טבל שנפסל מאכילת אדם, יש שכתבו שבטל ממנו שם טבל אף כשהוא ראוי לסיכה או לאכילת בהמה, ואף על פי שטבל אסור בהנאה של כילוי, הרי זה בזמן שהוא ראוי לאכילת אדם, אבל כשנפסל לאכילת אדם בטלה ממנו מצות הפרשת תרומות ומעשרות ופקע ממנו איסור טבל, ולכן בורית שנתנו בתוכה שמן של טבל, מותר לסוך בה, כיון שהשמן נפסל לאכילה ואינו חייב לעשרו, ואף על פי שסיכה-כשתיה*, הרי זה בטבל הראוי לאכילה, אבל אינו נעשה טבל מחמת שראוי [טור תקצג] לסיכה.
הוה אמינא כתב:עשיו מסתמא היה מעשר,
אבל לענייננו [תרתי משמע]: לא כל מן הצומח חייב במעשר והוי טבל, רק הפרי הראוי לאכילה. ושאר חלקי העץ פטורים מעיקרא. ומסברא פשוטה את החומרים שאינם לאכילה שיש בהם לפי התווית תערובת של פירות לא יעשו מפרי הראוי לאכילה אלא מהקליפות והעלים ושאר חלקי העץ. [ועל שאלה של ערלה שזה איסוה"נ אין בזה תשובה בר אם נלך בתר רוב].
והעיקר: רוב חומרי הניקוי שלפי התוויות שלהם יש בהם מן הצומח, מדובר בכלל על שיחי סרק.
במנחת שלמה (א' נ"ו) הגדיר איזו פעולה צריכה להעשות בחו"ל כדי לפטור את הפירות מהפרשה: בתבואה: מירוח התבואה בחו"ל פוטר מהפרשה מן התורה כי אף שהמירוח עצמו אינו תיקון בגוף התבואה ואפשר לאכול בלעדיו אך המירוח הוא סוף מעשה הדישה והזריה - שהן העושות תיקון גדול בגוף התבואה [וכן ביין ושמן זית הסחיטה נחשבת כגמר המלאכה], אך תלישת חו"ל אינה פוטרת כמירוח כי דוקא דיגון הוא מירוח חשוב העושה תיקון בגוף הפירות ואינו קשור למחשבת הממרח ולכן הפרי נטפל לחו"ל; בשאר הפירות כולל ענבים למאכל - פטור חו"ל נקבע על ידי מקום הגידול ולא על ידי מקום הדיגון [ונחלקו האחרונים אם להחשיב כגמר מלאכה לענינים אלו את סחיטת שאר הפירות וכן את מילוי הכלי בפירות (משפטי ארץ ג' י"ד)].
אם רוב הפירות ממין זה הם מהארץ יש להפריש גם מהפירות שגדלו בחו"ל כדי שלא יטעו לפטור גם את הפירות שגדלו בארץ [אך אם ניכר בפרי שמוצאו מחו"ל אין צורך להפריש ממנו ויתכן שדי בהיכר על ידי האריזה וכדומה], ולא נהגו להחמיר בזה (משפטי ארץ ג' י"ג), ואם אינו ידוע היכן הפרי גדל - יש ללכת אחר רוב פירות אלו (שמעתי).
יואל שילה כתב:לגבי פרי מיובא מחו"ל, ז"ל בספרי 'ראשית דגנך':במנחת שלמה (א' נ"ו) הגדיר איזו פעולה צריכה להעשות בחו"ל כדי לפטור את הפירות מהפרשה: בתבואה: מירוח התבואה בחו"ל פוטר מהפרשה מן התורה כי אף שהמירוח עצמו אינו תיקון בגוף התבואה ואפשר לאכול בלעדיו אך המירוח הוא סוף מעשה הדישה והזריה - שהן העושות תיקון גדול בגוף התבואה [וכן ביין ושמן זית הסחיטה נחשבת כגמר המלאכה], אך תלישת חו"ל אינה פוטרת כמירוח כי דוקא דיגון הוא מירוח חשוב העושה תיקון בגוף הפירות ואינו קשור למחשבת הממרח ולכן הפרי נטפל לחו"ל; בשאר הפירות כולל ענבים למאכל - פטור חו"ל נקבע על ידי מקום הגידול ולא על ידי מקום הדיגון [ונחלקו האחרונים אם להחשיב כגמר מלאכה לענינים אלו את סחיטת שאר הפירות וכן את מילוי הכלי בפירות (משפטי ארץ ג' י"ד)].
אם רוב הפירות ממין זה הם מהארץ יש להפריש גם מהפירות שגדלו בחו"ל כדי שלא יטעו לפטור גם את הפירות שגדלו בארץ [אך אם ניכר בפרי שמוצאו מחו"ל אין צורך להפריש ממנו ויתכן שדי בהיכר על ידי האריזה וכדומה], ולא נהגו להחמיר בזה (משפטי ארץ ג' י"ג), ואם אינו ידוע היכן הפרי גדל - יש ללכת אחר רוב פירות אלו (שמעתי).
כדי לענות על שאלה זו חייבים להכיר את המציאות, אלו חלקי פרי מוספים לתערובת, ומה מצבם מבחינת האם ראויים לאכילה, ומה מקום גידולם.
עכ"פ שמעתי מהרב רובין מרחובות שאת ההכשר לפסח הם נותנים למוצרי קוסמטיקה בחינם, מאחר וא"צ בהכשר, כי אינם ראויים למאכל, אלא שמעוניינים להרגיל את הציבור שלא לצרוך מוצרים ללא הכשר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 138 אורחים