האחרונים ז"ל הסכימו שלא לברך על טבילת כלי מתכת המצופים באמייל, יען כי לא נודע מהו אותו החומר [וכמ"ש החתם סופר (יו"ד סי' קי"ג) 'וחסרון ידיעה לכל העולם ממה נעשים הגעשמלצ"ט, כי הבעלי מלאכות מסתירים מעשיהם, שלא יודע לשום אדם לעשות כמעשיהם'].
וראה למשל במנחת שלמה (ח"ב סי' ס"ו אות ה') 'כלי אמאיל, הם כלי מתכת מצופים בצבע הנכרה מהאדמה ואינו חרס ולא זכוכית'.
והנה זה מה שכתוב במכלול (ערך אמייל)-
אמייל (באנגלית: enamel) הוא חומר צבעוני הנוצר מהתכת אבקת זכוכית על שכבת מצע (כגון מתכת, זכוכית, קרמיקה, או אבן) על ידי אפייה (לרוב בטמפרטורה של 750 עד 850 מעלות צלזיוס). ניתן להתיך אמייל על רוב סוגי המתכות. אבקת הזכוכית נמסה, ולאחר שהיא מתקשה היא הופכת לחומר זגוגי, חלק ונוקשה, העמיד בפני אש וכימיקלים. האמייל יכול להיות אטום או שקוף, וניתן ליצור אותו בשלל צבעים.
יצירת אמייל היא טכניקה שימושית עוד מימי המצרים הקדמונים, שיצרו אמייל על כלי חרס ואבן. גם ביוון העתיקה, בסין, יפן, רוסיה והקלטים, השתמשו בטכניקה זו.
ישנם צבעים הנקראים צבעי אמייל, אף על פי שהם עשויים על בסיס שמן או לטקס, משום שאחרי הייבוש הם מקבלים תכונות הדומות לתכונות האמייל, ונותנים גימור חלק, מבריק ואטום למשטח הצבוע בהם.
האם בעקבות מידע זה ניתן להורות לברך על טבילת כלי אמאיל?