פורום אוצר החכמה

אבק פורח כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:שאלתי לעיל

ואיני מבין עצה זו, איך פעולה חיצונית בתפלה תעורר? להתנענע ולהתפלל בקו"ר, כאשר לבו בל עמו?
[כמדומני שיש בכיו"ב בספר לקט יושר]

פותח האשכול לא שאל על כוונה בתפילה אלא על חשק בהליכה ובגישה אליה. לפי עצת הרמח"ל אם ירוץ בדרכו לבית הכנסת וכדו' יועיל לו לעורר את ליבו (ויש לשער שיועיל גם לכוונה).

אגב, לרוץ לביהכ"נ זו הלכה בשו"ע שנשכחה.

אש משמים כתב:אך זכור לי בשם החזון איש שאמר עיצה לחיזוק החשק בתפילה להתפלל מידי פעם ביחידות אבל בהשתפכות הנפש ממש, לדבר בצורה ברורה וקולחת ולפרש שיחתו כעומד בפני אביו הרחום מלך מלכי המלכים ולבקש על הדברים החשובים והמעיקים בלשון מכובדת אך מדוברת וזה יביא לאיזו הרגשה של 'יצירת קשר' עם הבורא כך שכשיבוא זמן תפילה תהיה תחושה של הזדמנות לדיבור עם השם ית'. (ברור שיש קודם התפילה להסיר את המחשבות הטורדות כיחו וניעו וכדו' לעמוד ברוגע ולהתפלל במתינות וכו') והוא בדוק ומנוסה.

כן כתב החזו"א במכתב לרפאל הלפרין ז"ל. נדפב בגנזים ושו"ת חזו"א החדש בסוף אחד המכתבים. והושמט שם מה שהוסיף להמליץ החזו"א שיעשה כן בתפלת מנחה של ער"ש. וחזקה שהעירו על כך בפורום. ואאל"ט ראיתי הערה זו בישורון במאמרו של הר' ענבל.

אבק פורח כתב:

דרופתקי דאורייתא כתב:שאלתי לעיל

ואיני מבין עצה זו, איך פעולה חיצונית בתפלה תעורר? להתנענע ולהתפלל בקו"ר, כאשר לבו בל עמו?
[כמדומני שיש בכיו"ב בספר לקט יושר]

פותח האשכול לא שאל על כוונה בתפילה אלא על חשק בהליכה ובגישה אליה. לפי עצת הרמח"ל אם ירוץ בדרכו לבית הכנסת וכדו' יועיל לו לעורר את ליבו (ויש לשער שיועיל גם לכוונה).

אני לעתים קרובותרץ לביהכ"נ. לא בגלל החשק להגיע אלא בגלל הזמן שאני צריך להגיע בו. אולי בגל זה זה לא מעורר הכוונה וכמו ששמעתי ממו"ר שליט"א על הכתוב "חשתי ולא התמהמהתי" שמיהר משום חביבות המצוה ולא משום שאיחר.

בהמשך לתגובתי הקודמת
viewtopic.php?f=17&t=43815#p515455
שמשום מה לא זכתה אף לא לקורטוב התייחסות הגם שהשקעתי כשעה וחצי לכותבה?!
אוסיף נקודה חשובה שיכולה לעורר את החשק לתפילה;
בי"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם נמצאת התפילה בסמוך לנבואה, והנה ברור ומוחלט שכל אחד שהיה לו סיכוי לקבל נבואה מאת ה' יתברך היה רץ בכל כוחו ובכל חשקו לקבל את הנבואה גם אם היה זוכה לזה יום אחר יום, ולעולם לא היה הדבר מתיישן אצלו.
אכן אם מתבוננים ומעמיקים ניתן להפנים את העובדה שגם תפילה היא ממש מעין נבואה בה האדם מתקשר עם בוראו, ואף שאין בה את החלק של הדו-שיח כביכול בין האדם לבורא כמו שיש בנבואה שהנביא יכול גם לשמוע ולקבל את דברי הבורא אליו, אין זה מגרע את החלק שכן יש בה, והוא היכולת לשפוך שיח בפני הבורא עולם בעצמו, כאשר אנו מובטחים שהוא שומע ומאזין לקול שוועתנו. הלוא זוהי הזדמנות פז שאיך אפשר להחמיצה! הן נורא הוא מאד למתבונן.
בקצרה, יש להתייחס לתפילה כאל הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה.

בגיליון האחרון של נפשו יש מאמר נפלא מר' ישראל אלי' על עבודת התפילה.

השאלה הראשונה היא מדוע עיקר התפילה זה ברכת אבות, והרי זו הברכה שלהרבה אנשים הכי קשה להתחבר אליה?
השאלה השניה היא מדוע הקב"ה לא נקרא כמעט בשום מקור ביהדות בורא עולם, ולמה תמיד אלוקינו ואלוקי אבותינו.
אם הכל יהיה מסודר, יהיה לו הרבה יותר חשק להתפלל, כי התפילה לא תהיה טקסט שצריך למלמל ועוד בכוונה, אלא משהו שהוא לא היה יכול לנסח את זה יותר טוב.

אני אישית בתקופות מסוימות בבחרות וגם אח"כ, כדי שלא תהיה לי ריאקציה שלילית מהתפילה, הייתי מקל מעלי מנהגים רבים, ומותיר את עיקר הדין, אני לא חושב שזה יכול כ"כ לעזור לאנשים שכבר נקבעו בדעתם בחיים, וגם לצעירים זה מסוכן.

אני דווקא מתחבר לברכת אבות לא פחות מלשאר התפלה ואולי יותר
על השאלה השניה שלך ענה כבר רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי ומובא גם בראב"ע על התורה שאנו עובדים את ה' בגלל התגלותו אלינו ועלינו ולא בגלל שברא את העולם כי אז גם הגויים צריכים לעבדו

דעת_האברך כתב:[code][/code]
בקצרה, יש להתייחס לתפילה כאל הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה.

אין הכי נמי
פתחתי את האשכול בשביל לדעת איך מגיעים ליחס כזה לתפלה של הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה

(לִיקוּטֵי מוֹהַרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סב): "וּבֶאֱמֶת, אִם הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם, 'שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה, וְשׁוֹמֵעַ הַתְּפִילָּה, וַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו",

לפשוטי העם אשר כמותי, מומלץ ביותר ספר 'אהבתי' מבית אז נדברו של הרב פולק מחיפה. מחירו 15 ש''ח בלבד.
כמו כן אני נוהג כשאני מרגיש 'מלומדה' משתלט עלי, אני נכנס לחנות ומחפש לי סידור מעניין ומושך.

ישראליק כתב:(לִיקוּטֵי מוֹהַרַ"ן, חֵלֶק א', סִימָן סב): "וּבֶאֱמֶת, אִם הָיָה יוֹדֵעַ הָאָדָם יְדִיעָה בְּלֵב שָׁלֵם, 'שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ', וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד בִּשְׁעַת הַתְּפִילָּה, וְשׁוֹמֵעַ הַתְּפִילָּה, וַדַּאי הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל, וְהָיָה מְדַקְדֵּק מְאֹד לְכַוֵּן אֶת דְּבָרָיו",

נקט ידיעה בלב שלם דייקא כי בד"כ ידיעה היא בשכל וזה לא מספיק לשם זה וצריך ידיעה בלב.
היה השבוע היא"צ של הרבי רבי זושא ודומני בשמו נאמר שאם התענוג מעבירה היה בספרים והגיהנם היה מוחשי היה הרבה יותר קל להמנע מהעבירות מאשר כעת שהתענוג מוחשי והגיהנם בספרים ויש ללמוד משם גם לכאן.
בנוסף גם אדם שמאמין שהקב"ה שומע אותו חש קושי בלומר אותם דברים שלש פעמים ביום

כדכד כתב:

דעת_האברך כתב:[code][/code]
בקצרה, יש להתייחס לתפילה כאל הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה.

אין הכי נמי
פתחתי את האשכול בשביל לדעת איך מגיעים ליחס כזה לתפלה של הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה

מאד עוזר אם משתהים כמה רגעים לפני התפילה לחשוב ולהתבונן בדברים אלו. מסתמא נכלל דבר זה קצת בדברי חז"ל שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני תפילתם. אמנם לנו קשה לשהות זמן כה רב, אבל אפילו חצי דקה או דקה של מחשבה יכולות לשנות את כל התפילה.

אחרית כתב: למה קשה לך לכוין בתפלה?

התשובה בארחות צדיקים:

רוב ביטול הכוונה בתפילה בא מדברים בטלים הקבועים בלבו.

(שער השתיקה)

מכאן: viewtopic.php?f=7&t=4439#p34000

דעת_האברך כתב:

כדכד כתב:

דעת_האברך כתב:[code][/code]
בקצרה, יש להתייחס לתפילה כאל הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה.

אין הכי נמי
פתחתי את האשכול בשביל לדעת איך מגיעים ליחס כזה לתפלה של הזדמנות וזכות ולא כאל עול וחובה

מאד עוזר אם משתהים כמה רגעים לפני התפילה לחשוב ולהתבונן בדברים אלו. מסתמא נכלל דבר זה קצת בדברי חז"ל שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני תפילתם. אמנם לנו קשה לשהות זמן כה רב, אבל אפילו חצי דקה או דקה של מחשבה יכולות לשנות את כל התפילה.

הבעיה שאין לי את הכמה דקת האלה
כלומר, יתכן שזה שאין לי זמן נובע מזה שאין לי חשק ולו היה לי חשק הייתי מסתדר עם הזמן אבל אילו היה לי חשק לא הייתי צריך את הזמן, וחוזר חלילה

העצה החשובה ביותר, שכמדומני טרם נזכרה כאן היא:

להרבות בתפילה על דבר זה עצמו, שייתן ה' את החשק בלבנו, ונזכה להתפלל בכוונה ובלב שלם!

ניתן לכוון על כך בה' שפתי תפתח וגו' או להכניס את זה בשמע קולנו או באלוקי נצור.

בדוק ומנוסה אצל כמה וכמה שהנני מכיר, שכאשר מכוונים בה' שפתי תפתח בתפילה על התפילה, ניתן להרגיש את זה מיידית בתפילה.

יש חלקים בתפילה שבנוים על רגש טבעי שהבן אדם אמור לחוש אותו בבוקר
תפילות על התחדשות הבריאה, יוצא אור וכו', הללו את ה' מן השמים ועוד.
אנחנו קמים רצים להכניס את הילדים לגן, שותים מהר קפה וכו', אם נשים עינינו דקה לראות את הרקיע בשעות הבוקר, לנשום את האויר הטרי וכו' נוכל יותר להתחבר לחלקים של התפילה שענינים הודאה על הבריאה.

המעיין בספר 'השתפכות הנפש' יראה פלאים בס"ד!!!

דעת_האברך כתב:העצה החשובה ביותר, שכמדומני טרם נזכרה כאן היא:

להרבות בתפילה על דבר זה עצמו, שייתן ה' את החשק בלבנו, ונזכה להתפלל בכוונה ובלב שלם!

ניתן לכוון על כך בה' שפתי תפתח וגו' או להכניס את זה בשמע קולנו או באלוקי נצור.

בדוק ומנוסה אצל כמה וכמה שהנני מכיר, שכאשר מכוונים בה' שפתי תפתח בתפילה על התפילה, ניתן להרגיש את זה מיידית בתפילה.

העצה הזו היא באמת עצה טובה
יש מגדולי החסידות שדרשו את חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה ומתפללים כדי שיכוונו - שזו גופא היתה התפלה בשעה ההזו היו מתפללים כדי שיכוונו.
אמנם, ה"בדוק ומנוסה" שכתב מר צ"ע אצלי כי נדמה לי שזה לא תמיד עובד, מה שכמובן לא מונע מלנסות

כדכד כתב:

דעת_האברך כתב:העצה החשובה ביותר, שכמדומני טרם נזכרה כאן היא:

להרבות בתפילה על דבר זה עצמו, שייתן ה' את החשק בלבנו, ונזכה להתפלל בכוונה ובלב שלם!

ניתן לכוון על כך בה' שפתי תפתח וגו' או להכניס את זה בשמע קולנו או באלוקי נצור.

בדוק ומנוסה אצל כמה וכמה שהנני מכיר, שכאשר מכוונים בה' שפתי תפתח בתפילה על התפילה, ניתן להרגיש את זה מיידית בתפילה.

העצה הזו היא באמת עצה טובה
יש מגדולי החסידות שדרשו את חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה ומתפללים כדי שיכוונו - שזו גופא היתה התפלה בשעה ההזו היו מתפללים כדי שיכוונו.
אמנם, ה"בדוק ומנוסה" שכתב מר צ"ע אצלי כי נדמה לי שזה לא תמיד עובד, מה שכמובן לא מונע מלנסות

אכן, גם אצלי זה לא תמיד עובד בעוונותי, אבל שווה לפחות בשביל הפעמים שכן.