קטן שהגיע לחינוך, שספק בידו אם בירך ברכת המזון, האם חייב לחזור ולברך מספק?
צד א: צריך לברך. הטעם: הוא מחויב להתחנך מעכשיו לכשיגדיל, שבמקום שיש ספק אם בירך ברכת המזון יהיה עליו חיוב לחזור ולברך.
צד ב: אינו צריך לברך. הטעם: יש חיוב לחנך את הקטן לעיקרי המצוות, אבל לא לכל ציור ומקרה שיכול להיווצר. טעם נוסף: כעת זה אצלו דרבנן, והוא צריך להתחנך לדעת שבמקום שיש ספקא דרבנן יש ללכת לקולא.
בבני ראם סי' מה, אחרי שמביא ראיה לכל צד, הוא מסיים: "ובהך ספק, בקטן שנסתפק אם בירך, שאילנא לרוב גדולי ארץ ישראל, ויש שאמרו שודאי חייב, דדיינינן ליה כגדול, ויש שאמרו שפטור".
האם אין בספרי הפוסקים הקדמונים כלום בענין זה?