האם יש משמעות הלכתית לחלומות - פרשת וישב

[גל גל]

בס''ד

פרשת וישב: האם יש משמעות הלכתית לחלומות

פתיחה

בפרשת השבוע, מספר יוסף על חלומותיו לאחיו, בהם מופיע שהוא ימלוך עליהם, והם ישתחוו לו. הגמרא בברכות (נה ע''ב) אומרת, שאדם חולם בלילה בדרך כלל על מה שהוא חשב ביום, ואין בחלומות נבואה או רמז לעתיד. האחים חשבו, שיוסף רוצה למלוך עליהם ועל כך הוא חושב ביום, ומשום כך הוא חולם על זה בלילה, ולא אהבו את חלומותיו.

גמרא נוספת ממנה עולה, שאין משמעות הלכתית או מעשית לחלומות, היא הגמרא בסנהדרין (ל ע''א). הגמרא אומרת, שבמידה ואדם נפטר, בלי להחזיר כסף שהיה מופקד בידו, אז גם אם הוא מתגלה בחלום לאחד מצאצאיו, ואומר לו היכן נמצא הכסף המופקד ולמי הוא שייך, הוא לא צריך להתייחס לחלום ולהחזיר את הכסף, כי חלומות שווא ידברו, וכך פסק בשולחן ערוך (חו''מ רנה, ט):

''היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו.''

בסופו של דבר החלומות של יוסף אכן התקיימו, והאחים בסופו של דבר אכן השתחוו לו. עולה שלפעמים יש משמעות לחלומות וצריך להתייחס אליהם, ולפעמים 'חלומות שווא ידברו' (זכריה י, כ). בכך נעסוק השבוע, מתי יש משמעות לחלומות והגמרא והפוסקים התייחסו אליהם, ומתי אין ממש בחלומות.

1. נידוי בחלום

כפי שראינו, הרבה פעמים אין משמעות לחלומות. בכל זאת, הגמרא במסכת נדרים (ח ע''א) מביאה בשם רב יוסף, שבמידה ואדם חלם בלילה שמנדים אותו מהשמיים, הוא צריך לקחת עשרה אנשים, שיתירו לו את הנידוי. הרא''ש מסביר במקום (ד''ה צריך עשרה), שכפי שאומרת הגמרא בברכות (נז ע''ב) החלום הוא כמו נבואה, לכן צריך האדם לחשוש לחלום, וללכת לעשרה שיתירו לו.

מה ההבדל בין הגמרא בנדרים, שפוסקת שצריך להתיר נידוי בחלום, לגמרא שהבאנו לעיל ממסכת סנהדרין, שפוסקת שבמידה ואביו של אדם מתגלה אליו בחלום, הוא לא צריך להחזיר את הכסף?! האחרונים נתנו מספר חילוקים (ועיין בר''ן בסנהדרין ל ע''א):

חילוקי האחרונים

א. התשב''ץ תירץ (ח''ב, סי' קכח), שבעצם אי אפשר לדעת אם חלום הוא אמיתי או לא, כי יש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים, והם שקריים. לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, אז אנו משאירים את הכסף אצל מי שהוא היה עד עכשיו, ולא נגיד לו לשלם את הכסף מספק.

לעומת זאת, כאשר נידו מהשמיים אדם בחלום, אף אחד לא יפסיד כלום אם יעשו למנודה התרת נדרים, וגם אם זה לא יועיל, בטח שאין בכך נזק, ולכן מחמת הספק צריך לעשות התרת נדרים, ובלשונו:

''ידוע הוא כי בכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום... אבל במי שנידוהו בחלום... הרי זה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא... ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.''

ב. חילוק שונה, חילק בנו של הנודע ביהודה, רבי שמואל לנדאו (שיבת ציון סי' נב). הוא כתב, שרוב החלומות הם לא אמיתיים, לכן בדרך כלל כאשר חולמים חלום, הולכים אחרי הרוב, ולא נדרוש מחולם החלום לתת את כספו משום כך. אמנם, במקרה שמנדים אדם מהשמיים, אז יש בכך חשש סכנה, במקרים של סכנה, לא הולכים אחרי הרוב, וצריך ללכת לעשרה שיפרו את הנידוי.

מקרה דומה, הובא בשו''ת אפרסקתא דעניא (יו''ד קמז). הוא נשאל על ידי אשה אחת, האם מותר להעביר את קבר בנה שנפטר, ליד הקבר של סביו, מכיוון שהבן מתגלה אליה כבר זמן מה בחלום, ומאיים עליה שאם היא לא תעביר את הקבר שלו מקום, הוא יחנוק אותה. להלכה הוא פסק, שאמנם בדרך כלל לא הולכים אחרי דברי חלומות, אבל מכיוון שמדובר כאן בספק פיקוח נפש, יש לחוש לדברי החלום, ולהעביר את הקבר מקום (והוסיף שבכל מקרה, מכיוון שפסיכולוגית זה ירגיע את אימו של הנפטר, אפשר לפנות את הקבר).

ג. האדמו"ר מצאנז (דברי יציב יו''ד קכב), חילק בין הגמרות, על פי הגמרא ממסכת ברכות (נה ע''ב) שראינו בפתיחה. הגמרא אומרת, שאדם חולם בלילה על מה שהוא חלם ביום. מסתמא, אדם לא חושב ביום על כך שינדו אותו מהשמיים, לכן אם הוא בכל זאת חלם כך, כנראה שיש בחלום אמת, והוא צריך ללכת לעשרה אנשים שיתירו לו את הנידוי.
לעומת זאת, הבן ידע שיש אצל אביו כסף ששייך לאנשים אחרים, וככל נראה זה הטריד אותו והוא חשב על כך במהלך היום (או לפחות זה היה בתת מודע), לכן אם הוא חלם כך שאביו מראה לו היכן הכסף, הוא לא צריך להתייחס לחלום, והוא חולם מהרהורי ליבו:

''ובגוף הדבר היה נראה לי לחלק בזה, וליישב סתירת הסוגיות. ויש לומר, דאם הרהר מזה ביום בכהאי גוונא אמרינן (= במקרה כזה אומרים) דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אבל כשלא הרהר בכך כלל ונתגלה לו בחלום, חלום כזה יש בו ממש... ולפי זה בסנהדרין שם שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו... הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום, כי ראה מהרהורי לבו ביום. מה שאין כן בהך דנדרים, שנידוהו בחלום, שלא הרהר כלל בזה, לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.''

2. נדר בחלום

עד כה ראינו מקרה, שבו נידו אדם בחלום, מה הדין כאשר אדם חלם שהוא נודר נדר בחלום, האם יש לכך משמעות?

א. הרשב''א פסק בתשובה (ח''א סי' תרסח), שכמו שאם אדם חולם שנידוי אותו בשמים יש לכך משמעות הלכתית, והוא צריך שיתירו לו את הנידוי, כך אם הוא חולם שהוא נדר, יש לחשוש שאכן זה נחשב שהוא נדר ממש, והוא צריך ללכת להפר את הנדר, וכך הוא הביא בשם תשובות הגאונים.

ב. אמנם, לא מעט ראשונים חלקו על דברי הרשב''א. הר''ן כתב (נדרים ח ע''א ד''ה כשם), שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ולכן לא צריך להתיר את הנדר, וכך פסק גם הרא''ש (כלל ח, יא) ובעקבותיו הטור (יו''ד רכ).

מדוע הם חלקו עליו, ומה ההבדל בין נדר לנידוי? הרא''ש מסביר (שם), שכאשר אדם נודר נדר, הוא חייב לבטא אותו בשפתיו כדי שיהיה לו משמעות, לכן כאשר אדם חולם על כך שהוא נדר, אין בכך משמעות כל עוד הוא לא הוציא את הנדר בשפתיו. לעומת זאת כאשר אדם חולם שנידו אותו בשמים, יש בכך סימן קללה, ולכן הוא צריך לחוש לחלום, ובלשונו:

''הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע כי אין צריך כלום, דאפילו הנשבע בהקיץ, צריך שפיו ולבו יהיו שוים (= כלומר שהוא יתכוון לדבריו) כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי (= ולא דומה) לנידוהו בחלום, דהתם סימן קללה הוא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.''

כיצד יישבו האחרונים את קושיית הרא''ש על הרשב''א?

א. החתם סופר (יו''ד רכב) תירץ, שכוונת הרשב''א לומר, שמכיוון שבדרך כלל אדם חולם על מה שהוא עשה ביום, לכן אם הוא חלם בלילה על כך שהוא נדר, מסתמא הוא גם באמת נדר את אותו נדר בהקיץ, אלא שהוא לא זוכר שהוא נדר אותו. במילים אחרות, אין משמעות לכך שהוא חלם בלילה שהוא נודר נדר, אלא שהחלום בלילה, מעיד על כך שהוא נדר ביום נדר שיש לו משמעות.

ב. כפי שכבר העיר רב אושר וייס ('דברי חלומות'), דבריו של החתם סופר מחודשים מאוד. מעבר לכך שמלשון הרשב''א לא משמע כדברי החתם סופר, עוד יש לתהות, מדוע שנחשוש שאדם לא יזכור את מה שהוא נדר בעודו ער, ובגלל חלום נאמר שהוא אכן נדר כך והוא יהיה חייב להפר את נדרו, הרי הוא טוען שהוא לא נדר ביום!

משום כך תירצו רב אושר וייס (שם) והרב וואזנר (שבט הלוי יו''ד ד, קכו), שגם כאשר אדם חלם שנידו אותו משמיים, שכפי שראינו לעיל כולם מודים שהמנודה צריך שיתירו לו הנדר בפני עשרה, אין הכוונה שאנו באמת פוסקים שהוא מנודה, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים בחלום, יש לו לחוש לכך ולהפר את הנידוי. אותו רעיון כאשר אדם נודר בחלום. אין הכוונה שאנו באמת חושבים שמדובר בנדר גמור כמו אדם שנדר כשהוא בהקיץ, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים, יש לו לחשוש לכך ולעשות התרת נדרים.
להלכה

למעשה פסק השולחן ערוך (יו''ד רי, ב), שמכיוון שאין הפסד ממוני לעשות התרת נדרים, יש לחוש לדעת הרשב''א, ואדם שחלם שהוא נודר בחלום, צריך שיתירו לו עשרה אנשים. במידה והוא לא מצליח להשיג עשרה אנשים, מספיק שלושה, וכן פסקו האחרונים (בן איש חי שנה שניה פרשת ראה, חכמת אדם כלל צד, ד):

''הנודר או נשבע בחלום מדינא (= מעיקר הדין) אינו כלום, שהרי לא הוציא בפיו. מכל מקום יש אומרים שיתירו עשרה (אנשים) דידעי למקרי (= שיודעים לפחות לקרוא פסוקים בתורה) ויתירו על ידי חרטה כאילו נדר בהקיץ וכן נוהגין. מיהו אי לית ליה (= אם אין לו) בקלות עשרה דידעי למקרי, יתירנו בשלושה כשאר נדרים.''

3. הכל הולך אחרי הפה

סוג נוסף של חלומות, מופיע באריכות במסכת ברכות (נה ע''ב – נו ע''ב). הגמרא אומרת, ''שכל החלומות הולכים אחרי הפה'', כלומר, כאשר אדם חולם חלום, אם יפרשו לו את החלום בצורה טובה, אז החלום אכן יתגשם לטובה. אם לעומת זאת יפרשו לו את החלום בצורה לא טובה, אז כך יקרה.

הגמרא ממחישה את הנקודה, שהתגשמות החלום תלויה בצורה שיפרשו אותו, ומביאה סיפור על אביי ורבא, שהיו חולמים הרבה חלומות והיו הולך לאדם שהיה מומחה בפתרון חלומות, שיפתור להם אותם. אביי שילם לפותר החלומות, ולכן הוא פירש לו את החלומות בצורה טובה. שרבא לעומת זאת, לא שילם לפותר החלומות, ולכן הוא פירש לו את כל החלומות בצורה גרועה, שהוא יפסיד את כל הכסף שלו, שאשתו וילדיו ימותו וכן על זה הדרך, וכך אכן קרה.

כבדרך אגב, לאחר שרבא גילה שכך אותו פותר חלומות עשה לו, הוא קילל אותו שהוא ימות על ידי המלכות בצורה משונה. בסופו של דבר אותו פותר חלומות מת, בכך שהמלכות תפסה אותו, קשרה אותו לשני דקלים שכופפו אותם, ואז שחררו את הדקלים, והוא נחצה לשניים.

הטבת חלום

בעקבות כך שהתגשמות החלומות, מושפעת מפתרונם, הגמרא הביאה שתי אפשרויות, לפתור בעיות של חלומות רעים:

א. אפשרות אחת שנפסקה בשולחן ערוך (או''ח רכ, א), שבמידה ואדם רואה חלום רע שמטריד אותו, הוא יכול ללכת לשלושה אנשים שאוהבים אותו, ושהם יעשו לו הטבת חלום, כלומר יפרשו לו את החלום בצורה טובה. בזכות זה שהם מפרשים לו את החלום בצורה הטובה, החלום יתגשם בצורה טובה.

ב. אפשרות נוספת שמביאה הגמרא להתמודדות עם חלומות רעים היא, שגם היא נפסקה בשולחן ערוך (או''ח קל, א), שבזמן ברכת כהנים, יאמר אדם שחלם חלום רע, את הנוסח שמביאה הגמרא:

''האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (= מי שראה חלום ולא יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי (= יאמר בזמן ברכת כהנים): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא... אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה... וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.''

באירופה בחלק מבתי כנסת, מצויר בגדול על הקירות את הנוסח של הטבת חלום, כדי שיוכלו להגיד אותו בזמן ברכת כהנים.

ג. אפשרות נוספת שמעלה הגמרא לבטל את כוחו של החלום היא, שאדם יתענה תענית ויחזור בתשובה. הגמרא במסכת שבת אומרת ''שיפה תענית לחלום כאש לנעורת (= לקש)''. כפי שהגמרא מציינת, התענית היא לא דבר חשוב כשלעצמו, אלא שמטרתה לעורר את האדם לתשובה, ואז אם נגזרו עליו דברים רעים, הם יתבטלו.

בסך הכל במהלך הדורות, ההמלצה הייתה להתעלם מדברי חלומות. גם בגלל שרוב הפעמים החלומות נובעים ממחשבות של האדם במהלך היום, פחדים ורצונות שלו, וגם בגלל שבמידה ואכן יש לחלום משמעות, אי אפשר לדעת מה היא. בכל אופן, במידה ואדם בכל זאת מפחד מחלום שהוא ראה, הוא יכול להשתמש בפתרונות שהציעה הגמרא.

מוזמנים להגיב... הדף מצורף כקובץ וורד, יותר נעים לקריאה...

[עושה חיל]

כבוד הרב "גל עיני ואביטה", ייש"כ על הדברים המחכימים והמסודרים בטוב טעם ודעת.

העניין של פרק ג' הכל הולך אחר הפתרון, יש לדון אם הוא דבר טבעי או סגולי.
עכ"פ, שמעתי פעם שיש שפירשו שהוא עניין טבעי ע"ד "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי". [נראה לי כך נוטה בפירוש המאירי, אך אינני זוכר]

וא"כ יש ליישב בזה הסתירה בחז"ל בין דיני ממונות - דמהיכי תיתי לחייבו. לבין נידוי משמיים - שהוא צער וחשש גדול.

[אוצר החכמה]

למה אתה קורא לפחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי עניין טבעי?
אמת שמשמע שזה גורם (לא מהפסוק אלא מחז"ל) אבל למה אתה קורא לזה עניין טבעי יותר מכל החלומות הולכים אחר הפה?

[עושה חיל]

כן בודאי, זה לא הפשט בפסוק.
אבל כך מליצים על הפסוק [חידושי אגדות למהר"ל ח"ג ב"מ אלו מציאות לג.]
ולכאורה הוא עניין טבעי. אבל אודה שאין לי ראיות לכך.

ראו עוד באשכול אחר [בעניין: טראַכט גוט וועט זיין גוט]:
viewtopic.php?f=7&t=40579&p=465632#p465632

[אוצר החכמה]

זה גמרא בברכות ס ע"א ולכן כתבתי שמשמע כן מחז"ל אבל למה אתה חושב שזה עניין טבעי מה טבעי בזה.

(על הצד השני לא כתוב שם בגמרא אא"כ כוונתך שהבוטח בה' חסד יסובבנו שזה הרי וודאי דבר אמיתי.)

[עושה חיל]

אכן גמ' מפורשת.
יעויין במהר"ל שם שמסביר זאת ע"ד הטבע.

אם יקח אדם לוח אחד של עץ ומניחו על הנהר לעבור את הנהר מן הקצה אל הקצה, קרוב הוא אל הנפילה כאשר עובר עליו. ואם הוא מונח על הארץ לא היה נשמט רגליו ממנו. וזה בשביל כי המחשבה שמחשיב על הנפילה פועל באדם, כי השכל הוא הפועל הגמור.

[אוצר החכמה]

אני לא חושב שזו כוונת המהר"ל לומר שזה טבעי. אלא להיפך המהר"ל מביא משל מדבר טבעי אל דבר רוחני. כדרכו תמיד בהגדרת עניין השכל הפועל וסדר הדברים בתורה"ק.

[גל גל]

כבוד הרב "גל עיני ואביטה", ייש"כ על הדברים המחכימים והמסודרים בטוב טעם ודעת.

העניין של פרק ג' הכל הולך אחר הפתרון, יש לדון אם הוא דבר טבעי או סגולי.
עכ"פ, שמעתי פעם שיש שפירשו שהוא עניין טבעי ע"ד "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי". [נראה לי כך נוטה בפירוש המאירי, אך אינני זוכר]

וא"כ יש ליישב בזה הסתירה בחז"ל בין דיני ממונות - דמהיכי תיתי לחייבו. לבין נידוי משמיים - שהוא צער וחשש גדול.

אפשר להביא בהקשר הזה, את הגמרא בסוכה נג ע''א, על שלמה המלך שנמסר לו שהעבדים שלו ימותו וכו', תסתכל שם...

[מקדש מלך]

אגב אעיר שאלה שקשה לי זמן רב.
לדעת החרדים (שהועתקה במשנה ברורה) שהמאזין לברכת כהנים מקיים עשה, כיצד תיקנו חז"ל לומר אז הטבת חלום ולבטל בכך את העשה?
ושמא נאמר שכיון שכל הפעולה הזו נועדה רק ל'קלוט' את הברכה ולהחיל אותה על ההטבה, נחשב כ'מקבל' את הברכה והוא בכלל קיום העשה? וצ"ע.

[אוצר החכמה]

המצווה היא על ישראל להתברך. אני לא חושב שההגדרה היא ההקשבה.
למה אתה סבור שמי שאומר הטבת חלום לא מתברך. זה הרי לא יתכן כל ההטבה היא בגלל הברכה.

מעבר לזה הח"ח בלא"ה סובר שהאומר בשעת שמיעה יוצא ידי שמיעתו ולכן מציע שהש"ץ יאמר מודים בקול רם כדי שישמעו בציבור אע"פ שאומרים מודים דרבנן ואיהו ס"ל שצריך שישמעו. כמובן שיש לדן בזה מהא דתרי קלי לא משתמעי ואם יש ק"ו לאומר מהשומע (כמו שכתבו אחרונים) ואם זה מעכב בדיעבד אפילו שלא במקום חביבות ומה מיקרי חביבות.

[אוצר החכמה]

כבוד הרב "גל עיני ואביטה", ייש"כ על הדברים המחכימים והמסודרים בטוב טעם ודעת.

העניין של פרק ג' הכל הולך אחר הפתרון, יש לדון אם הוא דבר טבעי או סגולי.
עכ"פ, שמעתי פעם שיש שפירשו שהוא עניין טבעי ע"ד "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי". [נראה לי כך נוטה בפירוש המאירי, אך אינני זוכר]

וא"כ יש ליישב בזה הסתירה בחז"ל בין דיני ממונות - דמהיכי תיתי לחייבו. לבין נידוי משמיים - שהוא צער וחשש גדול.

עכשיו אני שם לב שהדיון שדנתי איתך מקודם אם פחד פחדתי הוא טבעי היה טעות כי כנראה הגדרת המושג סגולי וטבעי אצלנו היא שונה. אני לא מבין איך כל החלומות הולכים אחר הפה יכול להיות משהו טבעי. וכנראה אתה מגדיר משהו אחר במושג טבעי וסגולי.

[מקדש מלך]

המצווה היא על ישראל להתברך. אני לא חושב שההגדרה היא ההקשבה.
למה אתה סבור שמי שאומר הטבת חלום לא מתברך. זה הרי לא יתכן כל ההטבה היא בגלל הברכה.

מעבר לזה הח"ח בלא"ה סובר שהאומר בשעת שמיעה יוצא ידי שמיעתו ולכן מציע שהש"ץ יאמר מודים בקול רם כדי שישמעו בציבור אע"פ שאומרים מודים דרבנן ואיהו ס"ל שצריך שישמעו. כמובן שיש לדן בזה מהא דתרי קלי לא משתמעי ואם יש ק"ו לאומר מהשומע (כמו שכתבו אחרונים) ואם זה מעכב בדיעבד אפילו שלא במקום חביבות ומה מיקרי חביבות.

קודם אעתיק את לשון המשנה ברורה
כתב בספר חרדים מ"ע לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל
בפשטות נראה שצריך להקשיב. אם כי אתה צודק שעצם זה שהוא רוצה לקבל את הברכה, זה כבר אמור להכליל אותו במצווה. (בפשטות מי שאומר את הנוסח הזה לא מקשיב, כי זה לא שגור על פיו, ואינו דומה למודים דרבנן).

לגבי שיטת החפץ חיים, לי זכור להיפך, שאם מדבר לא יוצא ידי חובת שומע כעונה, בדיוק בגלל שהוא כבר מדבר משהו אחר. ואין להביא ראייה מחזרת הש"ץ, שיש תקנה לשמוע, אבל אין תקנה שצריך לצאת בזה ידי חובה (למי שבקי).

[מה שנכון נכון]

גם לחרדים זו אינה חובה, ואין כאן ביטול עשה, ומי שירא לנפשו מחלומו זו סיבה טובה להמנע מעשה קיומי.

השאלה היא בלא"ה מדין כלום יש עבד שרבו מברך אותו ואינו מאזין. וע"כ י"א שרק בשעה שמאריכים הכהנים בניגון יש לומר זאת, וכן מצדד המ"ב, ויש חולקים ראה טעמם בב"י סי' ק"ל (מעין הנ"ל).

[מקדש מלך]

וכעת ראיתי בביאור הלכה סימן קכח סעיף מה

ובמדינותינו נוהגין הקהל לומר הרבון אחר קריאת המקרא תיבה אחרונה של כל פסוק והכהנים שותקין אז או מנגנין ואחר שמסיימין הצבור הרבון מסיימין הכהנים התיבה האחרונה ומנהג זה יש בו לכאורה טעם קצת כדי שיוכלו אח"כ הקהל להאזין היטב הברכה מפי הכהנים

[מקדש מלך]

גם לחרדים זו אינה חובה, ואין כאן ביטול עשה, ומי שירא לנפשו מחלומו זו סיבה טובה להמנע מעשה קיומי.

השאלה היא בלא"ה מדין כלום יש עבד שרבו מברך אותו ואינו מאזין. וע"כ י"א שרק בשעה שמאריכים הכהנים בניגון יש לומר זאת, וכן מצדד המ"ב, ויש חולקים ראה טעמם בב"י סי' ק"ל (מעין הנ"ל).

אפשר להבין שמותר לעשות כן. אבל דחוק שחז"ל תיקנו עצה כזו. וכי אין לקב"ה דרך להטיב חלומות אלא על ידי ביטול מצוות עשה? ואין ראייה מתענית חלום בשבת, כי שם תענית מועיל אלא שהתנגש באקראי עם עונג שבת. ועוד יש לי אריכות בזה, אבל די בחילוק הפשוט שכתבתי.

[מה שנכון נכון]

וראה מה שציינתי מהביאור הלכה שמצאתי כעת.

כבר צינתי לו ולחולקים עליו, עיין היטב בהודעתי.

[מקדש מלך]

וראה מה שציינתי מהביאור הלכה שמצאתי כעת.

כבר צינתי לו ולחולקים עליו, עיין היטב בהודעתי.

ראיתי כבר, אלא שהיה לאחר שההבאה לדפוס.

[אוהב עמו]

אני כותב מהזכרון בלי לעיין בפנים כעת
בברכות בפרק הרואה לכאורה מצינו קצת סתירות בפתרון חלומות.
מצד אחד אמר רבי בנאה שהיו כ"ד פותרי חלומות בירושלים וכולם נתקיימו בו, ובראשונים ביארו שהיו אנשים בעלי יכולת לפתור חלום, ולא כל אחד ראוי ויכול לזה.
מצד שני יש פתרונות בגמ' שנראה לכאורה שהם לכאו"א.
מצד שלישי יש פתרונות חלומות שתלויים בפסוק הקודם שנתקל בו אדם, כמו ענבים וכדו'.

האם מישהו עמד על פתרונם של דברים?

שוב מצאתי שכתוב אצלי כך

כל הני חלומות דאמרינן בהו ישכים ויקרא פסוק שמתפרש לטובה קודם שיקדמנו פסוק דמיירי לרעה, לכאורה לא בכל הפסוקים מהני לומר בכה"ג אלא שנתפרשו בגמ', שהרי רבא ואביי ראו בחלומם פסוקים, ולא הקדימו לומר בעצמם פי' לטובה אלא הלכו לבר הדיא. אך אולי יש לחלק שכל הני בגמ' מיירי שרואה דבר בחלום שנאמרו בו כמה פסוקים מהם לטובה ומהם לרעה, ואביי ורבא מיירי שראו פסוק בעצמו.
אך לכאורה הרבה דברים שנפרשו בגמ' יש להם גם פסוקים לטובה, וכגון ענבים יכול לומר ארץ חיטה ושעורה גפן וכו' ויש גם פסוק אסף אסיפם אין ענבים בגפן, ולא מצינו בהם עניים לומר פסוק לטובה.
ולפו"ר רק בהני שאמרה הגמ' יש בהם פירוש לטובה ולרעה והכל תלוי בפסוקים שיאמר, מש"אכ שאר חלומות יש להם פירוש מיוחד ומסויים ולא מהני אם יאמר פסוק לטובה או לרעה.

[אוהב עמו]

א. התשב''ץ תירץ (ח''ב, סי' קכח), שבעצם אי אפשר לדעת אם חלום הוא אמיתי או לא, כי יש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים, והם שקריים. לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, אז אנו משאירים את הכסף אצל מי שהוא היה עד עכשיו, ולא נגיד לו לשלם את הכסף מספק.

לעומת זאת, כאשר נידו מהשמיים אדם בחלום, אף אחד לא יפסיד כלום אם יעשו למנודה התרת נדרים, וגם אם זה לא יועיל, בטח שאין בכך נזק, ולכן מחמת הספק צריך לעשות התרת נדרים, ובלשונו:

''ידוע הוא כי בכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום... אבל במי שנידוהו בחלום... הרי זה ספק מנודה, ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא... ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.''

ולכאורה יש לדון בדברי הרשב"ץ, דהנה מדבריו למדנו שנידוהו בחלום הוי רק ספק מנודה ולא ודאי, ולא משמע כן דאיתא בגמ' שאם חלם שנידוהו והתירוהו צריך להחמיר ע"ע כמנודה דאין חלום בלא דברים בטלים, ואם כל הנידוי הוא ספק א"כ לכאורה בכה"ג שנידוהו והתירוהו הוי ספק ספיקא ואין צריך התרה.
אמנם יש לומר שלא חשיב בכה"ג ס"ס ששני הספיקות הם משם אחד דילמא כל החלום הוא דברים בטלים ואת"ל שהחלום הוא אמיתי דילמא מקצתו הוא דברים בטלים והוי ס"ס ולא אזלינן לקולא.
אך יש להוכיח מדברי כמה מרבותינו הראשונים דלא ס"ל כהתשב"ץ, דאיתא בגמ' א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דלישרי ליה אמר ליה לשמותיה שוויוה שליח למישרי ליה לא שוויה שליח, ומלשון זה משמע דהוי דין ודאי דמהיכי תיתי לומא ששוויה גם שליח ללמישרי ליה, אך בשאלתות גרס בדברי רב אשי לשון ספק דילמא לשמותיה שוויוה שליח למישרי ליה לא שוויוה שליח, ולכאורה לדברי התשב"ץ א"כ ליהוי ספק ספיקא וניזיל לקולא דודאי בכה"ג חשיב ספק ספיקא מב' שמות.
ב. גם מדברי הר"ן נראה דלא ס"ל כהתשב"ץ שנידוי בבחלום איסורו מכח ספק, דהר"ן הסתפק במי שנידוהו בחלום אם צריך לנהוג בכל דיני מנודה, ולכאורה אם כהתשב"ץ א"כ היה לר"ן לומר דכיוון דהוי ספק נידוי ספק דברים בטלים ואת"ל דהוי נידוי מספקא לן האם יש דיני מנודה או לא א"כ הוי ס"ס ואין דיני מנודה ומסתימת הר"ן לא משמע כן.
אך הנה כ' הש"ך יו"ד של"ד סקנ"ד שחייב לנהוג בכל דיני מנודה מחמת הספק, והק' בהפלאות נדרים דהר"ן במו"ק הסיק דדיני מנודה הם מדרבנן ואזלינן לספק לקולא.
וע"ש בהפלאות נדרים שדן האם הוי ס"ס משם אחד או לא.

[גל גל]

אני כותב מהזכרון בלי לעיין בפנים כעת
בברכות בפרק הרואה לכאורה מצינו קצת סתירות בפתרון חלומות.
מצד אחד אמר רבי בנאה שהיו כ"ד פותרי חלומות בירושלים וכולם נתקיימו בו, ובראשונים ביארו שהיו אנשים בעלי יכולת לפתור חלום, ולא כל אחד ראוי ויכול לזה.
מצד שני יש פתרונות בגמ' שנראה לכאורה שהם לכאו"א.
מצד שלישי יש פתרונות חלומות שתלויים בפסוק הקודם שנתקל בו אדם, כמו ענבים וכדו'.

האם מישהו עמד על פתרונם של דברים?

שוב מצאתי שכתוב אצלי כך

כל הני חלומות דאמרינן בהו ישכים ויקרא פסוק שמתפרש לטובה קודם שיקדמנו פסוק דמיירי לרעה, לכאורה לא בכל הפסוקים מהני לומר בכה"ג אלא שנתפרשו בגמ', שהרי רבא ואביי ראו בחלומם פסוקים, ולא הקדימו לומר בעצמם פי' לטובה אלא הלכו לבר הדיא. אך אולי יש לחלק שכל הני בגמ' מיירי שרואה דבר בחלום שנאמרו בו כמה פסוקים מהם לטובה ומהם לרעה, ואביי ורבא מיירי שראו פסוק בעצמו.
אך לכאורה הרבה דברים שנפרשו בגמ' יש להם גם פסוקים לטובה, וכגון ענבים יכול לומר ארץ חיטה ושעורה גפן וכו' ויש גם פסוק אסף אסיפם אין ענבים בגפן, ולא מצינו בהם עניים לומר פסוק לטובה.
ולפו"ר רק בהני שאמרה הגמ' יש בהם פירוש לטובה ולרעה והכל תלוי בפסוקים שיאמר, מש"אכ שאר חלומות יש להם פירוש מיוחד ומסויים ולא מהני אם יאמר פסוק לטובה או לרעה.

אני חושב שזאת הנקודה המרכזית מהחלומות, כפי שגם ראית שמופיע בפוסקים, אי אפשר באמת לדעת משמעות של חלום, ולפעמים ניחשו במקרה נכון ולפעמים גם טעו, לכן ההנחיה של הפוסקים בסך הכל להתעלם מחלומות

[עושה חדשות]

בענין פרק ג' הנ"ל, עי' במצורף -

תלמיד הר''ן - חלומות אחר הפה.pdf

(1.15 MiB) הורד 224 פעמים

[ביקורת תהיה]

אגב אעיר שאלה שקשה לי זמן רב.
לדעת החרדים (שהועתקה במשנה ברורה) שההאזנה לברכת כהנים היא בכלל קיום המצוה, כיצד תיקנו חז"ל לומר אז הטבת חלום ולבטל בכך את קיום העשה?
ושמא נאמר שכיון שכל הפעולה הזו נועדה רק ל'קלוט' את הברכה ולהחיל אותה על ההטבה, נחשב כ'מקבל' את הברכה והוא בכלל קיום העשה? וצ"ע.

א. ענין התפלה על חלום בזמן נשיאת כפים: בתוספות בפרק אלו נאמרין מבואר שהוא משום שהשעה ההיא שעת רצון היא שתקובל תפלתו.
ב. ההיתר לכך: בתוספות שם מבואר שהוא מפני הסכנה: 'מִשּׁוּם סַכָּנָה הִתִּירוּ, שֶׁמָּא חֲלוֹם מְסֻכָּן הוּא שֶׁצָּרִיךְ רְפוּאָה; דְּהָא אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת הִתִּירוּ לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם'.
ג. הדמיון לתענית חלום בשבת: כשם שהתירו לבטל מצות עונג שבת משום שיפה תענית לחלום, כך התירו להסיח הדעת מברכת הכהנים משום שיפה תפלה בשעה זו לרפואת החלום.