בארה"ב נתעוררה לאחרונה טומול חדש בענין הלכה, בין יושבי ביהמ"ד והפוסקים.
יסוד השאלה היא בההבדל בין בנק לאיחוד אשראי. איחוד אשראי היא חברה הנעשית שלא ע"מ להרויח. ז.א. משתתפים מניחים מעות לתוך החברה, וכל מי שהשתתף זכאי לקחת הלוואה מהחברה, גם הרבה יותר ממה שהשקיע (כנראה שיש משקיעים קציניים המשקיעים הרבה יותר כסף מאחרים), ומשלמים רבית באחוזים נמוכים יותר מהבנקים. כל מי שהשקיע זכאי לקול אחד בהצבעות בענייני ניהול החברה, ויש שם מתנדבים ופקידים המנהלים את העסקים בפועל, מחלקים את ההלוואות וגובים את החובות, וגם להם אין יור מקול אחד תוך כל הקולות של משתתפי החברה.
הנה בבנק עצמו נסתבכו הפוסקים למה להתיר לקחת ממנה הלוואה ברבית בשעה שיש משקיעים יהודים שם, וגם נסתבכו אמאי מותר להשקיע שם. הפוסקים קורים לזה 'שפארקאסעס', אשר תרגומו המילולי היא חשבון (קאססע) חיסכון (שפאר). ההתירים בנוים על כמה נקודות, או דאזלינן בתר רוב שותפים שהם אינם יהודים (מהר"ם שיק, ר' ישראל סאלאנטער), או משום שאין המשקיעים שותפים אמיתיים אלא משקיעים, משום שאין להם זכות להביע שום דעה בניהול החברה והמחליטים הם הexecutive ומחזיקי רוב המניות, או לפחות מיעוטא דמינכר של המניות (בנוי על המהרי"ט המובא ברעק"א יו"ד קס"ח בעי' כ"א, מהרי"א הלוי, אגרות משה). גם אם באופן רשמי יש להם זכות הצבעה, מ"מ אין זה אלא פטומי מילי בעלמא שמעולם לא נתכוונו להשתמש בזה ולקנות את הזכות הזה, ועיקר דינם בהחברה היא לקחת חלק מהרווחים. עוד כתבו הפוסקים דמקרי הלוואה ע"יש ליח עכו"ם ואין שליחות לעכו"ם (שואל ומשיב, מנחת פתים). יש המביאים את הסוגיא דברירה, דמדרבנן אמרינן יש ברירה, ולכן איכא למימר שהיהודים שלוו מהאיגוד הזה לוו את מעות העכו"ם, ,והגוים שלוו הם לקחו את מעות ישראל (שואל ומשיב, והפוסקים דנו בדבריו, אמנם לי הקטן נראה שיכול להיות שכוונתו אינו כמו שמביאים משמו)
בשבועות האחרונים יצא קול קורא לאיסור שנחתמה על ידי הרבנים האחים לבית פיינשטיין (שתיהם) שהוסיפו שגם דעת אביהם היתה כן (הרב דוד מורה כן לכל שואל, ולמעשה הוא ראש העומדים מאחורי האיסור. לציין שעל אף שלא נשמע קולו הרבה ברבים, מ"מ אצל יודעיו ומכיריו היודעים להבחין, הרי הוא גדול הדור ממש, שאין בדומה לו בכל דורינו), והרב ש. קמנצקי והרב ש. מילר. האחרון כתב מכתב הבהרה בה הוא מסתייג מכמה מן הדברים, ונר' שדעתו שיש על מי לסמוך להקל, וראוי להחמיר. מי שלקח כבר הלואה יכול לעשות שמישהו אחר ישלם עבורו והוא יפרע לו, באופן שאינו חייב לפרוע לו אלא הלה סומך על אמונתו.
בבקשה להרחיב את הנושא.