פורום אוצר החכמה

הרמ'א באו'ח סימן לז סעיף ד כתב שהאב חייב לקנות תפילין לבנו בן הי'ג ויום אחד- מצד חיוב חינוך.
הרעק'א בהג' ובשו'ת מקשה, שהרי הבן י'ג חייב מדינא בעצמו בתפילין ומה זה שייך לאביו? ובאר קושייתו, כיון שבדאורייתא חיישינן שמא היו לו שתי שערות ונשרו. ולכאורה חיובו מצד ספיקא דאורייתא לחומרא.
ותירץ, דחיישינן לנשרו השערות רק בעבירה על איסור בידיים. כגון: תענית ביום כיפור. ששם בן י'ג חייב להתענות, גם אם אין לו שערות, דחיישינן שמא נשרו. אך בקיום מצות עשה של תפילין, בכה'ג לא מחמרינן.
ובנו הגר'ש אייגר זצל כתב בהגהותיו שם, דרק במקום שיש חיוב מיתה או כרת מחמרינן.

ובעניותי קשה לי:
אם חיישינן לנשרו השערות מחמת חזקה דרבא, שרוב בני י'ג מביאים שערות, כדאיתא בתוס' בנידה, א'כ זה גורם לכאורה לספיקא דאורייתא. ומה מקום יש לחלק בין אם חייב מיתה וכרת או סתם ספק מצות עשה? בשניהם צריך להיות הדין דספיקא דאורייתא לחומרא.

וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

אליהו בן עמרם כתב:ובעניותי קשה לי:
אם חיישינן לנשרו השערות מחמת חזקה דרבא, שרוב בני י'ג מביאים שערות, כדאיתא בתוס' בנידה, א'כ זה גורם לכאורה לספיקא דאורייתא. ומה מקום יש לחלק בין אם חייב מיתה וכרת או סתם ספק מצות עשה? בשניהם צריך להיות הדין דספיקא דאורייתא לחומרא.

ולשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה סעיף כ' - ברור מילל: שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא

אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

ומה עוד שכתב בבאה"ל בסימן ל"ז: "אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"
וזה כפי המהלך המקובל לדינא בהלכה שהיא בעניין דין דרבנן...

אולי תציין איזה תשובה זה בשו"ת?

מקדש מלך כתב:אולי תציין איזה תשובה זה בשו"ת?

בהגהותיו על סימן ל"ז בשו"ע
ובשו"ת, למיטב זכרוני בסימן ז'

לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.

מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?

אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.

מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.

גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"

אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.

אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?

עד כמה שזכור לי מסוגיית פסחים דף ט., יש מושג של ספק שאינו שקול אלא 'ספק הרגיל' שנוטה יותר לצד אחד, ומכל מקום נחשב 'ספק' כיון שאינו רוב גמור. ו'דאורייתא' היינו שעסקינן במילי דאורייתא, ולא שחייבים להחמיר מדאורייתא.
לא הבנתי מה אתה מתכוון במילים 'חזקה דהשתא', בד"כ חזקה דהשתא הוא כשהמצב הנוכחי ברור לנו, ואנו מסתפקים האם להשליכו גם אחרונית, כאן אין לנו מושג מה בעצם קורה עכשיו.
ואיני מונח בסוגיות, אך אני מנסה לעזור ממה שנראה לפום ריהטא.

החושב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.

זאת אומרת, שלא דנים את חיוב החינוך של האב ככל דין דרבנן, שספיקו לקולא. אלא הכל תלוי איך נכריע לדינא את הספק של הבן.

וזה מנין?
למה לא נאמר, שכל אחד נידון בפני עצמו. הבן יהיה פטור מחיובו מהטעם שכתב הרעק"א, והאב יהיה פטור מחיוב חינוך שהוא דרבנן, מצד ספיקא דרבנן לקולא?
כי לכל אחד מקור חיוב שונה, ואינו תלוי זה בזה.
(ואין זה נוגע למי שסוברים, שחיוב האב אינו נפסק בגיל י"ג, אלא ממשיך עד שהבן יגדיל ממש (בסימני גדלות), כי אולי הכרעתם כך דווקא באופן שבוודאי הבן איננו גדול בסימנים)

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.

גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"

אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.

אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?

התכוונתי לשורה הזאת ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול

מקדש מלך כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?

עד כמה שזכור לי מסוגיית פסחים דף ט., יש מושג של ספק שאינו שקול אלא 'ספק הרגיל' שנוטה יותר לצד אחד, ומכל מקום נחשב 'ספק' כיון שאינו רוב גמור. ו'דאורייתא' היינו שעסקינן במילי דאורייתא, ולא שחייבים להחמיר מדאורייתא.
לא הבנתי מה אתה מתכוון במילים 'חזקה דהשתא', בד"כ חזקה דהשתא הוא כשהמצב הנוכחי ברור לנו, ואנו מסתפקים האם להשליכו גם אחרונית, כאן אין לנו מושג מה בעצם קורה עכשיו.
ואיני מונח בסוגיות, אך אני מנסה לעזור ממה שנראה לפום ריהטא.

יישר כח למר.
אך הרי מדובר, שלא מצאנו השתא שערות, וא"כ זה אולי אומר שלא היו שערות גם מקודם, כמו כל חזקה דהשתא.
אלא, שבגלל הרוב של "חזקה דרבא" - אמרינן "שמא נשרו", ולכן אין עכשיו.
ואם כך, מגדר ספק לא יצאנו. וכן איתא בשו"ע אבהע"ז - כדלעייל.
אלא שבן רבינו הרעק"א מגלה לנו בגליון מהרש"א על השו"ע בסימן ל"ז, שיש דיוק בדברי הבית יוסף באבהע"ז, שזה דווקא במה שחיובו כרת או מיתה.
והכנס את זה בכלל תמיהתי על הרעק"א, למה באמת כך? (ומה עוד שבלשון השו"ע לא הקפיד לומר את הדיוק של הגר"ש אייגר בבית יוסף, אלא סתם: "ספק דאוריתא" ותו לא.)

מקדש מלך כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.

גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"

אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.

אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?

התכוונתי לשורה הזאת ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול

כלומר, לדעת מר, הדוחק הגדול הוא השאלה השניה ששאלתי על הרעק"א?

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

ואדרבה, חזקה דרבא, הינה חזקה דאתי מכח רוב, ואם לא מצאנו שערות, זה בעצם "חזקה דהשתא" נגד הרוב. וא"כ לכאורה נשאר ספק. לא כך?

עד כמה שזכור לי מסוגיית פסחים דף ט., יש מושג של ספק שאינו שקול אלא 'ספק הרגיל' שנוטה יותר לצד אחד, ומכל מקום נחשב 'ספק' כיון שאינו רוב גמור. ו'דאורייתא' היינו שעסקינן במילי דאורייתא, ולא שחייבים להחמיר מדאורייתא.
לא הבנתי מה אתה מתכוון במילים 'חזקה דהשתא', בד"כ חזקה דהשתא הוא כשהמצב הנוכחי ברור לנו, ואנו מסתפקים האם להשליכו גם אחרונית, כאן אין לנו מושג מה בעצם קורה עכשיו.
ואיני מונח בסוגיות, אך אני מנסה לעזור ממה שנראה לפום ריהטא.

יישר כח למר.
אך הרי מדובר, שלא מצאנו השתא שערות, וא"כ זה אולי אומר שלא היו שערות גם מקודם, כמו כל חזקה דהשתא.
אלא, שבגלל הרוב של "חזקה דרבא" - אמרינן "שמא נשרו", ולכן אין עכשיו.
ואם כך, מגדר ספק לא יצאנו. וכן איתא בשו"ע אבהע"ז - כדלעייל.
אלא שבן רבינו הרעק"א מגלה לנו בגליון מהרש"א על השו"ע בסימן ל"ז, שיש דיוק בדברי הבית יוסף באבהע"ז, שזה דווקא במה שחיובו כרת או מיתה.
והכנס את זה בכלל תמיהתי על הרעק"א, למה באמת כך? (ומה עוד שבלשון השו"ע לא הקפיד לומר את הדיוק של הגר"ש אייגר בבית יוסף, אלא סתם: "ספק דאוריתא" ותו לא.)

כעת הבנתי. אבל מה ימנענו מלומר שהעובדה שלא מצאנו לו כעת שערות עושה ריעותא ברוב, שהרי ראינו שיצא מכלל הרוב, והחשש שמא נשרו לא מספיק חזק.

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:בנוגע לשאלה מחינוך, תעיין בביאור הלכה על אתר.

גם זה כתבתי לעייל, ואני מניח שמר מתכוון לסיכום שלו, כדלהלן:
"אלא בודאי דלענין חינוך שהוא דרבנן נוכל לסמוך על חזקה דרבא"

אך גם זה כתבתי רק שיש מי שסובר שהאב פטור. ומה עם הבן? אינני יודע אם חייב.

אך מ"מ מה נענה על השאלות על הרעק"א?

התכוונתי לשורה הזאת ואף דאז חייב מדינא מחמת חזקה דרבא וכמו שהביא בש"ת אעפ"כ י"ל דלא פקע מאביו מצות חינוך כ"ז שאין ידוע שהביא ב"ש אבל כ"ז דוחק גדול

כלומר, לדעת מר, הדוחק הגדול הוא השאלה השניה ששאלתי על הרעק"א?

לכאורה אני חושב שזה אפילו יותר מזה. נראה ממנו שככה הדין שעד שלא ברור שהביא שתי שערות חייב לחנכו, גם אם לא בדקנו כלום. והוא אכן תמה שזה דוחק.

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

אני גם חושב כמו 'מקדש מלך'.

את השאלה מדברי השו"ע באבן העזר לא הבנתי. מה שהוא כותב 'דאורייתא' - זה מדבר הגמרא בנדה (מו.) שדווקא בעניינים דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל בדרבנן - לא.
וכמדומה אין מכך ראיה שכל זה הוא דין דאורייתא. אלא יתכן שהוא דין דרבנן, וחכמים אמרו שבנידונים דאורייתא צריך להחמיר. אבל מדאורייתא גם בנידונים דאורייתא יתכן שיש להקל. [כמדומה חלק מהמפרשים (אולי נודע ביהודה) סוברים שחזקה דרבא אינה חזקה דאורייתא כלל. ולפי שיטה זו, מה שכתבתי הוא פירוש מוכרח, לכאורה]

אליהו בן עמרם כתב:

החושב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.

זאת אומרת, שלא דנים את חיוב החינוך של האב ככל דין דרבנן, שספיקו לקולא. אלא הכל תלוי איך נכריע לדינא את הספק של הבן.

וזה מנין?
למה לא נאמר, שכל אחד נידון בפני עצמו. הבן יהיה פטור מחיובו מהטעם שכתב הרעק"א, והאב יהיה פטור מחיוב חינוך שהוא דרבנן, מצד ספיקא דרבנן לקולא?
כי לכל אחד מקור חיוב שונה, ואינו תלוי זה בזה.

זו היא סברא פשוטה. חכמים חייבו במצות בחינוך לא (רק) בשביל לזכות את האב במצוות, אלא בשביל שהבן יתחנך. לכן לא מסתבר כלל שבמקרה המדובר הבן יפול בין הכיסאות: הוא לא אחראי לדאוג לעצמו, והאב לא אחראי לדאוג לו.

החושב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

מקדש מלך כתב:ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

הלא העתקתי לשון השו"ע באבהע"ז סימן קנ"ה: "שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא"
ולא רק מצד דחיישי למיעוט כדברי מר.

אני גם חושב כמו 'מקדש מלך'.

את השאלה מדברי השו"ע באבן העזר לא הבנתי. מה שהוא כותב 'דאורייתא' - זה מדבר הגמרא בנדה (מו.) שדווקא בעניינים דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל בדרבנן - לא.
וכמדומה אין מכך ראיה שכל זה הוא דין דאורייתא. אלא יתכן שהוא דין דרבנן, וחכמים אמרו שבנידונים דאורייתא צריך להחמיר. אבל מדאורייתא גם בנידונים דאורייתא יתכן שיש להקל. [כמדומה חלק מהמפרשים (אולי נודע ביהודה) סוברים שחזקה דרבא אינה חזקה דאורייתא כלל. ולפי שיטה זו, מה שכתבתי הוא פירוש מוכרח, לכאורה]

לא שמתי דגש על מה שכתב "דאוריתא" בלבד.
אלא על מה שכתב :"שהוא ספק דאוריתא" כלומר לא בתורת חשש בעלמא, שחוששים בדבר שהוא מן התורה, אלא שהספק "שמא נשרו" הוא ספק דאוריתא.

החושב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:

החושב כתב:

אליהו בן עמרם כתב:וביותר קשה לי, יוצא לכאורה דין הנראה כמעוות, שהבן י'ג שחיובו מדאורייתא יהיה פטור מתפילין, ולקולא, ואילו על האב שחיובו לחנך הבן רק מדרבנן, תצא חומרא, שחייב לקנות לו תפילין? כלומר ספיקא דאורייתא לקולא וספיקא דרבנן לחומרא....

לכאורה, מה שהאב נפטר מחיוב לקנות תפילין - אין זה מפני שלא חייבים לקנות תפילין לבן גדול, אלא משום שהבן הזה כבר אחראי לעצמו.
כן, על פי הדין, הבן אינו צריך לחשוש שהוא גדול, ולכן הוא אינו אחראי לקנות תפילין. וממילא האב אחראי לכך. ולא מספק, אלא בתורת ודאי. שהכי עובדתית על הבן לא מוטל לדאוג לזה.

זאת אומרת, שלא דנים את חיוב החינוך של האב ככל דין דרבנן, שספיקו לקולא. אלא הכל תלוי איך נכריע לדינא את הספק של הבן.

וזה מנין?
למה לא נאמר, שכל אחד נידון בפני עצמו. הבן יהיה פטור מחיובו מהטעם שכתב הרעק"א, והאב יהיה פטור מחיוב חינוך שהוא דרבנן, מצד ספיקא דרבנן לקולא?
כי לכל אחד מקור חיוב שונה, ואינו תלוי זה בזה.

זו היא סברא פשוטה. חכמים חייבו במצות בחינוך לא (רק) בשביל לזכות את האב במצוות, אלא בשביל שהבן יתחנך. לכן לא מסתבר כלל שבמקרה המדובר הבן יפול בין הכיסאות: הוא לא אחראי לדאוג לעצמו, והאב לא אחראי לדאוג לו.

מאי שפשיטא למר, מספקא לי.
כי בנתיים לא מצאתי ראיה לכך שחייבו רבנן גם במקום ספק אם בכלל צריך לחנכו.
האם מצאנו שזה שונה מכל חיובי דרבנן אחרים?

אליהו בן עמרם כתב:

החושב כתב:אני גם חושב כמו 'מקדש מלך'.

את השאלה מדברי השו"ע באבן העזר לא הבנתי. מה שהוא כותב 'דאורייתא' - זה מדבר הגמרא בנדה (מו.) שדווקא בעניינים דאורייתא חוששים שמא נשרו, אבל בדרבנן - לא.
וכמדומה אין מכך ראיה שכל זה הוא דין דאורייתא. אלא יתכן שהוא דין דרבנן, וחכמים אמרו שבנידונים דאורייתא צריך להחמיר. אבל מדאורייתא גם בנידונים דאורייתא יתכן שיש להקל. [כמדומה חלק מהמפרשים (אולי נודע ביהודה) סוברים שחזקה דרבא אינה חזקה דאורייתא כלל. ולפי שיטה זו, מה שכתבתי הוא פירוש מוכרח, לכאורה]

לא שמתי דגש על מה שכתב "דאוריתא" בלבד.
אלא על מה שכתב :"שהוא ספק דאוריתא" כלומר לא בתורת חשש בעלמא, שחוששים בדבר שהוא מן התורה, אלא שהספק "שמא נשרו" הוא ספק דאוריתא.

הוא אשר דיברתי. זה לא חדוש של השלחן ערוך, אלא זהו לשון הגמרא:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף מו עמוד א
הלכתא, חוששין שמא נשרו. והני מילי - היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן, דאיכא ספיקא דאורייתא, אבל מעיקרא - לא.

ולפיכך, לכאורה, אין להוכיח מלשון השלחן ערוך יותר ממה שיש להוכיח מהגמרא עצמה.

מקדש מלך כתב:לעניין השאלה מה לי לאו מה לי כרת, יש בזה סתירות. עיין יבמות קיג. ובגליון הש"ס שם, הגהות ראמ"ה ומהרש"ם שם, וביבמות פב., ועוד (וגם כן רעק"א נשאר בצ"ע, ואולי גם מטעם זה).

ליתר בהירות. נראה ברור שרעק"א סובר שאם בדקנו וראינו שאין לו שערות, אז הוא יוצא מכלל חזקה דרבא ואינו אפילו ספק (וחזקה דרבא הוא רק כשלא בדקנו, שאז יש לתלות שבאמת יש לו שערות), אלא שיש כאן חשש גדול (מעין מיעוט המצוי), והכריעו לחוש במקום כרת או מיתה. ולגבי זה ציינתי את הסתירות.

לאחר עיון נוסף, נראה שמר כיוון בדבריו בס"ד לדברי הב"ש אבעה"ז סימן קנ"ה סקכ"ב, וז"ל בקיצור:
"...הטעם בשלמ' בספק הנ"ל אם נשרו, מאחר דליכ' שערות, יותר מסתב' דלא היו כלל שערות, מדהשת' ליכ' שערות, אף על גב בבעיל מחמירינן מחמת שהוא ספק א"ד, מ"מ בספק דרבנן הסבר' מסייע לקולא..."
יישר כח גדול