סיבת הד' דחיות - האם חשבון המולדות היא כה מורכב?

[מעיין]

ד' דחיות לא אד"ו ראש
מולד זקן
ג"ט ר"ד בשנה פשוטה
בט"ו תקפ"ט אחר עיבור
ולשון הרמב"ם הל' קידוש החודש פ"ז ה"ז וה"ח

ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו לפי שהחשבון הזה הוא לקיבוץ הירח והשמש בהלוכם האמצעי לא במקומם האמתי כמו שהודענו לפיכך עשו יום קביעה ויום דחייה כדי לפגוע ביום הקבוץ האמתי כיצד בשלישי קובעין ברביעי דוחין בחמישי קובעין בששי דוחין בשבת קובעין באחד בשבת דוחין בשני קובעין.
ועיקר שאר הארבע דחיות האלו הוא זה העיקר שאמרנו שהחשבון הזה במהלך אמצעי וראיה לדבר שהרי המולד יהיה בליל שלישי וידחה לחמישי ופעמים רבות לא יראה ירח בליל חמישי ולא עוד אלא ולא בליל ששי מכלל שלא נתקבצו השמש והירח קבוץ אמתי אלא בחמישי.

והראב"ד בהשגה להלכה ז' כתב

א"א מפני שהמחבר הזה מתגדר מאד ומתפאר בחכמה הזאת והוא בעיניו שהגיע לתכליתה ואני איני מאנשיה כי גם רבותי לא הגיעו אליה ע"כ לא נכנסתי בדבריו לבדוק אחריו אך כשפגעתי בדבר הזה שכתב נפלא בעיני הפלא ופלא ואם יהיה המולד בבגה"ז על הדרך האמצעי למה לא ידחה למחרתו אל המולד האמיתי ולדבריו אין ראוי לעולם לקובעו ביום מולדו ומה חטא אד"ו שלא יהיה בו המולד לעולם באמיתי ולעולם ידחה ומה זכה בגה"ז שיהיה בו ולא ידחה ואנו קבלנו דחיית אד"ו משום יום ערבה שלא יבא בשבת ומשום יום הכיפורים שלא יבא לא בערב שבת ולא במוצאי שבת ודחיית בד"ו משום אד"ו והוא בעיני כמתעתע.

האם יש מי שמסביר כוונת הרמב"ם על דרך החשבון
-----
ועוד לא אבין לשון הרמב"ם דלכאורה בחשבון הלל יש ב' דברים שונים מקידוש ע"פ הראי'
א' דחשבון הלל הולך על דרך האמצעי - והראי' על האמתי
הב' דבחשבון הלל ר"ה נקבע ביום המולד [היינו בעת הקיבוץ] [אם לא באופן שנדחה ע"י אחד מהדחיות] - ובזמן הראי' הרי מיכסי סיהרא לכמה שעות ועל כרחך דר"ה נקבע בשיעור שיראה והיינו לא ביום הניגוד
והרמב"ם כתב בטעם הדחיות שיגיע אל האמתי - ובראי' לדבר שמביא מדבר גם משיעור שיראה [וצ"ל בכוונתו דאף שהלל תקנתו על המולד ולא על שיעור שיראה, מ"מ להפרש של שלשה ימים ע"כ שהאמתי הי' מאוחר להאמצעי]
אבל צ"ע לכאורה דאף שהאמצעי פעמים שמקדים לאמתי אבל נגד זה הרי פעמים שמאחר ולמה דוחין בכל אופן
וצ"ל כוונתו דאם האמתי מקדים לאמצעי אין הפסד דאז עכ"פ שיעור שיראה מתקרב על שיעור האמצעי
זה נראה תורף כוונתו אבל לא אדע לכוון הלשון בפנים
-----
וגם אשאול אם יש שום הרכבה חשבונית בחשבון הלל
שלענ"ד גם אם הי' ההלכה או התקנה [לכל חד כדאית ליה] שקובעין ר"ה ביום המולד ולא הי' שום דחיות הי' ג"כ הדברים מסתדרים בלי שום סטי' במשך השנים כמו בחשבונינו [רק כמובן דלולא הדחיות לא הי' רק שנים כסדרן ושלמים, ולא חסרים כמובן]
וזאת ידוע כי ג"ט ר"ד -ובט"ו תקפ"ט - הם רק כתולדה דדחיית מולד זקן, ואד"ו
וזה חשבון פשוט וקל

[משולש]

שקל הקודש הלכות קידוש החודש פרק ז הלכה ז

(יב) כדי לפגוע ביום קיבוץ האמיתי. ואף על גב דלפעמים האמיתי קודם האמצעי כמו שיתבאר לקמן א"א להקדים כי אין חדש פחות מכ"ט ימים ועוד דגם שם יש לאחר כי הראיה תהי' ביום שלאחריו:

[משולש]

ישועה בישראל הלכות קידוש החודש פרק ז

[ז] ומפני מה אין קובעין בחשבון זה בימי אד"ו וכו'. ראיתי כאן שני צנטרי זהב המה שני מאורות הגדולים עשו יד אחת לילך ולהלחם בחרב של שתי פיות נגד מגדול עוז שם שם ה' צבאות חקוק עליו, ה"ה הרב הגדול הראב"ד ז"ל ידרוך קשתו לירות במו אופל כאשר פיו ענה בו אשר לא נס מעודו ולא טעם טעם לשד בשמן בחכמת מלאכה זו ואחריו אשר מלא את דבריו ה"ה הרב מהר"ר יצחק הישראלי בעל ספר יסוד עולם שניהם מאמר אחד אמרו ליתן מכשול וטעות להרב הגדול ה"ה הרמב"ם ז"ל בנידון אחד שנתן טעם אד"ו כדי שיבא הקביע של ראש השנה בחשבון מולד האמיתי ולא בחשבון האמצעי. וכבר המליץ והתפלל בעדו ה"ה הרב מוהר"ר שמשון ז"ל הביאו הרב מוהר"ר יהודא אשכנזי ז"ל בעל הגהות לבוש כאשר הביאותיו כאן והם דברים של טעם ולטעם עבידו ודבריו אלו ממש כתב ג"כ המאור הגדול הלבוש עצמו באו"ח סי' תכ"ח עיין שם ואין לכפלו אך באשר שבעל ההגהות שכתוב כאן בשם הרב מוהר"ר שמשון וכן הרב המאור הגדול הלבוש ז"ל שניהם סתמו דבריהן וכתבין הטעם של דחיית אד"ו היה באמת מחמת עוצם בינתם וחכמתם בחכמת התכונה כדי לתקן מהלך השוה עם מהלך האמיתי רק שתלו הדבר בטעם חלוש הנזכר בגמ' וחלילה לקדושי עליון לעשות זאת עד כאן דבריהם בקצרה.
וכדי לגלות שמץ מיניהו לפי קט שכלי כאשר הורוני מן השמים אציעה בקצרה מה שכתב הרב בעל ספר צורת הארץ ממנו יובנו הדברים מעצמם. וז"ל פתח כ"ט שער י' זמן המסתר ועמידת הלבנה תחת אור החמה מעת בואה עד צאתה אינה מתכסה על ערך אחד, אבל הערך הזה מתרבה ומתמעט מדרכים רבים, מהן אם תהיה הלבנה ממתינה במהלכה ועומדת בפאת צפון מהמזלות והמזלות היא קצרות המעלה באופן המישור כגון מאזנים ובתולה טלה דגים ירבו ימיה לעמוד תחת אור החמה עד יום רביעי מעת התכסותה, והענין הזה תמצא במקומות המעמקות בצפון, ואם תהיה מריצה במהלכה ויהיה עומדת במזלות ארוכות המעלה וכו' כגון תאומים וסרטן קשת וגדי תהיה מתכסה תחת אור החמה ימים מועטים ותהיה נראית בשחרית הישנה ובערבית החדשה ואין ביניהם אלא כמו כ"ד שעות וכו' וכל הזמנים אלו הוא מהלך הדבוק הנראה ולא מהלך השוה היא המדה הבינונית והוא י"ח שעות לפני המולד וי"ח לאחר המולד כאשר מפורש בידינו מרבותינו ז"ל אשר מצאו החלקים אשר יהיה בין שני המאורות בשעת הראיה במעלות המזל מעשר עד חמש עשרה וכו' עיין שם.
הרי כתב מפורש שלפעמים יכול להיות מולד חודש תשרי מתרבה עד יום ד' מלראות אותו לאותן השוכנים בצפון הרבה כמונו היום השוכנים בצפון הרבה והתורה צותה ואמרה לאותות ולמועדים כי ראיית הלבנה נתייסדה מפני זמן המועדים שיהיה ניכרים אל חוש העין כמו שהאריכו בדבר זה כל חכמי הגאונים הרבה מאוד ומאוד על כן תיקנו לנו חכמי קדם ז"ל אשר היו אחר החורבן ואחר אשר בטלה דין הראיה מישראל כי אם לעמוד על משמרת חשבון האמצעי, אך שלא ישתכח מכל וכל חשבון האמיתי אשר היה לפנים. ותקנו בתחלת השנה במולד תשרי כמו שתקנו במולד חשון וכסלו לעניין התקופה שיהיה לפעמים שניהם חסרים או מלאים או כסדרן, ובחרו בהן יותר משאר חדשים כמו שכתבו טעם זה בכל ספרי העברונות, כן עשו במולד תשרי לתקן מראשית השנה כל החשש שיוכל להיות במשך השנה האחת מהן, היא משום שיכול להיות שיבא מולד האמצעי לפני האמיתי משך יום וחצי או יותר מעט א"כ יעשו כל המועדין אשר בחודש זה שלא בעתו קודם היותו ואנן קי"ל כל ספיקא לקמא שדינן לכך התחכמו חכמי קדמונינו ז"ל לדחות תיכף תחילת השנה משום חשש כזה.
ועוד יש חשש שני בזמן הזה שאיננו קובעין על הראיה ויש חששא על התקופות שלא יבואו בזמנם דהיינו תקופת ניסן ימשוך עד אחר ששה עשר בניסן ותקופת תשרי שלא יהיה בזמן האסיף לכך דחינן איזה זמן מעט שלא יתאחרו התקופות ויוכלו להיות בזמנם וק"ל, זהו שכתב הרמב"ם כאן וראיה לדבר וכו' פעמים רבות לא יראה לא בליל חמישי ולא בליל ששי וכו' לפי גירסאות המפרש שיהיה המולד האמצעי סוף יום ג' א"כ יהיה האמיתי שתי שעות ומחצה אחר חצות יום ד' על כן לא יראה הירח לא בליל ה' ולא בליל ו' משום שזמן המסתר יתעכב יותר מיום וחצי לאותן הדרים בצפון הרבה כמונו היום, ובזה נסתלקה קושית היסוד עולם אשר הביא בהגהות הלבוש משמו שכתב שהוא דבר נמנע ואדרבה דבר גדול דיבר.
ולעומת זה יש להשיג על הרמב"ם ז"ל מ"ש פרק ב' הלכה ו' עדים שאמרו ראינו ביום כ"ט שחרית [במזרח] ובלילה ערבית [במעריב] וכן אם אמרו שראו בזמנו ובליל עבורו לא ראו הרי אלו נאמנים שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים וכו' עיין שם וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות שלו בשני מעשיות של רבן גמליאל והפליג שם מאוד שלא להאמין מה שקיבל ר"ג העדות משום שיכול להיות כך לפי הקבלה אשר היה לו מאבותיו מה שהוא היפך האמת ואי אפשר להיות אלא שתלה החסרון בראיית העדים וכו' עיין שם. ולפירושו נוטה ג"כ רש"י ז"ל וחולק על פירוש רבותיו וכו' עיין שם.
אכן מאחר שמצאנו בגמרא ירושלמית הביאו ג"כ בתוס' ד"ה ראינוהו במזרח וכו' בשם [ר' חייא בר] אבא ששאל על מעשה זו למה קיבלן ר"ג [אותם] שאמרו איך שראו שחרית במזרח וערבית במערב והשיב שכך מסורת הוא מאבותיו פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה וכו' וכך נוטה סוגית התלמוד, לפי הנראה מתרצין תיכף תמיהה זו שקיבלן ר"ג וכתבו ג"כ כמ"ש הירושלמי, על כן אומר אני לפי מה שכתבתי לעיל בשם ספר צורת הארץ צדקו דברי הירושלמי ורבותיו של רש"י ז"ל, והדברים פשוטין הן כמ"ש בגמ' שלנו תיכף אחר המשנה של מעשה זו שאמרו שחרית וערבית וכו'. תניא אמר ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, הרצון בזה במזלות שהם ארוכי השקיעה לא יכסה הירח כ"ד שעות לאותן הדרין בצפון העולם ושם הלילה אין בו אפי' שעה אחת, על כן יכולין לראות שחרית הישנה וערבית החדשה ואפשר שהיו העדים משם והנה יש מדינות ששוים בשקיעתן ואינו שוין בזריחתן כמ"ש לקמן על כן קיבלן ר"ג כי יכול להיות שקיעת א"י ואותו המקום היו שוין. אכן מעשה שני שלא ראו ליל עבורן צדקו דברי הרמב"ם ז"ל משום דקי"ל לא ראינו אינו ראיה אף שאמרו נתכווננו לראות כמ"ש בטור חו"מ סי' ל"ו עיין שם.

[מעיין]

יישר כח
ודברי שקל הקודש הם על דרך שכתבתי
אבל לא הבנתי ענין דחיית אד"ו על דרך חשבון התכונה

[משולש]

הרמב"ם אומר שחילקו ימות השבוע בצורה של יום כן יום לא יום כן יום לא (משלישי עד שני)
הלבוש אומר שיש בזה טעם ולא מסביר מהו.
ואולי זה דומה קצת למה שעושים בחודשים אחד מלא אחד חסר כדי שלא להתרחק יותר מידי מהמולד, באותה מידה עושים בימי ר"ה אחד כן אחד לא כדי שלא יתרחקו מידי מהמולד האמיתי (שאמנם יכול לבוא בארוכה או בקצרה, אבל ככל הנראה לא מפריע לנו שיקצר ויהיה לפני הממוצע, וצריך להקפיד רק שלא יהיה אחרי הממוצע יותר מידי).

[מעיין]

הלום ראיתי בערוך השלחן העתיד שכותב דברים נפלאים ותמוהים בטעם דחיית אד"ו, וכנראה שרוצה לכוון קצת בדברי הרמב"ם
ותמצית דבריו שמראשית הבריאה יום אחד הולך הלבנה במהלך האמצעי, ויום אחד במהלך האמתי, ועל יום ב' ויום ג' יש לו הסבר שבתחלת הבריאה הי' במהלך האמתי וכיון שהמולד הראשון הי' בהר"ד, וכיון שהי' באמצע היום גם יום ג' הי' על הילוך האמתי, וכיון שבראשית הבריאה הי' בסדר זה נשאר כן.
והדברים מחודשים ותמוהים, מלבד שצ"ע שהרי בהר"ד זה מולד תוהו מדומה ולא מולד אמיתי