בגמ' איתא, מי שיש לו סוכה גבוהה כ' אמה, ועשה לה תקנה איצטבא (בנין של אבן או של עץ) על דופן מן הצד (למשל סוכה העשויה כאות ח , ועשה האיצטבא לאורך אחת מרגליה) ויש בין האיצטבא לדופן ממול פחות מד' טפחים - אמרי' על אותה דופן מרוחקת שהיא נעשית כדופן עקומה, וממילא סוכתו כשרה בג' דפנות.
מלבד זאת, באותה סוכה אילו בנה האיצטבא לאורך דופן אמצעית (במשל סוכה העשויה כ - ח, היינו שבנה האיצטבא לאורך גג הח'), לרש"י ועוד ראשונים (וכן נפסק להלכה) מותר לשבת בשאר הסוכה, אע"פ שהסכך למעלה מכ' אמה, מאחר שאותו מקום נידון כפסל הסוכה (ז"א האיצטבא היא מקור ההכשר, וההשאר כנמשך ממנו)
לפי"ז הסתפקתי.
דופן עקומה באיצטבה הבנויה באמצע הסוכה ואמרי' בה דופן עקומה מכל צד. לרש"י דשרי לישב בפסל וכמש"פ המ"ב וא"כ מותר לשבת בכל מקום שירצה דממנ"פ יש לו ג' דפנות עקומות בשאר צדדים. לכאו' אסור לשבת (וכל שכן לשכב) בזויות, לפי שנמצא משתמש בב' צדדים (דפנות) מתוך ד', ונמצא שאין לו ג' דפנות.
מעתה ישל"ע בסוכה עגולה אם אומרים בה דופן עקומה.
ואת"ל דאמרי', אולי אסור לשבת חוץ לאיצטבא (מדין פסל). כי אפשר שלא מחלקים דופן אחת לשני חלקים, כלומר - מי שיש לו דופן עקומה א"א לומר שחלק ממנה נאמר ע"ז דופן עקומה והשאר יכשר מדין פסל. א"כ אף בעגולה אין מחלקין כל ההיקף לשתיים להחשב חלק ממנו כפסל (כל שכן להשפ"א ז: שנסתפק לומר דבעגולה בעינן סתום או עכ"פ עומד מרובה),
ואף אם נומר שמותר לישב, אפשר שאסור לו לזוז ממקומו, מפני שבתזוזתו נידון כעובר לסוכה אחרת.