והנה רש"י שם בפירושו על פס' סג כתב, בחוריו אכלה אש - עברתו: לא הוללו - לא נכללו לאפריון וחופה שמתו הבחורים במלחמה: הוללו - לשון הלולא בארמית, ורבותינו דרשוהו על נדב ואביהוא, ואין לבי מתיישב לפרשו כן שהרי כבר התחיל במשכן שילה.
ונראה ליישב מדרש רבותינו דבר דבור על אופניו, ובהקדם דברי חז"ל במקורם, וכך איתא בויקרא רבה (פרשת אחרי מות פרשה כ פיסקא י),
ר' לוי אמר, [נדב ואביהוא] שחצים היו. הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם, מה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול ואנו שני סגני כהונה אי זו אשה הוגנת לנו, ר' מנחמא בשם ר' יהושע בן נחמיה אמר (תהלים עח) בחוריו אכלה אש למה בחוריו אכלה אש משום בתולותיו לא הוללו.
וכן הוא בתנחומא שם, ובפסיקתא דר"כ פיסקא כו, ובמדרש תהילים על אתר [ושם איתא בשינוי לשון, 'שקרנין היו'].
ומבואר בדברי המדרשים שחטא נדב ואביהוא היה שלא נתעסקו בפריה ורביה (האי לישנא מפורש בהדיא במדרש אגדה (בובר) תחילת פר' אחרי מות), וזה היה בסיבת הגאוה,
והנה רש"י עצמו מפרש את פס' סד,
כהניו בחרב נפלו - חפני ופנחס.
ויתבאר לפי דברי הגמ' ביומא (ט, א-ב),
אמר רבי יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים. גלוי עריות דכתיב ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מועד. ואף על גב דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, מתוך ששהו את קיניהן מיהא מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום.
ופירש"י,
ששהו את קיניהן - שהיו מביאות במלאות ימי לידתן ליטהר לאכול בקדשים, והם היו בעלי גיאות והיו מתרשלין בהקרבתן, והנשים ממתינות שם עד שיקריבום, ומשתהות מלחזור למקומן אצל בעליהן, ומבטלין את הנשים מפריה ורביה.
הרי שחטא חפני ופינחס שבעטיו חרב משכן שילה היה בגלל ביטול פריה ורביה, וסיבת החטא היה הגאוה.
ומעתה מובנת היטב השייכות.