הודעהעל ידי חד וחלק » ג' מרץ 29, 2011 7:03 pm
ובכן, לפני כמה כיוונים בביאור הענין, אך אף אחד מהם אינו מוחלט לעת עתה.
א. מכיון שאחד מטלאים אלו הוא מחוייב לתת לה נמצא שנתינה זו היא תשלום חובו על הביאה, אלא שהוסיף ושילם יותר, ובאופן זה מחדשת המשנה שאכן הכל נחשב כאתנן. וכעין סברא זו מצאנו בתמורה ו: לשיטת רבא לגבי ריבית, שהנושה בחברו ארבעה זוזים של ריבית ונתן לו הלווה גלימה בשווי חמש, כשמוציאים מהמלווה את הריבית הוא מחזיר את כל החמש, כיון שגם הזוז החמישי הגיע לידיו בתורת ריבית.
לגבי אפשרות זו אני מסתפק האם שם הדין כן רק בגלימה [ולא במעות], וא"כ אין ראיה לנידון דידן שבו הטלאים מחולקים. אודה למי שיאיר את עיני בנקודה זו.
ב. שמא יש לדמות את הנידון למבואר בתמורה ל. בסוגיית מחיר כלב, לגבי שותפים שחלקו ונטל אחד עשרה טלאים ואחד תשעה טלאים וכלב, שכל הטלאים שכנגד הכלב אסורים כיון שאין ברירה. ואף כאן כיון שאין ידוע מי הוא האתנן, הטלה המחוייב [שהוא טלה "רעיוני"] נתפס בכולם.