בארץ ישראל נהוג שקטנים קורים בציבור בנביא, לא רק כשקוראים אותם לעליית מפטיר, אלא במקום הבעל קורא הרגיל.
בשו"ע או"ח רפ"ב נפסק שיכולים לקרות לקטן לעלות לתורה, וכ׳ המג"א שמ"מ אינו יכול להיות ה׳מקריא׳ (מה שנקרא בלשונינו בעל קורא). הק׳ עליו הפמ"ג שהמשנה שבמסכת מגילה המתרת לקטנים לעלות, מיירי בזמן חז"ל שהעולה קרא בתורה, ע"כ נחלק עליו ווס"ל דמותר לסמוך על קריאת קטן.
המ"ב הביא את המג"א, ובשעה"צ דחה את קושיית הפמ"ג, דאע"ג שקטן יכול לעלות, מ"מ אין לקרות כל הז׳ קטנים, והבעל קורא קורא הכל ולק"מ.
כאשר בסי׳ רפ"ד נפסק שקטן יכול להפטיר, לא חילק המג"א (אולי משום דלדידיה יש לקרות לכתחילה מהחומש).
באגרות משה תי׳ קו׳ הפמ"ג באופן אחר, דדין קריאת התורה הוא בז׳ אנשים דוקא, ולא באיש אחד. וא"כ איך אנו עושים? הרי לנו, לאחר מנהג הגאונים שאין קורא אלא אחד, אין שבעה קוראים אלא שבעה קרואים. מזה הסיק האג"מ שהבעל קורא מוציא את ידי העולה, והשומעים שומעים ממנו ולא מהבעל קורא. ע"כ טען שאם הקטן הוא העולה, יכול לקרות. אבל א"א לו להוציא את העולה. ומה שהציבור יוצאים ידי קריאת התורה אינו משום שומע כעונה, דא"א להם לקרות לעצמם אלא ע"י ז׳ קוראים. ובע"כ שהם אינם צריכים לצאת ע"י קריאת העולה אלא לשמוע לדבריו.
ולפ"ז רצה מאן דהו לחדש שקטן אינו יכול להפטיר כשהוא אינו עולה, וכשאר בני הקטן בן י"ב חיקה את מנהג א"י וקרא את ההפטרה בשלושת השבועות האחרונות, התחילו למחות מחמת סברא זו.
ולי היה נראה, דלא מיבעיא לסברת המ"ב והכרעתו, דאין כאן חשש, אלא אף לדעת האג"מ אינו ברור כלל. דחיליה מהא דבעינן ז׳ קרואים, ע"כ א"א להציבור לסמוך על שמיעתם מהבעל קורא. אמנם לענין ההפטרה כבר בטלה תקנת ז׳ קרואים ויכול הבעל קורא לקרות עבור הציבור ישירות.
מה דעת הקהל?