אי אמרינן שומע כעונה גם כלפי כובע וחליפה

[קראקובער]

ידועה החקירה בדין 'שומע כעונה' שתולים בה את מח' הביה"ל והחזו"א לגבי ברכת כהנים. נסתפקתי היום בדין עומד לפני המלך בכובע וחליפה האם נוגע לחקירה זו, היינו שלצד ששומע כעונה מועיל גם לדינים חיצונים כמו 'קול רם' וכו', אם כן גם יועיל שהמוציא ילבש כובע וחליפה והיוצא יד"ח יכול בלי כו"ח, או דלמא אין לזה קשר לחקירה הנ"ל.

[ישא ברכה]

זה נאמר כלפי הדיבור בלבד. שמיעת הדיבור כאילו מעתיקה את הדיבור על כל משמעותו אל השומע (דיבור הינו הצגת תוכן מסוים אל מול המחשבה. גם שמיעה הינה הצגת התוכן אל מול המחשבה. והנידון הוא האם היא מעתיקה את הדיבור על כל צורתו או לא), אבל פשוט שהשמיעה איננה מעתיקה את כל מציאות המדבר אל השומע. ופשוט.

[חיימקה]

בשש"כ פמ"ז סכ"ז ס"ק קל"א פשיטא ליה דלטעם שומע כעונה גם המסובים ילבשו כובע ולבוש עליון כמקדש.

[קראקובער]

זה נאמר כלפי הדיבור בלבד. שמיעת הדיבור כאילו מעתיקה את הדיבור על כל משמעותו אל השומע (דיבור הינו הצגת תוכן מסוים אל מול המחשבה. גם שמיעה הינה הצגת התוכן אל מול המחשבה. והנידון הוא האם היא מעתיקה את הדיבור על כל צורתו או לא), אבל פשוט שהשמיעה איננה מעתיקה את כל מציאות המדבר אל השומע. ופשוט.

אולי באנו למחלוקת בין הרוגצובר לרבי חיים בריסקר
viewtopic.php?t=8747#p78124

[החושב]

כמדומה, כובע וחליפה זה לכבוד המצווה, ולא לכבוד מעשה הדיבור.
כיוון שהשומע מקיים בזה מצווה, אז בשעה הזו הוא צריך להיות עם כובע וחליפה.

[אוהב עמו]

כמדומה שבתוס' ריש ערבי פסחים דנים שיהיה שומע כעונה כלפי ההחזקת כוס של ברכה, וכדמומני דיבר בזה בחזון יחזקאל שם.
וא"כ מתבאר שגם מעשה שעושה המשמיע כמו החזקת כוס של ברכה עובר לשומע וא"כ ה"ה לכו"ח.

[ישא ברכה]

כמדומה שבתוס' ריש ערבי פסחים דנים שיהיה שומע כעונה כלפי ההחזקת כוס של ברכה, וכדמומני דיבר בזה בחזון יחזקאל שם.
וא"כ מתבאר שגם מעשה שעושה המשמיע כמו החזקת כוס של ברכה עובר לשומע וא"כ ה"ה לכו"ח.

זה נשמע מוזר, אולי תרחיב. זכור לי במעומם שיש דיון איך מועיל שומע כעונה כשצריך שהדברים יאמרו על הכוס, קשור?

[אוצר החכמה]

אני חושב שאוהב עמו התכוון לדברי התוספות שם שאפילו לעניין ארבעה כוסות די בזה שהמקדש ישתה את היין שזה שיטה מחודשת וודאי. ואני די מסופק אם זה ראיה לנושא הדיון דווקא בגלל חידושה.


כמדומני שהמשנה ברורה כותב שלכתחילה היוצא מן הש"ץ בחזרה (אינו בקי או כגון שטעה בתפילתו) יעמוד ברגלים מכוונות וגם יכרע במקומות הנחוצים וזה ראיה לצד השני.
מצד שני אני חושב שמלשונו של בעל העיטור (אני כותב מזכרון ומקווה שלא טועה) המובא בבית יוסף משמע לא כך כי משמע שם שמי ששמע את החזרה ואח"כ נודע לו שטעה יצא בחזרה ולכאורה וודאי שלא עשה את הדברים שכתב במ"ב. אני יודע שאפשר לדחות בשני צדדים אחד שמיירי בדיעבד ובזה אינו מעכב וזה כוונת הבע"ה אבל כמדומני שהפשטות לא כך אלא שס"ל שכך הדרך שבכל חזרת הש"ץ נחשב כמתפלל שוב וא"כ יקשה למה לא יעמדו ויכרעו. ואפשר גם לטעון לאידך גיסא שאה"נ בכל חזרת הש"ץ כולם עומדים וכורעים אבל גם זה לא משמע. (דודי שליט"א כך סובר וכך נוהג).