ברכות התורה מדאורייתא או מדרבנן?!

[תם מה הוא אומר]

נחלקו בזה הפוסקים,
האם יש בדברי הראשונים בהדיא דס"ל מדאורייתא?
ואם אפשר כמה מראי מקומות בענין זה
בתודה מראש

[שברי לוחות]

רמב"ן שכחת העשין ט"ו:
מצוה טו שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו. ובשלישי שלברכות (כא א) אמרו מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנ' כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו.

[תם מה הוא אומר]

סליחה,
השאלה להיפך, האם יש בראשונים בהדיא שברכה"ת מדרבנן?

[נהר שלום]

רוב הפוסקים מפרשים כן בדעת הרמב"ם. וכתבו עוד שנראה שכן דעת הרי"ף הרא"ש והטור.

[תם מה הוא אומר]

אני יודע שכך מפרשים כמה פוסקים (רבים? מי הם?).
אבל בשביל לייסד שיטה בדעת ראשונים, צריך שתהיה מחלוקת בראשונים ואז תפרש שהרמב"ם וכו' סוברים כך, אבל לע"ע אינני מוצא מי שאומר בהדיא שברכה"ת מדרבנן!

ברכה"ת מדאורייתא - כ"ה ברמב"ן וחינוך ועוד ראשונים בהדיא.

[נהר שלום]

רשימה מלאה תמצא בספר הלכה ברורה, כמדומני שכבר בראשונים מבארים שכן דעת הרמב"ם.

[הוגה]

לענ"ד לכאורה זה מתחיל הפוך, שהפשטות היא שכל הברכות הן דרבנן, חוץ ממה שפורש להדיא שזה דאורייתא, והיינו ברכת המזון. ולכן כל מי שסתם ולא אמר להדיא שברכת התורה מדאורייתא, חזר אל הכלל שהוא דרבנן.

וכן רמב"ם ריש הל' ברכות: "מ"ע מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת וכו', ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחלה וכו' וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה" וכו'. מפורש שרק ברכת המזון היא מן התורה, ואילו מדברי סופרים לברך על "כל מצוה ומצוה", וכולל גם מצות תלמוד תורה והברכה.

והנה החידוש לומר שברכת המזון דאורייתא, כידוע מפורש במקרא ואכלת ושבעת וברכת, ובדברי תנאים במכילתא דר' ישמעאל פרשת בא ותוספתא ברכות והובא בגמרא ברכות מח ע"ב: "תנו רבנן, מנין לברכת המזון מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת".

לעומת זאת החידוש לומר שברכת התורה דאורייתא, הובא בגמרא ברכות כא ע"א כחידושו של רב יהודה [אמר רב]: "מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא וגו', אמר ר' יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון וכו' תיובתא".

וכנראה עיקר השאלה אם ברכת התורה דאורייתא או דרבנן, תלוי אם רב יהודה אמר רב התכוין לדרשה גמורה או לאסמכתא, ואם התכוין לדרשה גמורה האם מסקנת הגמרא 'תיובתא' קאי גם על דברי רב יהודה או רק על ר' יוחנן, והאם שאר סוגיות הגמרא מסכימות לזה או לא, ובכל זה האריכו הפר"ח והשאג"א והאחרונים. וכנראה פשטות הגמרא שזו דרשה גמורה, ו'תיובתא' קאי רק על קל וחומר של ר' יוחנן, ואילו דברי רב יהודה שיליף מקרא קיימים, וכמו שכתב הרמב"ן (המובא למעלה באשכול) מגמרא זו שברכת התורה מה"ת.

והנה הרי"ף והרא"ש לא הביאו את דברי רב יהודה אמר רב, והיה מקום לומר שלדעתם תיובתא קאי גם על דברי רב יהודה ולא רק על דברי ר' יוחנן, ושתיקתם לכאורה תלמד שחזר הדין להיות כמו שאר כל הברכות שהם מדרבנן. (וכן כתבו ראיה זו בשם החקרי לב בשו"ת סמיכה לחיים). אמנם מאידך גם לגבי בהמ"ז פרק כיצד מברכין השמיטו הרי"ף והרא"ש את הברייתא 'מנין לבהמ"ז מה"ת' אף על פי שלכו"ע בהמ"ז מה"ת, וצריך ביאור כאן וכאן מדוע השמיטו הרי יש נפקא מינה בכל זה לגבי הספיקות, שאם זה מן התורה בספק חוזר ומברך. ואולי סמכו על דינים אחרים שמשמע כן וצ"ע. (וגם בהמשך הגמ' שם בסמוך בדף כא ע"א לאחר הסיום 'תיובתא': 'אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא ק"ש וכו' ספק אמר אמת ויציב וכו' מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא ור' אלעזר אמר ספק קרא ק"ש וכו' ספק התפלל וכו' ור' יוחנן אמר ולואי וכו' - נמצא שדיברו על ספק ק"ש, ספק אמת ויציב, ספק תפילה - ואם הסכים הגמ' לדברי רב יהודה א"ר שהביא קודם בסמוך, מדוע לא אמר כאן גם 'ספק ברכת התורה'. ולכאו' משמע מזה גם כן כנ"ל שברכת התורה דאורייתא לא היה אלא חידושו של רב יהודה אמר רב בלבד, ור' יוחנן שרצה ללמוד זאת מק"ו מסיק הגמ' בתיובתא, ולא היה פשיט"ל לגמ' ושאר אמוראים).

[הוגה]

אגב דאיירינן בעניין זה מצו"ב הערה בנוסח הגמ' ברכות דף כא ע"א בס"ד
אודה ואשמח על כל ביקורת

ברכות כא א עוז והדר.JPG (26.71 KiB) נצפה 3797 פעמים

וכך הוא נוסח הגמרא החל מדפוסי התלמוד הראשונים, שונצינו שנת רמ"ד; ויניציאה שנת ר"פ.

והנה כן הוא ממש לשון הברייתא בגמרא לקמן דף מח ע"ב:
"תנו רבנן מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת".
וכפי הנכתב במסורת הש"ס 'תנו רבנן' זה נמצא במכילתא פרשת בא ותוספתא ברכות פרק ו.
ונמצא שזה הוא דברי תנאים וברייתא, ואם כן מאי קמ"ל רב יהודה ?

אכן לפי הרשום באתר פרידברג תיבות "מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנ' ואכלת ושבעת וברכת" מופיעות בדף כא רק בדפוסי התלמוד, אבל בכתבי היד ליתא לתיבות אלו, אלא נוסח התלמוד בדף כא כך הוא:
"אמר רב יהודה אמר רב מנין לברכת התורה מן התורה שנאמר כי שם ה' וגו', אמר ר' יוחנן למדנו...".

ברכות כא א פרידברג.JPG (18.3 KiB) נצפה 3797 פעמים

וכיצד הופיעו תיבות אלו בתוך נוסח הדפוסים ?

כדרכם של דברים י"ל שזו הגהה חיצונית שהיתה כתובה תחילה בגיליון אחד מטפסי התלמוד כתב יד, וסופר שלאחר מכן טעה וחשב שזה מגוף נוסח התלמוד והעתיק אל הפנים, ונוסח כזה הוא שנדפס בדפוס הראשון וממנו לכל הדפוסים עד עתה.

ובפרט כאן נראה לומר כן ביותר בס"ד, משום שתיבות אלו מתאימות להיות הגהה עבור סוף סוגית הגמרא שקודם לכן בסמוך, ואפשר שכך היה נראה אותו טופס גמרא האבוד:

ללא שם.JPG (28.9 KiB) נצפה 3797 פעמים

והנה כתב שאגת אריה סימן כד בדברי הרמב"ן שברכת התורה מדאורייתא:

ודברי הרמב"ן מבוארים בהדיא בגמרא (שם), דאמרינן התם אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריו מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, מנין לברכת התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל כו'. קתני ברכת התורה לפניה דומיא דברכת המזון לאחריו דהוי מן התורה, והוא הדין לברכת התורה. ועוד דאמר ר' יוחנן עלה, למדנו...

ולהנ"ל שתיבות אלו אינן בכתבי יד של הגמרא אלא כנראה הם הגהה וט"ס בדפוסים הנה לכאורה לא קתני ברכת התורה דומיא דברכת המזון. וכנראה לכן הרמב"ן עצמו לא כתב ראיה זו שלא היה זה לפניו, אלא רק את עיקר הראיה מדברי רב יהודה שאמר להדיא מנין לברכת התורה לפניה מן התורה וכו'.

עכ"פ חזינן מקרה אחד שבגוף נוסח התלמוד שלפנינו עדיין מצויות מעט הגהות שלא מן הספר.

[קאצ'קלה]

כהוספה לדברי הרב הוגה, יצוין שגם בכת"י אוקספורד 366 וכת"י פירנצה חסר קטע זה.

אבל בכת"י מינכן 95 מופיע בשורה הבאה:

מינכן.JPG (103.75 KiB) נצפה 3149 פעמים

[פרנצויז]

אבל בכת"י מינכן 95 מופיע בשורה הבאה:

מינכן.JPG

אפשר לראות שבכת"י מינכן זה מופיע בין דברי רב יהודה [אמר רב] לבין דברי ר' יוחנן.