץ לארץ שלא ייחשב ברכה לבטלה לגמרי, על פי המרדכי בשבת, ועוד".

ז. מרן הגר"ש משאש כתב כמה וכמה תשובות לחזק המנהג. רק בתשובתו האחרונה כתב להיפך, והמבין יבין. המו"ל ראה לנכון להשמיט מהספר לגמרי את התשובה ההיא, אבל ילקוט שמ"ש שראה אותה, הביאה בספרו.

בבלי77 כתב:בהודעתך הקודמת כתבת כך: עוד הודיעוני כי יש איזה ספר ספרדי עם הסכמה של הסטייפלער, שבה הוא משבח את הגרע"י!

ועתה הבאת הסכמה הנ"ל.

אבל ילמדנו רבינו תם וכו' מה מצא בהסכמה הזו שהביא עתה, שרבינו הסטייפלער ז"ל משבח את הגרע"י ז"ל, קראתי ההסכמה ולא ראיתי שבחים, ואפילו לא כתב שמו במפורש ורק כתב בראשי תיבות

אני רואה כמה וכמה שבחים.

1) מהרב הגאון (!)

2) וכו' (כאן רמז לעוד שבחים שכביכול רצה לכתוב וקיצר)

3) בעל מחבר ספר יביע אומר שליט"א

4) שמעיד בגודלו (!)

והמשמע מהדברים שאינו צריך לעיין בספר כי סמך על המעיד בגודלו.

ואחרי כל זה אתה שואל היכן השבחים? אתמהה.

נהר שלום כתב:על ספר הנייר כבר השיבו לו שיתכן וזה הוספה מאוחרת על ספר הנייר

זו אינה תשובה, זו דחיה בקש.

ישא ברכה כתב:לכאורה נראה שהמנהג הקדמון הספרדי היה לברך לפני. (גם באשכנז כפי שרואים מדברי מהרי"ו היו קצת שנהגו לברך אחרי ומשמע שהיו הרבה שנהגו לברך לפני, ובזמן הרמ"א, כבר התרחש השינוי, והמשמעות היא שהמנהג התפשט)

אגב דהזכרת את השפעת רמ"א, בספר "דברי שלום ואמת" הוכיח שעדות המזרח הושפעו ע"י רמ"א הרבה יותר מעדות המערב (מרוקו תוניס אלג'יר וכו'). במילים אחרות, ילקוט יוסף נוטה יותר לרמ"א מאשר המרוקאים. ניפוץ מיתוס זה מלווה בהוכחות ובטבלאות שכתב בספר.

אין באפשרותי לצרף את המקור הרלוונטי, רק קישור למאמר שעוסק בזה מקופיא, ובו מופיעות מספר דוגמאות:

1) מרן פסק לא לברך הנותן ליעף כח, רמ"א חלק וכתב שהאשכנזים נוהגים לברך, המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

2) מרן פסק שהכהנים יתחילו לומר "יברכך", רמ"א חלק וכתב שגם מילה זו יקריא הש"ץ. המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

3) המרוקאים נהגו לחזור למוסיף על אותם פסוקים, כדעת מרן, ילק"י פסק כדעת רמ"א שמוסיפים לו פסוקים חדשים.

4) במרוקו נהגו להתנשק עם העולה לספר תורה, ילק"י חלק ופסק כרמ"א (ומקורותיו האשכנזיים) שאין לנשק לבניו הקטנים (וגם זה אינו נכון, כי יש לחלק בין נשיקת בניו הקטנים מתוך אהבה לנשיקת חבריו מתוך כבוד).

5) המרוקאים נהגו לומר האזינו בת"ב במקום שירת הים, ומנהג זה מקורו בראשונים, ראה ב"י תקנ"ט, אבל בילק"י פסק כרמ"א לומר שירת הים. והדגיש: "אנחנו נוהגים כרמ"א".

6) המרוקאים פסקו כדעת מרן להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. ביחווה דעת פסק כדעת הרמ"א לאסור להעמיד בזה.

7) מרן פסק שגם מי שאין לו לולב יכול להקיף, וכן נוהגים, וכן במרוקו היה מחזה נפוץ של אנשים שהקיפו בלי לולב. ילק"י פסק כרמ"א, שמי שאין לו לולב לא יקיף.

8) מרן פסק שאם אבי הבן מל, מברך למול את הבן. הרמ"א חלק וכתב שלא לחלק. המרוקאים נהגו כמרן. ילק"י פסק כרמ"א שלא משנים מטבע הברכה.

9) ילק"י פסק כרמ"א (סי' שע"ו) שהאבל על אב ואם יעלה ש"ץ גם בימי השבעה. המרוקאים נהגו כמרן (יו"ד שפ"ד ס"ג) שאבל אינו עולה ש"ץ בשבעה.

ראה עוד במאמר זה הרבה עניינים שפסק בילק"י כמו האשכנזים.

עובר ושב כתב:

נהר שלום כתב:על ספר הנייר כבר השיבו לו שיתכן וזה הוספה מאוחרת על ספר הנייר

זו אינה תשובה, זו דחיה בקש.

דווקא מצאנו כה"ג בספר הנייר, אלא שכמובן צריך בדיקה פרטנית על מקום זה.

אם הכותב בעצמו אומר ש"יתכן", אז בדיקה פרטנית בוודאי שאין כאן, אלא דחיה בקש.

הקושיא אינה קושיא מספר הנייר כאשר יראה המעיין במבוא, ועוד וזה העיקר, שהראיה שהביא הגרי"ח סופר שליט"א היא מקטע שחתום בסופו "רבינו יצחק". כך שזה בודאי מהתוס'. ואכ"מ.

נדמה לי שהיה תשובה מפורטת כאן בפורום על הטענה מספר הנייר.

עובר ושב כתב:

ישא ברכה כתב:לכאורה נראה שהמנהג הקדמון הספרדי היה לברך לפני. (גם באשכנז כפי שרואים מדברי מהרי"ו היו קצת שנהגו לברך אחרי ומשמע שהיו הרבה שנהגו לברך לפני, ובזמן הרמ"א, כבר התרחש השינוי, והמשמעות היא שהמנהג התפשט)

אגב דהזכרת את השפעת רמ"א, בספר "דברי שלום ואמת" הוכיח שעדות המזרח הושפעו ע"י רמ"א הרבה יותר מעדות המערב (מרוקו תוניס אלג'יר וכו'). במילים אחרות, ילקוט יוסף נוטה יותר לרמ"א מאשר המרוקאים. ניפוץ מיתוס זה מלווה בהוכחות ובטבלאות שכתב בספר.

אין באפשרותי לצרף את המקור הרלוונטי, רק קישור למאמר שעוסק בזה מקופיא, ובו מופיעות מספר דוגמאות:

1) מרן פסק לא לברך הנותן ליעף כח, רמ"א חלק וכתב שהאשכנזים נוהגים לברך, המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

2) מרן פסק שהכהנים יתחילו לומר "יברכך", רמ"א חלק וכתב שגם מילה זו יקריא הש"ץ. המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

3) המרוקאים נהגו לחזור למוסיף על אותם פסוקים, כדעת מרן, ילק"י פסק כדעת רמ"א שמוסיפים לו פסוקים חדשים.

4) במרוקו נהגו להתנשק עם העולה לספר תורה, ילק"י חלק ופסק כרמ"א (ומקורותיו האשכנזיים) שאין לנשק לבניו הקטנים (וגם זה אינו נכון, כי יש לחלק בין נשיקת בניו הקטנים מתוך אהבה לנשיקת חבריו מתוך כבוד).

5) המרוקאים נהגו לומר האזינו בת"ב במקום שירת הים, ומנהג זה מקורו בראשונים, ראה ב"י תקנ"ט, אבל בילק"י פסק כרמ"א לומר שירת הים. והדגיש: "אנחנו נוהגים כרמ"א".

6) המרוקאים פסקו כדעת מרן להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה. ביחווה דעת פסק כדעת הרמ"א לאסור להעמיד בזה.

7) מרן פסק שגם מי שאין לו לולב יכול להקיף, וכן נוהגים, וכן במרוקו היה מחזה נפוץ של אנשים שהקיפו בלי לולב. ילק"י פסק כרמ"א, שמי שאין לו לולב לא יקיף.

8) מרן פסק שאם אבי הבן מל, מברך למול את הבן. הרמ"א חלק וכתב שלא לחלק. המרוקאים נהגו כמרן. ילק"י פסק כרמ"א שלא משנים מטבע הברכה.

9) ילק"י פסק כרמ"א (סי' שע"ו) שהאבל על אב ואם יעלה ש"ץ גם בימי השבעה. המרוקאים נהגו כמרן (יו"ד שפ"ד ס"ג) שאבל אינו עולה ש"ץ בשבעה.

ראה עוד במאמר זה הרבה עניינים שפסק בילק"י כמו האשכנזים.

וואו אני לא יודע אם אתה באמת מתכווין לכך או שאתה מעלים עיניך בכוונה.
1.אנו מברכים הנותן ליעף כח משום הוראת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
2.אנו נוהגים שהש"ץ מקריא אף את תיבת יברכך, משום דעת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
4.עי בא"ח פרשת ויקרא אות יא'
5. זהו מנהג ירושלים, אשר נתקבע אצל הספרדים בהתאם למנהגי בית אל, אשר דאג להנחיל ולהשריש הבא"ח. מכיוון שהם תפסו את סדר התפילה כמתקן בעולמות העליונים, לא שינו שינויים שלא נתפרשו בדברי האר"י ז"ל, ויש לכך עוד ביטויים רבים כגון אמירת למנצח בחול המועד, וכ'ו וכ'ו.
7. גם כאן שורש העניין הוא בקבלה.

וכמובן שאני חוזר לדבריי לעיל, שלדעתי אין לראות בספר ילקוט יוסף, כמייצג ומסמל השיטה הספרדית, אבל איך שיהא, גם השיטה הספרדית המסורתית, קיבלה על עצמה הוראות מרן, וברוב (ולא כל!) הפעמים שנטתה מדבריו, היה זה משום דברי האר"י, וזהו הסיבה לרב הדינים שהבאת. (אלו שלא התייחסתי אליהם, אין זה משום שידוע לי שטעמם אחר, אלא משום שלא ידוע לי טעמם כלל.)

עובר ושב כתב:
2) מרן פסק שהכהנים יתחילו לומר "יברכך", רמ"א חלק וכתב שגם מילה זו יקריא הש"ץ. המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

היכן ראית שנהגו כן?
במשפחת אביחצירא, לענפיה, לא עושים כן.
כפי הזכור לי, גם אצל הרב משאש לא.
ראיתי זאת רק אצל יוצאי ג'רבא.

ולהערת מגדל,

מה דעת האר"י בזה?

אבני גזית כתב:

עובר ושב כתב:
2) מרן פסק שהכהנים יתחילו לומר "יברכך", רמ"א חלק וכתב שגם מילה זו יקריא הש"ץ. המרוקאים נהגו כמרן, ילק"י פסק כרמ"א.

היכן ראית שנהגו כן?
במשפחת אביחצירא, לענפיה, לא עושים כן.
כפי הזכור לי, גם אצל הרב משאש לא.
ראיתי זאת רק אצל יוצאי ג'רבא.

ולהערת מגדל,

מה דעת האר"י בזה?

זכור לי בבירור כי ראיתי באחד הספרים או הסידורים, כי ע"פ האר"י גם הש"ץ ממשיך שפע ולכן צריך להגיד כל הברכות, ואינני מוצא דבר זה לעת עתה, ואחפשהו בעזרת השם. מה שכן מצאתי, הוא שרח"ו מציין לכוונה התלויה בש"ץ, וכותב ששכחה.
מ"מ הא לך דברי הבא"ח בעניין:
יש מקומות נוהגים דהכהנים מתחילין תיבת "יברכך" מעצמן, ואין החזן מקרא אותם אלא מתיבת "ה' וישמרך" ואילך, וזו הסברה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור, אך יש אומרים שצריך החזן להקרות אותם גם תיבת "יברכך" משום דכתיב "אמור להם" ויש קפידה בדבר, אבל החולקים סבירא להו דאין קפידה אם לא אמר להם תיבת "יברכך", ועל פי הסוד יש קפידה בזה לומר להם גם תיבת "יברכך", וכמ"ש רבינו בחיי ז"ל בפרשת נשא טעמו של דבר שצריך להקרות גם "יברכך" יעוין שם, וכן נוהגים החסידים בבית אל יכב"ץ בירושלם תבנה ותכונן, והנה פה עירנו בגדאד יע"א היה המנהג מזמן קדמון כמו שכתב מרן ז"ל דאין החזן מקרא תיבת "יברכך", אך קודם כמה שנים תהלות לאל יתברך שעזרני לעשות המנהג בכל בתי כנסיות שבעירנו שיהיה החזן מקרא תיבת "יברכך" גם כן וכן ראוי להורות בכל אתר ואתר, ואהני לן טובא מנהג זה שעל ידי כן לא יאבדו הציבור אמן שאחר ברכת "ישראל באהבה" כי מתחלה היה דרכם של כהנים למהר לומר "יברכך" תכף ומיד אחר תיבת "באהבה" במשך אחד, ועל ידי כן לא היה אפשר לענות אמן:

וכמו שכתבתי לעיל, גם כאן שורש השינוי הוא על פי הסוד, ועל פי מנהג בית אל. כמו שאמרתי, בטוחני שיש אזכור לכך גם בכתבי האר"י, אך לעניינו גם אם לא, הרי שנטו הספרדים מסברת מרן, משום הקבלה, תהא זו קבלת האלוהי רבינו יצחק, או תהא זו קבלת רבנו בחיי.

אבני גזית כתב:

היכן ראית שנהגו כן?
במשפחת אביחצירא, לענפיה, לא עושים כן.
כפי הזכור לי, גם אצל הרב משאש לא.
ראיתי זאת רק אצל יוצאי ג'רבא.

ולהערת מגדל,

מה דעת האר"י בזה?

איני יודע מה עושה משפחה פלונית. אבל זה המנהג הרווח במרוקו (ארץ רחבת ידיים ומנהגים, ובכל זאת יש תמיד את המנהג הרווח).

מגדל כתב:וואו אני לא יודע אם אתה באמת מתכווין לכך או שאתה מעלים עיניך בכוונה.
1.אנו מברכים הנותן ליעף כח משום הוראת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
2.אנו נוהגים שהש"ץ מקריא אף את תיבת יברכך, משום דעת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
4.עי בא"ח פרשת ויקרא אות יא'
5. זהו מנהג ירושלים, אשר נתקבע אצל הספרדים בהתאם למנהגי בית אל, אשר דאג להנחיל ולהשריש הבא"ח. מכיוון שהם תפסו את סדר התפילה כמתקן בעולמות העליונים, לא שינו שינויים שלא נתפרשו בדברי האר"י ז"ל, ויש לכך עוד ביטויים רבים כגון אמירת למנצח בחול המועד, וכ'ו וכ'ו.
7. גם כאן שורש העניין הוא בקבלה.

וכמובן שאני חוזר לדבריי לעיל, שלדעתי אין לראות בספר ילקוט יוסף, כמייצג ומסמל השיטה הספרדית, אבל איך שיהא, גם השיטה הספרדית המסורתית, קיבלה על עצמה הוראות מרן, וברוב (ולא כל!) הפעמים שנטתה מדבריו, היה זה משום דברי האר"י, וזהו הסיבה לרב הדינים שהבאת. (אלו שלא התייחסתי אליהם, אין זה משום שידוע לי שטעמם אחר, אלא משום שלא ידוע לי טעמם כלל.)

ראשית, הבאתי מהספר, וטענותיך - אם ישנם - אליו תפנה.

1) לא חשוב הסיבה, בוודאי שלכל דבר ימצא הרב עובדיה טעם ונימוק. אבל בפועל זה יוצא כדעת הרמ"א ונגד השו"ע שהוא דוגל בו.

2) כנ"ל

4) עיין גם אתה, וסכם לנו

5) לא קראת את מה שהקדמתי (או באשכול זה או באשכול הסמוך שהפניתי אליו) שבירושלים בכל 800 השנה האחרונות לא היה מנהג אחיד, אלא היו קהילות קהילות, ומנהגים שונים, וממילא "מנהג ירושלים" זו המצאה, כמו שתאמר שמנהג ירושלים לא לברך על ההלל (לאחר שהרב עובדיה הנהיג כך).

הדוגמא של תשעה באב היא דוגמא מצויינת; מנהג קהילה קטנה מאוד של מקובלים, הפך ל"מנהג ירושלים" לאחר שבית כנסת אחד חיקה את חבירו.

7) כנ"ל בסעיף 1.

עובר ושב כתב:

וונדרבר כתב:מי שחושב שהמחלוקת בין הגרע"י לשאר פוסקים ספרדים, היא על היחס לתורת הקבלה, היחס לבן איש חי, או היחס למנהגים, מחסיר את הנקודה העיקרית שממנה נובעים החילוקים האלו.
הנושא העיקרי הוא שיטת הגרע"י שפוסקים רק כמרן הבית יוסף בלבד ולא מתחשבים עם פסקי האחרונים בחמש מאות שנה שעברו.
ועל שיטתו זו עיקר המחלוקת

לא, זאת טעות. רובם מקבלים את הכלל של "קבלנו הוראות מרן". רק שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, כגון סב"ל, מנהג קדום, ועוד.

המחלוקת בין הגר"ע יוסף לשאר הפוסקים הספרדים היא על מנהגים שהוא ראה לנכון לבטל, ומאידך גיסא מנהגים שהוא ראה לנכון לקיים, בטענה של "מנהג ירושלים" שדוחה את השו"ע, וראה מה שכתבתי כאן ואילך.

כאשר הגר"ע יוסף הכריע לבטל מנהג, הוא טען שמנהג זה היה קיים בחו"ל, אבל כאשר אותם בני חו"ל עלו לארץ, עליהם לבטל דעתם מפני מרן השו"ע ולנהוג כמנהג א"י שמרן הוא מרא דאתרא בה.

דא עקא, שבארץ ישראל אין מנהג אחיד, ואין מרא דאתרא...

...].

אני לא חושב שיש להגדיר טעות את דברי מי שכתב שהמחלוקת היא אם מתחשבים בפסקי האחרונים שאחרי הב"י. ודאי שגם מר צודק שהיתה מחלוקת בענין הקפדה על מנהגים נגד השו"ע אבל זו לא המחלוקת היחידה. אני חושב שהיתה גם מחלוקת על הפסיקה לפי קבלה.

נשאלתי בפרטי, היכן כתבתי על מנהג ירושלים.

viewtopic.php?f=17&t=11014&p=501129#p501129

עובר ושב כתב:

נהר שלום כתב:על ספר הנייר כבר השיבו לו שיתכן וזה הוספה מאוחרת על ספר הנייר

זו אינה תשובה, זו דחיה בקש.

אמרו זאת כי יש סתירה מדבריו לעיל (וכידוע יש הרבה הוספות מאוחרות בספר זה)

לא הבנתי מה העסק מספר הנייר, גם אם מצאו אחד מהראשונים שכותב שהיו מברכים אחרי, הרי זה מול רשימה ארוכה של ראשונים, בראשם הרמב"ם (ובכללם גם הרמב"ן והרשב"א שהיו גדולי ספרד). פתחתי היום לראות את האור לציון על הענין, וגם הוא מבין שפשטות לשון השו"ע הכונה לברך ואח"כ להדליק כמו בכל המצוות, (ולשון הטור כלשון השו"ע, והטור מביא גם את מנהגי אביו הרא"ש), כך שלא רנאה שהיה מנהג רווח בספרד באותם שנים להדליק ואח"כ לברך.

עובר ושב כתב:

מגדל כתב:וואו אני לא יודע אם אתה באמת מתכווין לכך או שאתה מעלים עיניך בכוונה.
1.אנו מברכים הנותן ליעף כח משום הוראת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
2.אנו נוהגים שהש"ץ מקריא אף את תיבת יברכך, משום דעת האר"י, ולא משום דעת הרמ"א.
4.עי בא"ח פרשת ויקרא אות יא'
5. זהו מנהג ירושלים, אשר נתקבע אצל הספרדים בהתאם למנהגי בית אל, אשר דאג להנחיל ולהשריש הבא"ח. מכיוון שהם תפסו את סדר התפילה כמתקן בעולמות העליונים, לא שינו שינויים שלא נתפרשו בדברי האר"י ז"ל, ויש לכך עוד ביטויים רבים כגון אמירת למנצח בחול המועד, וכ'ו וכ'ו.
7. גם כאן שורש העניין הוא בקבלה.

וכמובן שאני חוזר לדבריי לעיל, שלדעתי אין לראות בספר ילקוט יוסף, כמייצג ומסמל השיטה הספרדית, אבל איך שיהא, גם השיטה הספרדית המסורתית, קיבלה על עצמה הוראות מרן, וברוב (ולא כל!) הפעמים שנטתה מדבריו, היה זה משום דברי האר"י, וזהו הסיבה לרב הדינים שהבאת. (אלו שלא התייחסתי אליהם, אין זה משום שידוע לי שטעמם אחר, אלא משום שלא ידוע לי טעמם כלל.)

ראשית, הבאתי מהספר, וטענותיך - אם ישנם - אליו תפנה.

1) לא חשוב הסיבה, בוודאי שלכל דבר ימצא הרב עובדיה טעם ונימוק. אבל בפועל זה יוצא כדעת הרמ"א ונגד השו"ע שהוא דוגל בו.

2) כנ"ל

4) עיין גם אתה, וסכם לנו

5) לא קראת את מה שהקדמתי (או באשכול זה או באשכול הסמוך שהפניתי אליו) שבירושלים בכל 800 השנה האחרונות לא היה מנהג אחיד, אלא היו קהילות קהילות, ומנהגים שונים, וממילא "מנהג ירושלים" זו המצאה, כמו שתאמר שמנהג ירושלים לא לברך על ההלל (לאחר שהרב עובדיה הנהיג כך).

הדוגמא של תשעה באב היא דוגמא מצויינת; מנהג קהילה קטנה מאוד של מקובלים, הפך ל"מנהג ירושלים" לאחר שבית כנסת אחד חיקה את חבירו.

7) כנ"ל בסעיף 1.

אין לי טענות לאף אחד, הלכה כמותו ולא מטעמו. לכן נהנתי מהאוסף היפה הזה אשר הוא כולו מעיד על אשר אמרתי בתחילת האשכול, ועל כך אני מודה לך.

לרשימתו של עובר ושב
א. הנה לכם תשובה לדברי מגדל שמרן הגרע"י לא מתחשב בפוסקים אשכנזים
ב. למרוקאים יש רשימה הרבה יותר ארוכה

נהר שלום כתב:לרשימתו של עובר ושב
א. הנה לכם תשובה לדברי מגדל שמרן הגרע"י לא מתחשב בפוסקים אשכנזים
ב. למרוקאים יש רשימה הרבה יותר ארוכה

הרב נה"ש היקר.
אם תעיין בדברי לעיל, תראה ששורש כל המנהגים הנ"ל הוא בתורת הקבלה, והוא מנהג שקדם למרן השני לשמו, הרב עובדיה יוסף.
זה שהרב עובדיה לא שינה אותם, זו נקודה שצריך לתת עליה את הדעת. הפשטות נראית משום שאלו סתם שני צדדים ברוב המקרים, ואין הפסד או טורח באף אחת מן השיטות, אז לא ראה לשנות המנהג. ומכל מקום, קשה להביא ראיה מכך שהוא לא התייחס, בהשוואה אל דברים אליהם הוא כן התייחס. וכמו שנוהגים לומר העולם בחוץ, "הוכח שאין לך אחות".

ישא ברכה כתב:לא הבנתי מה העסק מספר הנייר, גם אם מצאו אחד מהראשונים שכותב שהיו מברכים אחרי, הרי זה מול רשימה ארוכה של ראשונים, בראשם הרמב"ם (ובכללם גם הרמב"ן והרשב"א שהיו גדולי ספרד). פתחתי היום לראות את האור לציון על הענין, וגם הוא מבין שפשטות לשון השו"ע הכונה לברך ואח"כ להדליק כמו בכל המצוות, (ולשון הטור כלשון השו"ע, והטור מביא גם את מנהגי אביו הרא"ש), כך שלא רנאה שהיה מנהג רווח בספרד באותם שנים להדליק ואח"כ לברך.

הענין הוא שיש למנהג על מה לסמוך (ולולא זה אולי היה מקום לבטלו), היות וקיימוהו ראשונים ואחרונים.

וכיוון שמנהג עוקר הלכה וכוחו גדול, ויש לו על מה לסמוך, מאי נפק"מ ברשימה ארוכה של ראשונים הסוברים להיפך.

ישנו באוצר ספר "להדליק ולברך", אשר מיישב את המנהג.
https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?609843&

עובר ושב כתב:

ישא ברכה כתב:לא הבנתי מה העסק מספר הנייר, גם אם מצאו אחד מהראשונים שכותב שהיו מברכים אחרי, הרי זה מול רשימה ארוכה של ראשונים, בראשם הרמב"ם (ובכללם גם הרמב"ן והרשב"א שהיו גדולי ספרד). פתחתי היום לראות את האור לציון על הענין, וגם הוא מבין שפשטות לשון השו"ע הכונה לברך ואח"כ להדליק כמו בכל המצוות, (ולשון הטור כלשון השו"ע, והטור מביא גם את מנהגי אביו הרא"ש), כך שלא רנאה שהיה מנהג רווח בספרד באותם שנים להדליק ואח"כ לברך.

הענין הוא שיש למנהג על מה לסמוך (ולולא זה אולי היה מקום לבטלו), היות וקיימוהו ראשונים ואחרונים.

וכיוון שמנהג עוקר הלכה וכוחו גדול, ויש לו על מה לסמוך, מאי נפק"מ ברשימה ארוכה של ראשונים הסוברים להיפך.

אני חושב שבסיטואציה כזו ניתן להבין גם את פסיקת היבי"א. מבחינתו הנתונים הם כך: 1. רוב הראשונים סוברים שצריך לברך ואח"כ להלדליק. 2. כפי הנראה זה היה המנהג הקדום. 3. הרעיון ההלכתי העיקרי שהביאו כדי להצדיק את הברכה אחרי, פחות שייך לפי הספרדים שרוב הפוסקים שלהם סבורים שאין קבלת שבת בברכה. ולכן הטעם פחות שייך. (אגב, באורל"צ כתב לכן טעם מעניין מפני מה נהגו כך). 4. יש בעיה הלכתית חמורה בברכה אחרי. 5. המנהג אינו מוחלט, יש עדויות על כאלו שלא נהגו בו. וגם יש מקום להניח שהוא בהשפעת האשכנזים.

כל אלו הביאו אותו למסקנה לבטל את המנהג. המושג מנהג עוקר הלכה, הוא לא כ"כ חלק כמו שהצגת אותו. במובנו הפשוט הוא צריך להיאמר על מנהג קדמון. למעשה היבי"א סבור במנהג שאינו קדמון, הכלל הוא שהולכים אחרי המנהג רק אם ההלכה רופפת בידך, בנתונים הנ"ל מבחינתו ההלכה איננה רופפת אלא ברורה.

ושוב יתכן לחלוק ולומר שגם מקרים כאלו צריך ללכת אחרי המנהג, ואין בודקין מן המזבח ולמעלה, ואם הרבה חכמים סמכו על המנהג אז אין לנו רשות לערער, אבל בהחלט יש מקום לאדם בעל כתפיים רחבות כמו היבי"א, להביע את דעתו, ואי אפשר לראות אותו כעוקר מסורת הלכתית כל שהיא.

אגב, לא ההכרתי את ספר הנייר וסקרן אותי מיהו. אז הוא אחד מהראשונים מבעלי התוספות, מן הסתם מחכמי אשכנז, אז קצת מוזר לתלות את מנהג ספרד בו.

הספר הוא כרמי שלי של ר' מקיקץ שלי שם שיבח הסטייפלר את מרן הגרע"י

הובא כבר למעלה!

הרבה מהחכמים כאן כתבו לעיל דאף כי בספר הנייר כתוב שיש להדליק ואחר כך לברך, אבל אחר שמחבר ספר הנייר אשכנזי מה לבני ספרד ולו ולדוגמא מה שכתב "ישא ברכה": לא הכרתי את ספר הנייר וסקרן אותי מיהו. אז הוא אחד מהראשונים מבעלי התוספות, מן הסתם מחכמי אשכנז, אז קצת מוזר לתלות את מנהג ספרד בו".

ולדידהו מדוע לא קשה בעיניהם מה שכתב מרן ז"ל בהליכות עולם ח"ב עמ' רסה שעם שרב עמרם גאון בסדורו והרמב"ם ז"ל כתבו שיש לומר בתפילת יום הכיפורים את מוספי גם כשיוה"כ חל בחול, מכל מקום אנחנו בני ספרד נוהגים כמו מחזור ויטרי והמאירי לומר את מוספי רק כשיוה"כ חל בשבת ולא בחול, ראה שם, ולמה זה לא מוזר לומר שנעזוב דברי ונוסח רב עמרם גאון והרמב"ם שבני ספרד אדוקים בהם ונמשכים אחריהם, ונעשה כחכם מאשכנז מחזור ויטרי, או חכם מפרובנס כמאירי

עוד כתבו שהיא הוספה בספר הנייר ובספר ילקוט יוסף דחה הראיה מספר הנייר - מאוד אבקש שיעלו דברי הילקוט יוסף בזה איך דחה הראיה מספר הנייר ותודה רבה מראש ויישכח.

הכתב והמכתב כתב:החסירו כאן פרט מהותי
בהקדמה ליביע אומר מאריך הגר"ע יוסף אודות כך שיש לפסוק על פי רוב, ומביא לכך הרבה מקורו כדרכו וכותב שם שזהו יסוד הפסיקה לש השו"ע וגם שלו, רבוי המקורות שמביא בהרבה מתשובות הוא כדי להורות שדעת רוב החכמים כצד אחד ולהכריע כמותם, וכותב שם שכך ראוי לעשות בכל מקום.

העתקה מספר בסערת אש עמ' שמח דברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל

"על תלמיד חכם שדגל בידיעתו בספרי הפוסקים, והיה פוסק ע"פ רוב דעות להיתר או לאיסור.

אמר: בכדי לפסוק הלכות אפשר רק ע"י הבנת הלימוד והענין ולא ע"י שמספר ספרים אומרים כך ומספר ספרים אומרים כך!

לימוד תורה אינו 'מחשב'!

מצות תלמוד תורה ילפינן מהפסוק 'ושננתם' היינו פלפול והבנה - ומי שלומד בלי פלפול והבנה - מבטל מצות תלמוד תורה.

אפילו תלמיד חכם גדול ויודע הרבה ספרי פוסקים - אם אינו לומד עם הבנה הרי הוא 'עם הארץ'!

המתגאה בידיעתו בספרי הפוסקים ומזלזל בתלמידי חכמים הלומדים בעיון ובהבנה, הוא אינו 'מרבה תורה, אלא הוא גזירה של ביטול תורה'! עכ"ל.

[size=85](האם כוונתו לגרע"י זל?)[/size]


viewtopic.php?f=7&t=15909&p=410906#p410906

אולי יועיל הכתב והמכתב להעתיק לכאן את ה"אריכות" שבהקדמת היבי"א - כי אני לא מצאתיה.

(ולהיפך מאריך שם על כך שיש לחלוק על אחרונים)