האם החשמונאים חטאו - חנוכה

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
גל גל
הודעות: 15
הצטרף: ד' יוני 27, 2018 9:13 pm

האם החשמונאים חטאו - חנוכה

הודעהעל ידי גל גל » א' דצמבר 02, 2018 12:40 am

בס''ד

חנוכה: האם החשמונאים חטאו?

פתיחה

כפי שכתב הרמב''ם בהלכות חנוכה (ג, א), לאחר שהחשמונאים ניצחו את היוונים, הם שימשו במשך יותר ממאתיים שנה כמלכים. כבדרך אגב, למה נקרא שמם חשמונאים? יש שטענו, שאחד מאבותיו של מתתיהו נקרא חשמונאי. אחרים סברו, שהשם חשמונאי מקורו מהיישוב חשמן שבנגב, ששם גרו אבותיו של חשמונאי. בדומה לכך מופיע בפסוק בתהלים 'חשמנים', וכוונת הפסוק לשם של מדינה.

החשמונאים לא היו המלכים שהיו אמורים להיות לעם ישראל, שהרי על פי דין התורה, מלך צריך להיות ממלכי בית דוד. האם במידה ומלך חשמונאי היה מחוקק חוק, צריך היה על פי דיני התורה להקשיב לו?

הגמרא במסכת בבא בתרא (נה ע''א) כותבת, שיש סמכות למלך או לשלטון לכרות עצים ששייכים לבני המדינה, ולבנות מהם גשרים, מכיוון 'שדינא דמלכותא דינא', כלומר דין המלכות דין. מאיזה כח הלכתי מותר למלך לנצל את בני המדינה? נחלקו הראשונים בדבר:

א. דעת הרשב''ם (ב''ב נה ע''א) ובפשטות כך גם דעת הרמב''ם (גזילה ואבידה ה, יא), שבגלל שכל בני המדינה מקבלים על עצמם את חוקי המדינה, יש למלך תוקף לחוקק חוקים ולקחת מיסים כשצריך. כפי שהעיר תרומת הדשן (סי' שמא), אין צורך שבני המדינה יקבלו את מלכות המלך בפירוש, אלא במידה והם נמצאים תחת מלכותו ולא מוחים, מסתמא הם מקבלים את דבריו (ועיין בחתם סופר חו''מ סי' מד).

ב. דעת התוספות והר''ן (נדרים כח ע''א), שבגלל שהקרקע שייכת למלך והוא יכול לגרש כל מי שלא מקשיב לו, יש חובה לציית גם לחוקים שהוא קובע, מכיוון שהישיבה בקרקע היא על דעת כך שיקשיבו לחוקים, ובלשון הרשב''א (שם, ד''ה הא):

''ופירשו בתוספות בשם הר' אליעזר דדינא דמלכותא דינא, משום דמצי אמר להו (= שהוא יכול להגיד להם) אם לא תעשו מצוותי אגרש אתכם שהארץ שלו.''

יש מספר השלכות בין השיטות שלא ניכנס אליהם כעת, וכמובן שלא כל חוק שמחוקק המלך לו חייבים להקשיב . בכל אופן יש לשאול, האם כאשר מולך מלך רשע, גם אומרים דינא דמלכותא דינא וחייבים להקשיב לחוקים שלו, או שבכהאי גוונא חוקיו חסרי משמעות, ורק מלך שעושה רצון התורה חייבים להקשיב לו?

בשו''ת פאת שדך (סי' צא) טען, שבמלך רשע לא שייך דינא דמלכותא דינא, אבל כפי שכבר העיר הרב עובדיה (יחוה דעת ה, סד) דבריו לא נכונים, ומוכח מהתוספות בסנהדרין (כ ע''ב), שגם לאחאב היה כח של דינא דמלכותא דינא, למרות שהוא בוודאי היה מלך רשע.

עולה, שבין אם מלכי חשמונאי לא היו צריכים למלוך והם חטאו בכך שהם היו מלכים, ובין אם היה מותר להם להיות מלכים, היה תוקף לחוקים שהם חוקקו (אם כי לקמן נראה שזה לא פשוט). בעקבות כך נעסוק הפעם בשאלה, האם מלכי חשמונאי חטאו בכך שהם היו מלכים, ובכלל בשאלה, האם מותר שיהיה מלך נוסף שלא ממלכות בית דוד.

לא יסור שבט מיהודה

בפרשת ויחי מברך יעקב את שנים עשר השבטים לפני מותו. יעקב אבינו הבטיח ליהודה, 'שלא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו'. הירושלמי במסכת סוטה (ח, ג) למד מכאן, שאסור לכהנים להתמנות למלכים, אלא רק לאנשים מבית דוד (כמובן שלא רק לכהנים אסור להתמנות למלכים, אלא גם לשאר השבטים). מגמרא זו קשה על החשמונאים, כיצד הם מלכו? והרי נאסר עליהם! נחלקו הראשונים האם החשמונאים באמת עברו איסור, או שלא:

א. הרמב''ן בפירושו על התורה (בראשית מט, י) כתב, שבאמת מלכי החשמונאים חטאו בכך שהם היו מלכים. כפי שמסופר בספר המכבים ועוד, למרות שהמרד הצליח, סופם של החשמונאים לא היה מוצלח, כולם נהרגו, והמלכות נלקחה מאיתם. הרמב''ן מבאר שכל זה קרה, בגלל שהם חטאו ולקחו לעצמם את המלוכה:

''אבל ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל המושל עליהם ממנו יהיה, ולא ימשול אחד מאחיו עליו... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול.''

אמנם, עדיין קשה על שיטת הרמב''ן משאול המלך, כיצד הוא הומלך על ידי הקב''ה? הרי הוא לא משבט יהודה!

הרמב''ן (שם) עמד על שאלה זו וכתב, שמכיוון שבני ישראל שאלו שלא כהוגן, שכפי שמתואר בספר שמואל בקשת המלך נעשתה בעקבות מאיסת בני ישראל בשלטון ה' באמצעות הנביא, לא רצה הקב''ה לתת להם מלך אמיתי משבט יהודה שימלוך עליהם לעולם, אלא רק מלך משבט בנימין, שמלכותו תסור בשלב מסויים ויפנה מקום למלך שיבוא מרצון ה' .

בכל זאת קשה, שהרי שמואל אמר לשאול, שאם הוא היה מקשיב לדבריו, הוא היה מולך לעולם, וקשה על הרמב''ן! הרמב''ן תירץ, ששאול יכל לשלוט על חלק מהשבטים, ועל אף שמקודם ראינו שהרמב''ן מבקר את מלכות החשמונאים למרות שהם שלטו רק על חלק מעם ישראל, תירץ הרב גורן (תורת המועדים), שבגלל שבכל זאת הקב''ה המליך את שאול, אם הוא היה מתנהג כראוי הוא היה זוכה למלוך על חלק מהשבטים.

ב. הר''ן בדרוש השביעי, ביאר אחרת מהרמב''ן. הוא טען שהפסוק 'לא יסור שבט מיהודה', לא בא לומר שלא יהיה מלך משבט אחר, אלא מדובר בהבטחה שהבטיח יעקב ליהודה, שכל זמן שיהיה מלכות בעם ישראל, חייב להיות גם מלך משבט יהודה. במילים אחרות, הפסוק לא קובע שרק יהודה ישלטו, יכול להיות שיהיו גם מלכים משבטים אחרים, אבל בתנאי שיהיה גם מלך מיהודה במקביל, ולא יהיה מלכות משבט אחר לבד.

בכל זאת יש קושי בדברי הר''ן, שהרי כאשר מלכי חשמונאי מלכו, רק הם מלכו, ולא היה עוד מלך משבט יהודה! הר''ן מתרץ תירוץ מפתיע, הוא טוען שמלכי חשמונאי בכלל לא היו מלכים, הם היו פקידים של מלכי רומי, ובלשונו:

''ואין ממלכי חשמונאי על זה קושיא כלל, כי יבטיח הכתוב ליהודה, שכל ימי היות הממשלה לישראל... לא תיכרת משבט יהודה, והממשלה לעולם תהיה בשבטו כל זמן שתהיה בישראל. אבל לא הבטיח שלא יתמנה אדם בשררה מן השררות אם אינו משבט יהודה (= אפשר שיהיו שרים משאר השבטים). והמלכים אשר מלכו בבית שני (ובכללם החשמונאים), לא היתה מלכותם מצד עצמם כלל, אבל הם היו כפקידים למלך פרס ורומי.''

ג. הרשב''א בתשובה (ד, קפז), הלך לכיוון שונה מהרמב''ן והר''ן. הוא טען, שאין בכלל בעיה שיהיה מלך משבט אחר, ואפילו שהמלך מהשבט אחר ימלוך לבד. אם כן, מה משמעות הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה' לפי שיטתו? הוא טוען שהפסוק בא להבטיח, שביום מן הימים ימלוך שבט ממלכות יהודה, והוא יהיה מלך לנצח, שלא כמו שאר השבטים שמלכותם תעבור, אבל בינתיים? כולם יכולים למלוך:

''אמרתי אמיתות פירוש הכתוב כך הוא. 'לא יסור שבט מיהודה', כי לבסוף יבא שילה שהוא מזרעו ותשוב אליו הממלכה. והטענה בזה לפי שכל השבטים היה להם מלך או שופט... אבל מפני שאינה נחלה להם (= מכיוון שהמלכות לא באמת שייכת להם), כשהיא סרה, היא סרה לעולם. אבל שררת יהודה ירושה היא לו, ולו עיקר הממלכה תהיה. ואם תסור ממנו, לא תסור לעולם כמו שסרה משאר השבטים. כי בסוף הזמנים יבא שילה שהוא המשיח מזרעו... כי תשוב ירושתו לו כי הממלכה שלו היא.''

אגריפס

כפי שראינו לדעת הרמב''ן, מלכי חשמונאי חטאו בכך שהם שמשו כמלכים. מלך נוסף שגם שלט בחטא, היה אגריפס. המשנה במסכת סוטה (מא ע''א) מספרת, שכמו כל מלך בישראל, אגריפס עלה לקרוא בתורה במעמד 'הקהל'. במהלך הקריאה בתורה, הוא הגיע לפסוק בספר דברים (יז, טו), שמדבר על כך שאסור לשים מלך שהוא לא יהודי: 'לא תוכל לשים עליך איש נכרי'.

אגריפס, שכפי שנראה לקמן לא יהיה יהודי מובהק, כשהגיע לפסוקים הללו בכה מצער על כך שהוא לא כשר להיות מלך. חכמים שרצו לנחם את אגריפס, אמרו לו 'אחינו אתה, אחינו אתה'. הגמרא ממשיכה ומספרת, שהקב''ה לא אהב את ההתחנפות של חכמים לאגריפס, ובאותה שעה התחייבו עם ישראל כליה:

''פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית, עושין למלך בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה... אגריפס המלך עמד וקבל, וקרא עומד (=הוא החמיר על עצמו, ועמד למרות שהוא יכל לשבת), ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ''ללא תוכל לתת עליך איש נכרי'', זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה. תנא משמיה דרבי נתן: באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל (= עם ישראל בלשון סגי נהור) כלייה, שהחניפו לו לאגריפס.''

הפגם באגריפס

הגמרא אומרת שאגריפס לא היה ראוי להיות מלך, מה היה החסרון שלו? נחלקו בכך הראשונים:

א. רש''י (שם, ד''ה אחינו) מפרש, שחכמים קראו לאגריפס 'אחינו אתה', מכיוון שאמו הייתה מישראל. למרות שמבחינה הלכתית הוא נחשב יהודי, כי הייחוס הולך אחרי האמא, הוא היה בכל זאת פסול למלכות. הסיבה לכך היא, שרק מי שגם אביו וגם אימו יהודיים, יכול לשמש כמלך, ולא ראוי שמישהו שרק אימו יהודייה ישמש כמלך.

ב. התוספות (ד''ה אותו היום) הקשו על פירוש רש''י. נניח אם עם ישראל היה מחניף לאגריפס, ואגריפס היה מולך ממש באיסור, מובן למה עם ישראל מתחייבים כליה, כי הם מצדיקים ומעודדים את החוטאים ויש בכך איסור חמור. אבל לשיטת רש''י אגריפס לא ממש מלך בחטא, אלא שזה היה רק לא ראוי, וכי בגלל שעם ישראל עודד מעשה לא ראוי, כולם מתחייבים כליה?! בשביל להתחייב כליה צריך לעבור על איסור רציני!

בעקבות הקושיה על רש''י נטו התוספות מפירושו ופירשו, שאמנם אימו של אגריפס הייתה אכן יהודייה, והוא היה נחשב מבחינה הלכתית יהודי, אבל עדיין יש איסור גמור (ולא רק מעשה לא ראוי) למנות מלך שרק אימו יהודייה ואביו גוי, מכיוון שהפסוק הדגיש למנות מלך 'מקרב אחיך' לגמרי, שגם אביו וגם אימו יהודיים. יוצא שאגריפס מלך בחטא גמור, ולכן כאשר עם ישראל עודדו אותו ואמרו לו אחינו אותה, הם התחייבו כליה, כי הם מעודדים ממש עוברי עבירה, וכך פירש גם הסמ''ג (לאוין רכא), ובלשון התוספות:

''וזו היתה החנופה, שמלך בזרוע שלא כדין תורה והודו לו והחזיקו בכך, נהי (= נניח) שהם לא יכלו למחות (= כי הם פחדו מפניו) היה להן לשתוק ולא להחזיקו (= ולא לעודד אותו), וזהו עונש החנופה בדבר עבירה, שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו, ואינו חושש על יראת הקדוש ברוך הוא, ועושה עין שלמעלה כאילו אינה רואה.''

ג. עד כה ראינו, שגם רש''י וגם תוספות מסכימים, שאימו של אגריפס הייתה יהודייה. אפשרות נוספת שונה מופיעה בפירוש המשנה לרמב''ם (סוטה ז, ו). כפי שפסק הרמב''ם בהלכות מלכים (א, ד), אפילם אם רק אמו של אדם יהודייה הוא יכול להיות מלך, ולא כמו שפירשו רש''י ותוספות. הבעיה באגריפס הייתה לדעת הרמב''ם, שאמו של אגריפס בכלל לא הייתה יהודייה, כי הוא היה גר, ובלשונו:

''ואגריפס היה מקהל גרים ולא היתה לו אם מישראל ואסור למנותו כלל, לאמרו יתעלה בתורה 'שום תשים עליך מקרב אחיך', ובא בקבלה כל שימות (= כל מינויים) שאתה משים, לא יהוו אלא מקרב אחיך.''

האם אגריפס היה מלך

כפי שראינו ברור לכל המפרשים, אגריפס לא היה יכול להיות מלך. האם מבחינה הלכתית הוא נחשב בכל זאת מלך למרות האיסור?

הגמרא במסכת כתובות (יז ע''א) פוסקת, שבמידה ומלך וכלה מגיעים לפרשת דרכים, המלך עובר ראשון מפני כבוד המלכות, ורק אחר כך הכלה. הגמרא מביאה מקרה, שאגריפס ויתר על כבודו ונתן לכלה לעבור לפניו. הגמרא מקשה, כיצד הוא יכול לותר על כבודו? הרי אסור למלך למחול על כבודו! הגמרא מתרצת, שמכיוון שיש מצווה לפנות לכלה את הדרך, מותר היה לו למחול על כבודו.

א. לכאורה מכך שהגמרא מקשה כיצד הוא היה יכול למחול על כבודו, והרי למלך אסור למחול על כבודו, משמע שלמרות שהוא מלך באיסור, הוא היה נחשב מלך גמור, וכך פירש הרב ישראלי (עמוד הימני סי' ז) את דברי התוספות במקום (ד''ה מלך, ועיין בהפלאה שחלק).

ב. אולם הריטב''א במקום (מופיע בשטמ''ק) סבר, שאגריפס לא היה מלך מבחינה הלכתית, והגמרא רק אומרת שנהגו בו כבוד כמלך.

מצורף גם כקובץ וורד, יותר נעים לקריאה... מוזמנים להגיב...
קבצים מצורפים
חנוכה - מלכות בית דוד.docx
(28.56 KiB) הורד 13 פעמים

חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים