ביאור ראיית הגר"א מהירושלמי שאדם מהלך ביום בס"ה מ"ח מיל

[לוח עתים לבינה]

ידועה שיטת הגר"א בזקנותו (בשנו"א ברכות והועתק לביאור הגר"א תנ"ט סק"ה) לחדש דאדם מהלך ביום מעה"ש עד צאה"כ מ"ח מיל, ד' מעה"ש עד הנה"ח, ומ' מהנץ עד השקיעה, וד' מהשקיעה עד צאה"כ, ואז הוי מהנץ לשקיעה הילוך מ' מיל ואורך מיל י"ח דק', ומיישב בזה שיטת הרמב"ם שכתב שעה"ש הוי שעה וחומש קודם הנץ, והיינו ד' מיל של י"ח דק'.
וברצוני להתמקד כאן בראיית הגר"א מהירושלמי ברכות (פ"א ה"א) דהד' מילין של עובי הרקיע הוא נוסף על י' פרסאות שמנץ החמה עד השקיעה, וזה לשונו:
וראיה לשיטת הרמב"ם מירושלמי ריש ברכות וז"ל שם דתני בשם ר' יהודה עוביו של רקיע מהלך נ' שנה אדם בינוני מהלך ד' מילין, החמה מהלכת ת"ק שנה, עד שהחמה מנסרת ברקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מילין, נמצאת אומר שעוביו של רקיע א' מעשרה ביום כו' ע"ש, הרי מפורש בהדיא דהד' מילין הן לבד הי' פרסאות וכנ"ל, ולפי"ז ניחא הכל.
וביאור דברי רבינו פשוטים הם למאד, דהירושלמי אומר דנ' שנה החמה נכנסת לעוביו של רקיע בבוקר, וכן נ' שנה החמה מנסרת את עובי הרקיע לצאת בערב, והיום עצמו החמה מהלכת ת"ק שנה, וא"כ הוו בס"ה ת"ר שנים, וכנגדן הד' מיל הם חוץ לחשבון המ' מיל, כנגד נ' מיל הוי ד' מיל, וכנגד ת"ק מיל הוי מ' מיל באותו יחס.
וביאור הירושלמי לפי גירסת רבינו כך: עוביו של רקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מילין, החמה מהלכת ת"ק שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל, עד שהחמה מנסרת ברקיע נ' שנה אדם מהלך ד' מילין. וחושב כירושלמי כסדר תחילה עלות השחר עד הנץ החמה מהלך נ' שנה ואדם מהלך ד' מילין, ואח"כ הליכת החמה היינו מהנץ החמה עד תחילת השקיעה ת"ק שנה ואדם מהלך ארבעים מיל, ואח"כ עד שהחמה מנסרת ברקיע נ' שנה היינו משקיעת החמה עד צאת הכוכבים אדם הולך ד' מילין. נמצא עוביו של רקיע דאדם הולך ד' מילין אחד מעשרה ביום, כי הולך ארבעים מיל מהנץ החמה עד תחילת שקיעת החמה, הרי מפורש בהדיא בירושלמי דהד' מילין הן לבד הי' פרסאות, ולפי"ז ניחא הכל, היינו דברי הרמב"ם בפי' המשניות דברכות דמעה"ש להנץ החמה שעה וחומש.
ובירושלמי דידן הגירסא: דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך נ' שנה, אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מילין נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום, ואין להירושלמי ביאור. ולתיקון רבינו א"ש.
ובהגהות הגר"א לרד"ל בירושלמי ברכות יש כאן איזה בלבול, כאילו הגר"א כותב שהגמרא מבארת את הברייתא, אבל הפשוט דהגר"א מגיה נוסח הירושלמי כהגהתו בביאורו, דמ"ש אדם בינוני מהלך ארבעים מיל, מגיה דצ"ל ארבעת מיל. וביאור הירושלמי לפי"ז א"ש דכנגד עוביו של רקיע מהלך נ' שנה אדם מהלך ד' מיל, כן בבוקר וכן בערב. וממש"כ בירושלמי נמצא עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום מוכח שיש להוסיף שהחמה מהלכת ביום עצמו מהלך ת"ק שנה. והגהת רבינו קטנה ופשוטה היא לפי"ז.
ואני נצרך לזה כי ראיתי בקובץ שימוש חכמים ט' עמ' תת"כ מאמר מאת הרב יעקב ביר שליט"א ובו הוא כותב באות ב' דלא נתפרש בדברי הגר"א איך מוכח מהירושלמי כפירושו דווקא, ובאות ה' מציע כעין דברינו כאן (רק שהוא כותב שהברייתא לפי סדר היום קתני ד' מיל מ' מיל ד' מיל, נ' שנה ת"ק שנה נ' שנה, ואנחנו דקדקנו דהנ' מיל של הבוקר ושל הלילה היא מנסרת ועוברת את עוביו של הרקיע ולכן הם מחוץ למנין), ודוחה דאיך אפשר להוכיח מדקדוק לשון ע"פ תיקון אחר כשאין הכרח לתקן דווקא כדקדוק זה, ושוב מציע באות ו' הגהה בביאור הגר"א שלפיה אין כל משמעות לדברי הגר"א להוכיח משהו מירושלמי זה. ובאות ז' מפליג דברי הגר"א לפירושים שונים שסוף דבר אין כל ראיה משם לשיטתו דייקא.
והמעיין הישר יחזו פנימו דהגהת הגר"א בירושלמי מוכרחת היא, וראייתו מהירושלמי פשוטה היא. וכבר מצינו שהגר"א מוכיח מסוגיות ירושלמי שהראיה היא רק לגירסתו, אבל כאן שרק תיקון של ארבעים מיל לארבעת מיל מיישב ומסדר את הברייתא על תיקנה, א"צ לכלל זה, ואין להסיע את ראיית הגר"א לאפיקים שונים.

[אבק פורח]

אבל מה הראיה שאחד מעשרה ביום הוא מלגיו ולא מלבר? כלומר, מנלן שהמ' מיל אינם יחד עם אותם הח' מיל שקודם הנץ ואחר השקיעה?

[לוח עתים לבינה]

כי להירושלמי עוביו של רקיע 500 שנה וכנגד זה 40 מיל, ובין עה"ש להנץ 50 שנה שהם ד' מיל וכן בין השקיעה לצאה"כ מנסרת עובי של 50 שנה שזה ד' מיל, אז בס"ה מהלך 600 שנה וכנגדם 48 מיל

[לוח עתים לבינה]

שמח אני לראות דכן פירש החזו"א את ראיית הגר"א מהירושלמי שהמ' מיל שאדם מהלך ביום הם מהנץ לשקיעה ומלבדם מהלך עוד ח' מיל ובס"ה מ"ח מיל
ואלו דבריו באגרתו לרב פלצינסקי בספרו שלום יהודה, ומשם בתשובות וכתבים ע"מ ל"ה

11.GIF (39.69 KiB) נצפה 1656 פעמים