ברוך מציב גבול אלמנה (בביהכ"נ ע"ש ניסן בק)

[פרי יהושע]

התפרסם שיש מגדולי הדור שאומרים ע"פ מ"ב רכד שסב"ל, ולא ירדתי לסוף דעתם, שלכא' כל הפלוג' של האחרו' שם על חו"ל, ולא על הארץ, האם אני טועה?

[יושב ירושלים]

ז"ל המ"ב [רכד, סקי"ד]:

ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י]

אמנם יש מקום גדול לומר שבזמנינו שהוא בשלטון ישראל יודה הב"י דמברכין ואינו תלוי בבנין הבית דוקא [וכן מפורסם משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב], אבל אפשר לומר שהוא תלוי בדוקא בבית המקדש שכל זמן שה'בנין' העיקרי אינו בנוי, השמחה בשאר הבניינים אינה שלימה, וקצת סייעתא לזה מדאסמכוה בגמ' [ברכות נח:] למימרא דריו"ח 'מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו' ו'עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, שנאמר שיר המעלות לדוד הבטחים בה' כהר ציון, מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן' וכל שהר ציון לא חזר ליישובו 'דיו לעבד שיהא כרבו'.
נ.ב. ביהכנ"ס ע"ש ניסן בק עדיין בחורבנו.

[פרי יהושע]

ז"ל המ"ב [רכד, סקי"ד]:

ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י]

אמנם יש מקום גדול לומר שבזמנינו שהוא בשלטון ישראל יודה הב"י דמברכין ואינו תלוי בבנין הבית דוקא [וכן מפורסם משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב], אבל אפשר לומר שהוא תלוי בדוקא בבית המקדש שכל זמן שה'בנין' העיקרי אינו בנוי, השמחה בשאר הבניינים אינה שלימה, וקצת סייעתא לזה מדאסמכוה בגמ' [ברכות נח:] למימרא דריו"ח 'מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו' ו'עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, שנאמר שיר המעלות לדוד הבטחים בה' כהר ציון, מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן' וכל שהר ציון לא חזר ליישובו 'דיו לעבד שיהא כרבו'.
נ.ב. ביהכנ"ס ע"ש ניסן בק עדיין בחורבנו.

כנראה עשיתי טעות בשם המקום, ראיתי בגיליון חוצות כהרף עין.
ודבריך של טעם בהסבר מיסוד הדין, ושמך נאה לך ואתה נאה לשמך, שבשם ירושלים תקרא.

עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.
...וּבִירוּשָׁלַ‍ִם תְּנֻחָמוּ.

[יושב ירושלים]

ז"ל המ"ב [רכד, סקי"ד]:

ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר אבל בזה"ז אפילו בא"י לא [ב"י]

אמנם יש מקום גדול לומר שבזמנינו שהוא בשלטון ישראל יודה הב"י דמברכין ואינו תלוי בבנין הבית דוקא [וכן מפורסם משמיה דמרן הגרי"ש אלישיב], אבל אפשר לומר שהוא תלוי בדוקא בבית המקדש שכל זמן שה'בנין' העיקרי אינו בנוי, השמחה בשאר הבניינים אינה שלימה, וקצת סייעתא לזה מדאסמכוה בגמ' [ברכות נח:] למימרא דריו"ח 'מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו' ו'עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן, שנאמר שיר המעלות לדוד הבטחים בה' כהר ציון, מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן' וכל שהר ציון לא חזר ליישובו 'דיו לעבד שיהא כרבו'.
נ.ב. ביהכנ"ס ע"ש ניסן בק עדיין בחורבנו.

כנראה עשיתי טעות בשם המקום, ראיתי בגיליון חוצות כהרף עין.
ודבריך של טעם בהסבר מיסוד הדין, ושמך נאה לך ואתה נאה לשמך, שבשם ירושלים תקרא.

כעת התקיים טקס הנחת אבן היסוד לבנינו המחודש של ביהכנ"ס ובאמת יש להסתפק מאיזה שלב בבניה יש לברך.

[פרי יהושע]

מציב גבול אלמנה משמע קצת בהנחת אבן הפינה, אבל כמדומה המנהג רק שמקימים ממש, אדרבא יבוא היודע...

[יושב ירושלים]

מציב גבול אלמנה משמע קצת בהנחת אבן הפינה, אבל כמדומה המנהג רק שמקימים ממש, אדרבא יבוא היודע...

הנחת אבן הפינה או 'הנחת אבן הפינה'?

[עזריאל ברגר]

לפענ"ד בשלב זה שעוסקים בבנינו - איננו חרב ואיננו מיושב, ואין לברך עליו כלל (וכך עשיתי לגבי החורבה, שכאשר היתה חרבה - ברכתי בשם ומלכות דין האמת, וכשעסקו בבנינה - לא ברכתי, וכשזכיתי לבוא להתפלל שם בבנינה - ברכתי בשם ומלכות מציב גבול אלמנה (ושמא טעיתי בהנהגה זו האחרונה כמבואר בתחילת האשכול, ויש להאריך בזה)).

[לענין]

• אינני יורד לתחילה דתחילה דדבריכם.
ברכה זו אינה שייכת אלא במי ששלשים יום לא היה בארץ ישראל!
כולנו, בני ארעא קדישא, זוכים בס"ד לראות בכל יום ויום בתי ישראל בישובן [וגם להשיטות שמברכים על בתי כנסיות דוקא, הלא אנו זוכים להיות בביהכנ"ס שלש תפלות ושני סדרים].
אם תתעקשו דוקא על מקומות שחרבו וחזרו ונתיישבו, שאו עיניכם וראו, הלא היתה ארצנו מלאה בישראל כחול אשר על שפת הים, ועם גלותנו מארצנו חסרנו כל אלה, ועתה חזרה ונבנית [כמעט אין עיר בארצנו שאינה יושבת על עיר ישנה].
ולסיום, ההתלהבות בדבר הברכה סביב 'החורבה' דייקא [ולא על שכנו הרמב"ן למשל], מריחה א שמעק 'קדושת ציון' [ולא לחנם היה הרצי"ה מגדולי המחמירים בברכה זו, וכלשונו 'מחמירים בספק ברכות, ומקילים בעיקרי האמונה'!].

[הפצת המעיינות]

לפענ"ד בשלב זה שעוסקים בבנינו - איננו חרב ואיננו מיושב, ואין לברך עליו כלל (וכך עשיתי לגבי החורבה, שכאשר היתה חרבה - ברכתי בשם ומלכות דין האמת, וכשעסקו בבנינה - לא ברכתי, וכשזכיתי לבוא להתפלל שם בבנינה - ברכתי בשם ומלכות מציב גבול אלמנה (ושמא טעיתי בהנהגה זו האחרונה כמבואר בתחילת האשכול, ויש להאריך בזה)).

על כן אמרו "עשה לך רב"

[פרי יהושע]

היום שמעתי שיש שעושים עצה שמקראים מתוך הגמ' רמב"ם את הברכה, ופעם אחת נהג כך האמשינובר, אבל כשהגיע לברכה כ"כ התלהב, שבירך כך, ללא כוונת לימוד.

[עזריאל ברגר]

לפענ"ד בשלב זה שעוסקים בבנינו - איננו חרב ואיננו מיושב, ואין לברך עליו כלל (וכך עשיתי לגבי החורבה, שכאשר היתה חרבה - ברכתי בשם ומלכות דין האמת, וכשעסקו בבנינה - לא ברכתי, וכשזכיתי לבוא להתפלל שם בבנינה - ברכתי בשם ומלכות מציב גבול אלמנה (ושמא טעיתי בהנהגה זו האחרונה כמבואר בתחילת האשכול, ויש להאריך בזה)).

על כן אמרו "עשה לך רב"

צודק.
אלא שעד פתיחת האשכול הזה - לא ראיתי מקום לספק, ולכן נהגתי כנ"ל בפשיטות.

[לענין]

יש באוצר ספר מאד יפה על כל הנושא [אולי שמו 'מציב גבול אלמנה'] של הרב בראלי.

[כדכד]

• אינני יורד לתחילה דתחילה דדבריכם.
ברכה זו אינה שייכת אלא במי ששלשים יום לא היה בארץ ישראל!
כולנו, בני ארעא קדישא, זוכים בס"ד לראות בכל יום ויום בתי ישראל בישובן [וגם להשיטות שמברכים על בתי כנסיות דוקא, הלא אנו זוכים להיות בביהכנ"ס שלש תפלות ושני סדרים].
אם תתעקשו דוקא על מקומות שחרבו וחזרו ונתיישבו, שאו עיניכם וראו, הלא היתה ארצנו מלאה בישראל כחול אשר על שפת הים, ועם גלותנו מארצנו חסרנו כל אלה, ועתה חזרה ונבנית [כמעט אין עיר בארצנו שאינה יושבת על עיר ישנה].
ולסיום, ההתלהבות בדבר הברכה סביב 'החורבה' דייקא [ולא על שכנו הרמב"ן למשל], מריחה א שמעק 'קדושת ציון' [ולא לחנם היה הרצי"ה מגדולי המחמירים בברכה זו, וכלשונו 'מחמירים בספק ברכות, ומקילים בעיקרי האמונה'!].

מנא לך הא שברכה זו שייכת רק במי שלא היה שלשים יום בא"י?
ברכה זו היא על הרואה בתי ישראל בישובם ויש אומרים שדווקא ביישוב בתי כנסיות וממילא כל הרואה בתי ישראל ביישובן (או בתי כנסיות או במקום שחרב והתיישב) ולא ראהו עדיין צריך לברך מציב גבול אלמנה

[יושב ירושלים]

• אינני יורד לתחילה דתחילה דדבריכם.
ברכה זו אינה שייכת אלא במי ששלשים יום לא היה בארץ ישראל!
כולנו, בני ארעא קדישא, זוכים בס"ד לראות בכל יום ויום בתי ישראל בישובן [וגם להשיטות שמברכים על בתי כנסיות דוקא, הלא אנו זוכים להיות בביהכנ"ס שלש תפלות ושני סדרים].
אם תתעקשו דוקא על מקומות שחרבו וחזרו ונתיישבו, שאו עיניכם וראו, הלא היתה ארצנו מלאה בישראל כחול אשר על שפת הים, ועם גלותנו מארצנו חסרנו כל אלה, ועתה חזרה ונבנית [כמעט אין עיר בארצנו שאינה יושבת על עיר ישנה].

להוותנו הרב שליט"א בחר משום מה למחוק את כל הדברי התורה הנפלאים שכתב בתחילה, אבל אם זכרוני אינו מטעיני לא היתה שם התייחסות לדברים דלהלן:
כת"ר מניח כדבר פשוט שהרואה בית ישראל בישובו, ותוך ל' יום ראה בית אחר אינו מברך, ואיני יודע זו מנין לו, והרי בברכת מלך כ' המג"א [רכד,י] שעל מלך אחר מברך אף בתוך ל' יום, וכ"כ הרבה אחרונים גם לגבי קבר [וכל כיו"ב (ל' המ"ב שם)], והן אמנם שלענין ברכת 'שנתן א"א לעוברי רצונו' מבו' במג"א דאינו מברך ברואה בית ע"ז אחר, כבר האריכו האחרונים לחלק בסברא, ונלענ"ד כלל הדברים, שכל שנוסף התפעלות בדבר החדש יש לברך, כגון שרואה עיר חדשה [ביתר עילית, ק"ס, וכדו'] שלא ראה אותה עד עכשיו, או בנין שמראה על כבודם של ישראל , ונראה שבביהכנ"ס 'החורבה' שנחרב ע"י אויבי ישראל, והקמתו מעוררת התפעלות לראות את תקומתן של ישראל, ובפרט שהיה גם משנים קודמות דמות וסמל להצבת גבול האלמנה, יש לכאו' מקום גדול למברכים, [כ"ז הוא מסברא דידי, אבל לעצם הענין לא ברירא לי מנין הפשיטות שאין מברכין על כל בית [או יישוב או ביהכנ"ס להרי"ף] שרואה].

ולסיום, ההתלהבות בדבר הברכה סביב 'החורבה' דייקא [ולא על שכנו הרמב"ן למשל], מריחה א שמעק 'קדושת ציון' [ולא לחנם היה הרצי"ה מגדולי המחמירים בברכה זו, וכלשונו 'מחמירים בספק ברכות, ומקילים בעיקרי האמונה'!].

שותא דמר אל ידענא, הרי מה שכת"ר אומר לא רק 'מריח' קדושת ציון, אלא 'קדושת ציון' במיטבה, אתה הרי אומר שכל היישוב בארה"ק כיום הוא בתוקף וכו' כדוגמת בית שני [רח"ל!].

[לענין]

ברשות כבוד ידידי הנכבדים שליט"א
ראיות פרטיות כמו מלך כושי קבר וכל כיו"ב, בפני עצמם נדונים הם. ובזה יש בהחלט מקום לדון אם מברך על כל אחד בנפרד בשעה שרואהו [וגם דבר זה צריך קצבה, אטו מי נימא שההולך בהר הזיתים יברך ויברך ויברך ויברך ויברך?] או דילמא מברך רק פעם בשלשים יום, וכל שרואה קבר אחת לחודש [כמו שמצוי הרבה גבן, שלפחות פעם בחודש רואים אנו את הר הזיתים בבואנו לכותל המערבי שלא זכה ממנו שכינה מעולם, או את הר המנוחות הנמצא בכניסה לעיר הקדש והמקדש] שוב אינו מברך, וכבר האריכו בדבר, ואכ"מ.
הנדון שלפנינו הוא שונה, מפני שכללות הישוב נידונת היא כחדא. זה לא שנתיישבו בתי ישראל זעיר שם זעיר שם, אלא זכינו בחסדי שמים לבתי ישראל בישובן מדן ועד אילת, והישוב כולו כאחד ומצריך ברכה אחת. ולכן אמרתי שברכה זו איננה שייכת אלא במי שבא מחו"ל, דרק אז שייך שאינו רואה את ישוב ישראל במשך שלשים יום.

ולחביבותיה דמר היושב בירושלים [וגם בתוונא דליבאי] אשר הנני מכבדו מצעירותו ממש [באשר בוצין בוצין מקטפיה ידיע, ומשורש גידולו היתה ניכרת גדלותו], אשר הלין על השמטת הדברים שנאמרו כאן, הנני לחזור ולהציב גבולם עמכם (הדגשתי את הנדון העכשוי, וכלפי ברכת דיין האמת).

• הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה. ופרש"י כגון בישוב בית שני, וכ"כ הרי"ד, וכ' ע"ז הפרדס 'פירוש לפירושו, שאם ראה בית מבתי ארץ ישראל שהם עדיין ביישובן, שלא נחרבו בימי טיטוס הרשע, חייב לברך בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה, כדכתיב ויצב גבול אלמנה, וכתיב כי לא אלמן ישראל, דהיא היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים', אמנם ל' רש"י 'כגון' מורה לכאו' שמברך על כל ישוב ארץ ישראל שהוא דומיא דבית שני, ואילו להפרדס אינו מברך אלא על הבתים שאז לא נחרבו, וכ"כ הבית יוסף (סי' רכ"ד) דבתי ישראל בישובן היי' כשישראל מיושבין בלא שטן ובלא פגע רע, ומ"מ כ' ד'אפשר שאע"פ שישראל מיושבין בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית, ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במש"כ כגון בישוב בית שני', וממה שפתח הב"י למעט ישוב ישראל בקצת מקומות משמע דבא למעט ולומר שאין מברכין על הצבת גבול האלמנה בערים מספר וכמו בזמנו של הב"י ואע"פ שהם בתוקף ובגבורה, אלא דוקא כשארץ ישראל מלאה בעם ישראל היושבים על אדמתם בעריהם, וא"כ מה שסיים שהוא בארץ ישראל ובזמן הבית, אין כוונתו אלא לומר שהוא דומיא דזמן הבית בריבוי ערי ישראל וממשלתם, ולא לומר שהוא בזמן ביהמ"ק דוקא, וכ"נ ממה שפסק זה בשו"ע ס"י ואין דרכו להורות לימות המשיח, וכן בכסף משנה (י' י') מפרש דהיי' בתי גדולי ועשירי ישראל וכמ"ש בב"י ולא הביא אלא את ד' רבינו מנוח שלמד מד' רש"י דבעי' שיהיה זה בארץ ישראל ובגולה אין מברכין, ותנאי דבזמן הבית לא הזכיר הכס"מ [וד' הרי"ף שהביא דגריס 'בתי כנסיות', הא לא פסק כן בשו"ע].
ולכן בזמן הזה שהציב הקב"ה גבול האלמנה שעתיד לחזור בעלה, וישראל בעריהם בתוקף ובגבורה, הוי דומיא דבית שני, שאע"פ שהיו עבדים למלכי פרס והכותים והערבים בתוכם אעפ"כ החשיבו רש"י להצבת גבול אלמנה, ושפיר יש לברך האידנא על ישיבת בתי ישראל, אלא שאנו רואים אותו תמיד ואין מברכין אלא משלשים יום לשלשים יום [שו"ר להגר"ש דבליצקי שליט"א (בהנאמן גליון ל"ה עמ' 22) דכוונת הב"י דבעי' תוקף וגבורה היא למעט ימיו שהיו ממש תחת שלטון זרים, ולא בעי' בזמן הבית ממש אלא דומיא דבית שני, ובזה"ז התוקף והגבורה עדיפי עוד יותר מזמן בית שני שאז היה להם רק שלטון פנימי עצמאי משא"כ אנן בדידן [ואמנם יתכן דכוונת רש"י לזמן דמלכי בית חשמונאי שלא היו תחת מלכות אחרת כלל, ועכ"פ עדיין דמי לזה"ז].
ואע"פ שהרי"ף כ' 'בתי כנסיות ישראל' [והו' בכסף משנה שם. שו"ר שהביאו שבכת"י של הרי"ף אין מזה זכר], מ"מ כיון שהרמב"ם והרא"ש לא כתבו כן, סתם השו"ע בס"י כפי' רש"י [והדר ביה מהא דבתחילה כ' דנ' מד' רש"י דקאי אבית המקדש, דלשון כגון קשה לפי' זה, וכמ"ש ע"ד הפרדס], דמברך על בתי ישראל בישובן כגון בישוב בית שני, ומשמע דלאו דוקא הוא אלא שיהיה ישוב גדול וישראל בערים הרבה ואינם נשלטים ע"י גוים. וכן בד' הר"י בר יקר ובאבודרהם מבו' דמברך על בתי ישראל דעכשיו, שישראל היום כאלמנה שהלך בעלה למדינת הים ונוהגת אלמנות חיות, והקב"ה מעמידנו אפי' בשפלותינו.
וכן משמע בבי' הגר"א עה"פ 'בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה' (משלי ט"ו כ"ה), 'והרואה בתי ישראל בישובם אומר ברוך מציב גבול אלמנה, והוא בעת שנתיישבה ירושלים בבית שני, אז גם נתיישבו כל גבולי ארץ ישראל', ומשמע שאין הדבר תלוי בבנין ביהמ"ק אלא העיקר הוא במה שגבולי ארץ מיושבים הם, אלא דכלפי רישא דקרא הרומז לחורבן ביתו של אותו רשע ממשיך הפס' לומר דאחר שתחרב בבל יבנה בית ה' בירושלים, ואז יציב ה' את גבול האלמנה, ולכן הגר"א מקדים להזכיר את בנין ירושלים לישיבת א"י, ומבו' טפי מ"ש רש"י כגון בית שני, שהרי בזה מדבר הכתוב, אבל לעולם מקומה של הברכה הוא על ארץ ישראל בישובה.

• בחורבנן אומר ברוך דיין האמת. וכשם שברכת בתי ישראל בישובן הוא כשהישוב בתוקף וגבורה כל' הב"י, והיי' שגבולי ישראל מיושבין, ה"נ ברכת בתי ישראל בחורבנן היא לא על בית שנסתלקו ממנו יושביו אלא דוקא אם על חורבן גדול ותקיף, וכן משמע מהא דעולא ורב חסדא רק נאנחו על חורבן ביתו של רב חנא בר חנילאי ולא בירכו עליו. ומשמע דחורבן הבתים שמברכין עליו הוא דוקא דומיא דביתא דרב חנא שהבית עצמו נפל בתלא ולא אם רק נעקרו ונגרשו ישראל מאותו המקום, וג"כ משמע דבעי' שיהיה החורבן נראה ולא שנבנו כבר בתים אחרים באותן המקומות. ועל כן גם המקומות שהחריבום הרשעים במזרח אירופה ושרפו בתיהם לא יברך אא"כ עדיין ניכר החורבן. ויל"ע כשנותר רק בית אחד חרוב, וכבית הכנסת תפארת ישראל, אם מברכין, או בעי' שיהיה החורבן ניכר בכלל הישוב, ועוד אפשר דכיון שבידינו לבנותו לא חשיב זה חורבן לברך עליו. עוד יל"ע אם בירושלים וערי יהודה שנתקנה בהם אמירת ציון מדבר היתה ולא ברכת דיין האמת, וכמש"נ, כשחרבה פעם אחרת ביד אויב מי נימא דעתה מברכין עליה דיין האמת, או דילמא נטפל זה לאמירת ציון מדבר היתה.
ובמ"ש במו"ק כ"ו א' הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר ועל ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ועל ביהמ"ק אומר בית קדשנו ותפארתנו, ולא הזכירו שיברך דיין האמת וכדין בתי ישראל בחורבנן [וגם אם נאמר שכיון שנבוכדנצר שרף את בתי ירושלים וכמ"ש בירמיה (נ"ב י"ג) ל"ח רואה אותן בחורבנן ורק בנפל בתלא וכד' מברך, אכתי יש לדון על מקום המקדש אם ג"כ חשיב נחרב לגמרי שהרי הכותל המערבי של הר הבית לא נחרב, וצ"ע. מ"ש הב"ח (סי' תקס"א) 'מצאתי בלקוטים וכו' וכשקורע מברך ואומר ברוך דיין האמת כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו' וכו', הא משמע דאי"ז אלא פסוקי דרחמי וצידוק הדין ולא ברכה בשם ומלכות, וכדנקט שם הב"ח], צ"ל דתקנת אמירת הנך פסוקים היא מבוררת יותר ועדיפא מברכת דיין האמת, וכדאשכחן בסוגיין לענין בתי גוים וקבריהם שפעמים ראו חכמים לתקן אמירת פסוק במקום ברכה. ואמירת ברוך דיין האמת שייכת על בתי ישראל בחו"ל או על חורבן שארע לאחר חורבן הבית [ויל"ע בחורבן ביתר וכד' שהיה אחרי חורבן הבית אם אומר ערי קדשך או דיין האמת]. ולהנ"ל דהפסוקים דמועד קטן מדין ברכת הרואה הם יל"ד דאף בגונא שפטור מלקרוע מאיזה טעם מ"מ יש לו לומר את הפסוקים מדין ברכת הרואה, ושמא סו"ס תלו חכמים אמירת הפסוקים עם הקריעה.

[יושב ירושלים]

ברשות כבוד ידידי הנכבדים שליט"א
ראיות פרטיות כמו מלך כושי קבר וכל כיו"ב, בפני עצמם נדונים הם. ובזה יש בהחלט מקום לדון אם מברך על כל אחד בנפרד בשעה שרואהו [וגם דבר זה צריך קצבה, אטו מי נימא שההולך בהר הזיתים יברך ויברך ויברך ויברך ויברך?] או דילמא מברך רק פעם בשלשים יום, וכל שרואה קבר אחת לחודש [כמו שמצוי הרבה גבן, שלפחות פעם בחודש רואים אנו את הר הזיתים בבואנו לכותל המערבי שלא זכה ממנו שכינה מעולם, או את הר המנוחות הנמצא בכניסה לעיר הקדש והמקדש] שוב אינו מברך, וכבר האריכו בדבר, ואכ"מ.
הנדון שלפנינו הוא שונה, מפני שכללות הישוב נידונת היא כחדא. זה לא שנתיישבו בתי ישראל זעיר שם זעיר שם, אלא זכינו בחסדי שמים לבתי ישראל בישובן מדן ועד אילת, והישוב כולו כאחד ומצריך ברכה אחת. ולכן אמרתי שברכה זו איננה שייכת אלא במי שבא מחו"ל, דרק אז שייך שאינו רואה את ישוב ישראל במשך שלשים יום.

הדברים מסתברים. אבל כידוע שבעונינו כי רבו, עדיין ישנם מקומות מסוימים שחרבים מיישוב ישראל, ויושבים בהם בני האמה ימ"ש בהשקט ובבטחה, ופעמים יש והקב"ה מאיר פניו אלינו ונותנן בנו כח לגרשם וליישבם ע"י ישראל, וכל מקום כזה מחזק ומגדיל היישוב, ודבר זה מצוי טובא בסביבות ירושלים עיר קדשנו [בכפר התימנים, וכן במקום המכונה 'הרובע המוסלמי' גואלים פעמים הרבה בתים מן הישמעלים], וכל הרואה בנין חדש שנוסף הרי יש כאן תוספת חדשה, ויש להסתפק לגבי ביהכנ"ס 'החורבה' שאע"ג שאין בזה שום תוספת באמת, אבל סימנא מילתא מיהא איכא, וקצת תלוי בספיקא דמר לגבי ברכת 'דיין האמת' על תפא"י.

וכן משמע בבי' הגר"א עה"פ 'בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה' (משלי ט"ו כ"ה), 'והרואה בתי ישראל בישובם אומר ברוך מציב גבול אלמנה, והוא בעת שנתיישבה ירושלים בבית שני, אז גם נתיישבו כל גבולי ארץ ישראל', ומשמע שאין הדבר תלוי בבנין ביהמ"ק אלא העיקר הוא במה שגבולי ארץ מיושבים הם, אלא דכלפי רישא דקרא הרומז לחורבן ביתו של אותו רשע ממשיך הפס' לומר דאחר שתחרב בבל יבנה בית ה' בירושלים, ואז יציב ה' את גבול האלמנה, ולכן הגר"א מקדים להזכיר את בנין ירושלים לישיבת א"י, ומבו' טפי מ"ש רש"י כגון בית שני, שהרי בזה מדבר הכתוב, אבל לעולם מקומה של הברכה הוא על ארץ ישראל בישובה.

אין חולק שהברכה היא על התיישבות גבולי הארץ, אבל יש מקום לומר [כמ"ש למעלה] שכל זמן שאין הבית בנוי הרי העיקר חסר מן הספר, וכל זמן שהבית חרב, אין אנו יושבים בנחת, וכמו שצווח הנביא 'העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב'. [אמנם לכאורה הוא באמת דבר חדש, ולא פסקו כן הפוסקים [אולי מלבד דעת רש"י כבי' הב"י], ולכן לדינא מודינא ליה דיש לברך].

ומשמע דחורבן הבתים שמברכין עליו הוא דוקא דומיא דביתא דרב חנא שהבית עצמו נפל בתלא ולא אם רק נעקרו ונגרשו ישראל מאותו המקום, וג"כ משמע דבעי' שיהיה החורבן נראה ולא שנבנו כבר בתים אחרים באותן המקומות.

ויש להסתפק כשאין רואין בנינים שנחרבו אבל המקום שמם ועומד בחורבנו, וכגון בסביבות עזה, המקום יחזירם לבנינם במהרה.

ובמ"ש במו"ק כ"ו א' הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר ועל ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ועל ביהמ"ק אומר בית קדשנו ותפארתנו, ולא הזכירו שיברך דיין האמת וכדין בתי ישראל בחורבנן [וגם אם נאמר שכיון שנבוכדנצר שרף את בתי ירושלים וכמ"ש בירמיה (נ"ב י"ג) ל"ח רואה אותן בחורבנן ורק בנפל בתלא וכד' מברך, אכתי יש לדון על מקום המקדש אם ג"כ חשיב נחרב לגמרי שהרי הכותל המערבי של הר הבית לא נחרב, וצ"ע. מ"ש הב"ח (סי' תקס"א) 'מצאתי בלקוטים וכו' וכשקורע מברך ואומר ברוך דיין האמת כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמים פעלו' וכו', הא משמע דאי"ז אלא פסוקי דרחמי וצידוק הדין ולא ברכה בשם ומלכות, וכדנקט שם הב"ח], צ"ל דתקנת אמירת הנך פסוקים היא מבוררת יותר ועדיפא מברכת דיין האמת, וכדאשכחן בסוגיין לענין בתי גוים וקבריהם שפעמים ראו חכמים לתקן אמירת פסוק במקום ברכה. ואמירת ברוך דיין האמת שייכת על בתי ישראל בחו"ל או על חורבן שארע לאחר חורבן הבית [ויל"ע בחורבן ביתר וכד' שהיה אחרי חורבן הבית אם אומר ערי קדשך או דיין האמת]. ולהנ"ל דהפסוקים דמועד קטן מדין ברכת הרואה הם יל"ד דאף בגונא שפטור מלקרוע מאיזה טעם מ"מ יש לו לומר את הפסוקים מדין ברכת הרואה, ושמא סו"ס תלו חכמים אמירת הפסוקים עם הקריעה.

חידוש גדול מאוד, והראיה ממו"ק יש לדחות באופן פשוט, דלא איירי שם אלא מענין הקריעה, שתיקנו לומר פסוקים אלו על הקריעה [וכמו שרמזת בסו"ד], ולא הזכירו הדברים שלא נוגעים לקריעה, וכמו של כתבו שכשמת אביו מברך 'דיין האמת' וקורע, שאין זה ענין לקריעה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש שמועה שהגריש"א בירך על בהכ"נ החורבה.

[יש תקוה]

יש שמועה שהגריש"א בירך על בהכ"נ החורבה.

הנה אע"פ שיש שכתבו כן (כמדומני בשו"ת בריתי שלום) מ"מ דעת הגריש"א כפי שכתוב בהערותיו למס' ברכות (חן:) שאין לברך ברכה זו בזה"ז.
וע' במה שנכתב בדין הנ"ל בקו' בית יוסף כרך מ"ז סי' ק"מ. ע"ש. והובא שם גם דבר זה.

[יוסף חיים אוהב ציון]

יש שמועה שהגריש"א בירך על בהכ"נ החורבה.

הנה אע"פ שיש שכתבו כן (כמדומני בשו"ת בריתי שלום) מ"מ דעת הגריש"א כפי שכתוב בהערותיו למס' ברכות (חן:) שאין לברך ברכה זו בזה"ז.
וע' במה שנכתב בדין הנ"ל בקו' בית יוסף כרך מ"ז סי' ק"מ. ע"ש. והובא שם גם דבר זה.

אז יש כאן שקר ח"ו?

[יש תקוה]

אינני יודע, אך דבר אחד בטוח כך כתוב בס' הע' הגריש"א...