הודעהעל ידי נהר שלום » א' דצמבר 23, 2018 5:47 am
בר"ן המובא בב"י כתב שההיתר הוא משום מקלקל לצורך שבת, אולי יש לדייק מכאן לכל צורך שבת לא רק אוכל.
מרן החיד"א בברכ"י (סי' שיד סק"ב, הובא בכף החיים סקמ"א) הביא תשובת מהר"י מולכו לדמות להתיר שבירת חבית לצורך כניסה לבית (אם הניחה על דעת להסירה מפתח הבית [כנראה אם לא אז הוי חלק מפתח הבית ובזה ודאי יש איסור סתירה מדאורייתא]) לשבירת כיסוי שעל התנור (המבואר בשו"ע סי' רנט ס"ז).
גם בחסדי דוד על התוספתא (ביצה פ"ג ה"ט, הובא בפתח הדביר ובהלכה ברורה אמירה לגוי ח"ב עמ' שא) לגבי פתיחת אגרת חתומה (דמבואר במשנ"ב סי' שמ סי"ג דאסור), מבואר שאם המכתב הוא לצורך השבת כגון שמצטער לדעת שלום קרוביו, מותר לפותחו.
ובעיקר דין זה כתבו המשנ"ב (ושא"פ בדורות שלפניו) להחמיר, אולם נראה דהוא מטעם שאין הנייר נחשב כלי רעוע, או משום קורע ולא סותר. ועיין בחזו"א (סי' סא סקי"ג) שכתב שאם קורע המעטפה לגמרי באופן שאינה ראויה לשימוש מותר, ובשמירת שבת כהלכתה (פרק כח הערה יח ובדפו"י הערה טו) כתב בשם הגרשז"א לדמות פתיחת אגרת הסגורה בדבק לחבית רעועה. ושו"ר בשש"כ פרק ט' שגם נראה שלא חילק בין דברי מאכל לשאר צרכים (עי"ש בס"ח). ובהלכה ברורה שם כתב להחמיר לפותחה רק ע"י גוי, אע"פ שכיום זורקים את המעטפה. ונראה שהוא מפני שאינו יודע מה כתוב במכתב כפי שכתב שם בסעיף פג, ובסעיף פ כתב שאסור לקרא באגרת שלום, אולם באיגרת דברי תורה יתיר.
ובעיקר העניין נתקשתי שלכאורה אם אין בנין וסתירה בכלים רעועים מדוע צריך שיהיה דווקא דרך קלקול ושלא יכוון לנקבה נקב יפה, אולם פשוט שאף שהכלים רעועים עדיין שם כלי עליהם והוי מתקן מנא (עי' ט"ז סק"א) ולק"מ.