אי אמירת תחנון ביום פטירת צדיק

[ארזי הלבנון]

מצ"ב עדות על מנהגו של הגה"ק רבי ישראל אביחצירא, שלא לומר תחנון ביום פטירת סבו, אביו ואחיו הקדושים.
בדרכו זו נוהגים רבים מחסידיו, כפי שניתן להיווכח ממנהג בתי כנסת רבים בדרום הארץ, שאינם אומרים תחנון ביום פטירתו (מה שאין כן ביום פטירת שאר הצדיקים ממשפחתו).

שאלותיי:
א. האם מצינו מקור למנהגו של הגה"ק זלה"ה? שמא יש לחלק בין משפחתו לשאר צדיקים, דאם לא כן מדוע לא נהג כך גם בשאר צדיקים?
ב. האם מצינו מקור למנהג בתי הכנסת המוזכרים בדבריי לעיל?

אציין כי ידועים לי דברי האחרונים המותחים ביקורת על מנהג זה, וטוענים שמדובר על דימוי גרוע לל"ג בעומר, ולא קרב זה אל זה. שאלותיי כאמור הן להבנת המנהג.

IMG-20190110-WA0010_1 (1).jpg (57.37 KiB) נצפה 8785 פעמים

[כדכד]

מנהג חסידי ידוע אצל חסידים שאינם חסידי חב"ד והגרא"ח נאה כתב ליישבו למרות שהוא היה חסיד חב"ד וחב"ד אין נוהגים כן.
מקורו אינו בל"ג בעומר שאינו יום פטירת רשב"י אלא ברש"י ביבמות שכתב על יומא דריגלא שביום פטירתו של חכם מתקבצים תלמידיו ועולים לקברו ועוסקים בתורתו ולפי שנאספים בו נקרא יומא דריגלא ולפי שנקרא כן נהגו לא לומר תחנון

[דרומי]

המנחת אלעזר ממונקאטש מדבר ע"ז באריכות בספרו 'דברי תורה' ועוד.

סביר להניח שכבר היה אשכול אחד לפחות על הנושא

[עובר ושב]

אם כן יש לנהוג כך בכל יום שבו נפטר צדיק (וכידוע בכל יום נפטר צדיק כלשהו) ולא לומר בו תחנון.

ואם נמצא יום כזה שלא נפטר בו צדיק, הרי שהוא יום מיוחד במינו ומסוגל לישועות, ובוודאי שאין לומר בו תחנון...

[כדכד]

עד כמה שאני זוכר המנהג החסידי הוא שלא לומר תחנון ביום שנפטר בו צדיק מהאדמו"רים של חסידות זו או ביום פטירת צדיקים ידועים במיוחד כדוגמת הרבי מלובלין (כדוגמה, אני יודע שביא"צ שלו אף אחד לא אומר תחנון מסיבות אחרות)....

[מקדש מלך]

דעת הגר"י קמינצקי בנידון
viewtopic.php?f=19&t=4182&p=31698&hilit=%D7%A4%D7%95%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%A1#p31673

אגב, לפי זכרוני בשו"ע הרב מבואר שאמירת תחנון היא בגדר מנהג ולא חובה. ואם כן אין לתמוה שמוסיפים ימים טובים ממנהגא.

[ארזי הלבנון]

ייש"כ על הדברים.

אגב, אזכיר כאן את ששמעתי מת"ח אחד (אמנם כלי שני) כי ביום שהגר"ע יוסף היה מגיע לישיבת כסא רחמים לא היו אומרים תחנון, וכפי ששמעתי הסיבה היא משום שצדיק מכונה בזוהר 'שבת'. (איני מכיר את המקור בזוהר, וכמדומני רק רשב"י מכונה שבת).

[יושב סתר]

יש הלצה ידועה [שאולי גם היתה], שהגרש"ז אוירבך זצ"ל התפלל בביכנ"ס חסידי ולא אמרו תחנון, שאל על כך ונענה כי היום יא"צ של אדמור פלוני, סבר וקיבל. בפעם אחרת שהתפלל שם היה יא"צ של רחל אמנו ולא אמרו תחנון, שאל וענו לו שהיום יא"צ של רחל אמנו. עמד ומחה נמרצות.
שאלוהו - על אדמור אתה מבין שלא אומרים תחנון ועל רחל אתה כועס?
ענה להם - האדמור היה אחרי השו"ע, יתכן שאם רבי יוסף קארו היה מכיר אותו היה פוסק לגביו שאין לומר תחנון, אבל על רחל אמנו גם השו"ע שמע ובכל זאת פסק לומר תחנון.

[מקדש מלך]

למה הלצה? רציני ביותר.
יארצייט של חסידות זה יום טוב בשבילה. אבל רחל מיוחדת לכל כלל ישראל, ואם זה לא נחשב ליום טוב, הרי שצריך לומר תחנון.

אני לא יודע האם הסיפור קרה, אבל הסברא לכשעצמה נכונה במאה אחוז.

[כדכד]

עד כמה שאני זוכר קראתי את הסיפור על הגרשז"א שהיה אצל בנו רבי מרדכי שליט"א שהוא רב בקהילה חסידית וביום ששי לא אמרו תחנון כי כך נהגו והגרשז"א אמר שבשלמא ביא"צ של צדיקים חסידיים יש לומר שהם חיו אחרי הרמ"א אבל הרמ"א היה מסכים להלכה לא לומר תחנון ביא"צ שלהם אך יום ששי כן היה בזמן הרמ"א ומכך שלאכתב שאין אומרים תחנון מוכח שכן אומרים.
לגבי היא"צ של רחל אמנו יש פירכא בדבר כיוון שזה גם יא,צ של צדיקים חסידיים ידועים...

[אוהב עמו]

בזכרוני שהמעשה מסופר על עוד רבים וחד מינייהו הוא ר' יוסף חיים זוננפלד וכן על הרב מטשיבין (ואולי שערי חסד בשערי חסד נתחלף)

[ארזי הלבנון]

מצ"ב מידע נוסף שקבלתי.

[כולל יונגערמאן]

סיפור חסידי

רבי איציקל סיפר פעם לחתנו רבי יענקל'ה מ'פשעווארסק כי בעיירה אחת העלילו הגויים על היהודים שהרגו גוי אחד, ועל ידי כחה של אמירת תחנון קם הגוי המדובר לתחייה ותהי הרווחה

אם כן, שאל לחותנו, למה מקילים כך בתחנון?

ענה רבי איציקל, מה רצית, שכל הגויים המתים יקומו לתחייה?

[בקרו טלה]

סיפור חסידי
רבי איציקל סיפר פעם לחתנו רבי יענקל'ה מ'פשעווארסק כי בעיירה אחת העלילו הגויים על היהודים שהרגו גוי אחד, ועל ידי כחה של אמירת תחנון קם הגוי המדובר לתחייה ותהי הרווחה
אם כן, שאל לחותנו, למה מקילים כך בתחנון?
ענה רבי איציקל, מה רצית, שכל הגויים המתים יקומו לתחייה?

עי' או' יד

[כדכד]

בזכרוני שהמעשה מסופר על עוד רבים וחד מינייהו הוא ר' יוסף חיים זוננפלד וכן על הרב מטשיבין (ואולי שערי חסד בשערי חסד נתחלף)

הרב מטשעבין היה חסיד בעצמו וקשה לומר שלא הכיר את המנהגים החסידיים

[איתן נוי]

לכאורה היה צריך להיות שאדרבה דווקא בימי יארצייט צריך לומר וידוי ולהרבות בסליחות ותחנונים על הצדיק שלא זכינו שיהיה עימנו. וכפי שמצינו בשו"ע תקפ ס"ב יעו"ש.
וא"כ מהיכן המקור או ההמצאה שכל הזדמנות שיש יארצייט של צדיק אין תחנון?
היום ביקרתי בקרית בעלז בבית מדרש המפואר והמיוחד מאוד, ואגב ראיתי חדר נרות עם דף מלא בשמות צדיקים שנפטרו לפי תאריכים מסודרים שחל החודש. כך שאין (כמעט) יום שאין בו מי שנפטר.

[סגי נהור]

ודאי ידוע למר שיום פטירת צדיק מכונה גם יומא דהילולא ונחשב כיום שמחה. ומן הסתם נכב"ב.

לכאורה היה צריך להיות שאדרבה דווקא בימי יארצייט צריך לומר וידוי ולהרבות בסליחות ותחנונים

אכן בשם הצמח צדק מובא שיום יארצייט הוא עת רצון הראויה יותר לאמירת תחנון (ראה ס' רשימות היומן עמ' רצא).

[איתן נוי]

א. נמצאת מבטל כל ענייני וידוי ותחנונים. ומה יהא עלינו בעוונותינו. ומצאנו גדולים שהיו אומרים את הוידוי לאחר סיום התפילה או מחפשים מנין אחר בפרט בכה"ג שהיה יום תחנונים
ב. הן אמת שהבוקר בס"ד, נגלו לעיני דברי הבאה"ט הק' שכתב דיני תחנון סי' קלא סק"י שבם הט"ז סק"ט, שבבית האבל שאין אומרים תחנון וידוי ונפי"א, (וז"ל:) "אבל שאר תחנונים כגון והוא רחום ודאי האחרים המתפללים יאמרוהו בביתם אחר שיצאו משם לביתם ולמה יהיו פטורים מזה והא חובת גברא בינינו שקבענום בכל ב' וה' כמ"ש בסי' קל"ד כנ"ל: ".
ואין לנו לבטל וידוי ונפי"א משם יארצייט אלא מה שתיקנו לנו חז"ל הק'.
ג. ובדרך המוסר ניתן לומר, שמי שמחפש להיפטר מלומר וידוי ותחנונים אולי הוא הראשון שיצטרך לומר רק בכדי לשבור את יצרו הרע.

[דרומי]

זה ויכוח עתיק יומין, וכמדומני שבכתבי המנחת אלעזר ממונקאטש מאריך בזה, ואולי היה זה כנגד בעלזא (כידוע...).

[כדכד]

לפי הידוע לי רוב החסידים שאינם חסידי חב"ד נוהגים שלא לומר תחון ביארצייט (גם מונקאטש וגם בעלזא).
הטעם לכך, שמעתי אומרים משום דדמי לל"ג בעומר שהוא היא"צ של רשב"י (לפי דה זו וע' באשכול פטירת צדיקים ביום שנולדו) ושהצדיק משפיע ביום פטירתו על ההולכים בגדרכו.
יש הנמנעים רק ביא"צ של אדמו"רים גדולים כמו הנועם אלימלך ויש הנמנעים רק ביא"צ של האדמו,רים שהם שייכים לחסידיהם.

[איתן נוי]

זה ויכוח עתיק יומין, וכמדומני שבכתבי המנחת אלעזר ממונקאטש מאריך בזה, ואולי היה זה כנגד בעלזא (כידוע...).

אשמח למקורות

[יתר10]

viewtopic.php?f=17&t=43934
viewtopic.php?t=34304#p371985
viewtopic.php?f=17&t=41233
למה פותחים אשכולות לפני שבודקים אם כבר נמצא אשכול בענ"ז

[עזריאל ברגר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=43934
viewtopic.php?t=34304#p371985
viewtopic.php?f=17&t=41233
למה פותחים אשכולות לפני שבודקים אם כבר נמצא אשכול בענ"ז

יישר כח. איחדתי את הדיון הנוכחי עם האשכול הראשון שציינת אליו.
האחרים כמדומני דנים בנושאים קצת שונים.

[גל של אגוזים]

עד כמה שאני זוכר קראתי את הסיפור על הגרשז"א שהיה אצל בנו רבי מרדכי שליט"א שהוא רב בקהילה חסידית וביום ששי לא אמרו תחנון כי כך נהגו והגרשז"א אמר שבשלמא ביא"צ של צדיקים חסידיים יש לומר שהם חיו אחרי הרמ"א אבל הרמ"א היה מסכים להלכה לא לומר תחנון ביא"צ שלהם אך יום ששי כן היה בזמן הרמ"א ומכך שלאכתב שאין אומרים תחנון מוכח שכן אומרים.
לגבי היא"צ של רחל אמנו יש פירכא בדבר כיוון שזה גם יא,צ של צדיקים חסידיים ידועים...

הגר"מ אוירבך שליט"א הוא רב ביהכנ"ס אביר יעקב סאדיגורה ת"א וכמדומני שבסא"ג אומרים תחנון בע"ש. אך בסאטמר א"א תחנון בערב שבת ומקורו מהייטב לב מסיגוט שקיבל מנהג זה מזידיטשויב [שכמעט אין אומרים תחנון ברוב השנה], אך כמדומני שיש סמך לזה במחזור ויטרי.

[גל של אגוזים]

בגזע צ'רנוביל אומרים תחנון בכל יא"צ [זולת ביא"צ הבעש"ט והגר"א וכדומה...]

[לבי במערב]

וא"כ מהיכן המקור או ההמצאה שכל הזדמנות שיש יארצייט של צדיק אין תחנון?

ואין לנו לבטל וידוי ונפי"א משם יארצייט אלא מה שתיקנו לנו חז"ל הק'.

כדאי להתחיל מן ההתחלה:
כבר בד"מ (סי' קלא סק"ה) הובא "דנפילת אפים הוא רשות, ולכן כל דיניו במנהגא תליא מילתא".
אשר על־כן - לו יצויר ויהא מנהג ק"ק כלשהיא שלא ליפול אפים כלל, יש להם להחזיק בו (כמובן, בתנאי שהונהג ע"פ גדולים וחכמים - ככל דיני המנהג).
כיון שהנמנעים מלהתחנן בימי היארצייט נוסד מנהגם בהוראת רבותיהם (ומעשה רב שלהם), שלכו"ע היו חכמים וצדיקים - הרי כך הוא (לגביהם) דינא דשו"ע, ואין להם מקום 'להחמיר' בזה.
וראה 'פסקי תשובות' סי' קלא סקכ"ד (ס"ע עה), ובהערות שם.

[כמובן, הטיעון 'חובת גברא' אינו תקף אלא כלפי מי שקבלוהו עליהם לחובה במנהגם; ועכ"פ, רוה"פ חלוקים בזה על המשנ"ב. ואכ"מ].


עכ"פ, פשוט וברור דכ"ז לא נאמר אלא באלו שיש להם קשר כלשהו (נשמתי, רגשי וכו') לבעל היארצייט,
אך הקופצים על כל יארצייט וסעודת־הילולא לפטור עצמם מ'תחנון' ודאי דלאו שפיר עבדי, ובשופטני לא עסקינן.

[כדכד]

עד כמה שאני זוכר קראתי את הסיפור על הגרשז"א שהיה אצל בנו רבי מרדכי שליט"א שהוא רב בקהילה חסידית וביום ששי לא אמרו תחנון כי כך נהגו והגרשז"א אמר שבשלמא ביא"צ של צדיקים חסידיים יש לומר שהם חיו אחרי הרמ"א אבל הרמ"א היה מסכים להלכה לא לומר תחנון ביא"צ שלהם אך יום ששי כן היה בזמן הרמ"א ומכך שלאכתב שאין אומרים תחנון מוכח שכן אומרים.
לגבי היא"צ של רחל אמנו יש פירכא בדבר כיוון שזה גם יא,צ של צדיקים חסידיים ידועים...

הגר"מ אוירבך שליט"א הוא רב ביהכנ"ס אביר יעקב סאדיגורה ת"א וכמדומני שבסא"ג אומרים תחנון בע"ש. אך בסאטמר א"א תחנון בערב שבת ומקורו מהייטב לב מסיגוט שקיבל מנהג זה מזידיטשויב [שכמעט אין אומרים תחנון ברוב השנה], אך כמדומני שיש סמך לזה במחזור ויטרי.

איני בקיא בנהגי סדיגורא אך את הסיפור קראתי עליו. אם היה או לא היה איני יודע.
לא ידעתי שהיה קשר בין הייט"ל לזידיטשויב אבל כת"ר צודק כמובן שבזידיטשויב א"א תחנון ביום ששי בגלל הארת שבת

[כדכד]

לפי הידוע לי רוב החסידים שאינם חסידי חב"ד נוהגים שלא לומר תחון ביארצייט (גם מונקאטש וגם בעלזא).
הטעם לכך, שמעתי אומרים משום דדמי לל"ג בעומר שהוא היא"צ של רשב"י (לפי דה זו וע' באשכול פטירת צדיקים ביום שנולדו) ושהצדיק משפיע ביום פטירתו על ההולכים בגדרכו.
יש הנמנעים רק ביא"צ של אדמו"רים גדולים כמו הנועם אלימלך ויש הנמנעים רק ביא"צ של האדמו,רים שהם שייכים לחסידיהם.

מקור נוסף מרש"י ביבמות שהיו עולים לציון של הרב ביום פטירתו ושם היה כינוס גדול ונקרא "יומא דריגלא" ומקביל לעליה לרגל ומשום שמחת הכינוס לצדיקים שדומה לרגל לא אמרו תנון. יתכן שבחלק מהקהילות הרחיבו את זה גם לשמחת הכינוס לצדיקים ביומא דהילולא כשאינו על הציון ממש

[יתר10]

זה ויכוח עתיק יומין, וכמדומני שבכתבי המנחת אלעזר ממונקאטש מאריך בזה, ואולי היה זה כנגד בעלזא (כידוע...).

אשמח למקורות

מקור נוסף מרש"י ביבמות

דברי תורה מונקאטש - עותק.PNG (12.44 KiB) נצפה 6755 פעמים

[חיימשה]

לכאורה היה צריך להיות שאדרבה דווקא בימי יארצייט צריך לומר וידוי ולהרבות בסליחות ותחנונים על הצדיק שלא זכינו שיהיה עימנו. וכפי שמצינו בשו"ע תקפ ס"ב יעו"ש.
וא"כ מהיכן המקור או ההמצאה שכל הזדמנות שיש יארצייט של צדיק אין תחנון?
היום ביקרתי בקרית בעלז בבית מדרש המפואר והמיוחד מאוד, ואגב ראיתי חדר נרות עם דף מלא בשמות צדיקים שנפטרו לפי תאריכים מסודרים שחל החודש. כך שאין (כמעט) יום שאין בו מי שנפטר.

בבעלזא אומרים תחנון ביא''צ של רוב הצדיקים.
מאידך בבעלזא בביהמ''ד הגדול רוב השנה א''א תחנון כי יש ברית מילה בביהכנ''ס.
בכל שטיבל יש נורה מעל עמוד התפילה שמציינת אם אומרים היום תחנון.

[חיימשה]

לגופו של נושא,
מי יכול לתת סברא ע''ז שאין אומרים תחנון בסוף ניסן מהטעם ''א"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש'', איזה מן טעם הוא זה? ומה ענין קדושה לימים שא''א תחנון?

[עזריאל ברגר]

לגופו של נושא,
מי יכול לתת סברא ע''ז שאין אומרים תחנון בסוף ניסן מהטעם ''א"כ יצא רוב החודש בקדושה לפיכך עושין כולו קודש'', איזה מן טעם הוא זה? ומה ענין קדושה לימים שא''א תחנון?

ועד"ז גם בסוף תשרי.

[חיימשה]

שאלה נוספת, עד שנתפסים לאי אמירת תחנון ביא''צ, יש חלקים מוקדמים יותר בתפלה, כמו לעולם יהא אדם יר''ש וכו קר''ש ראשונה, שגם היא חלק מסד התפלה, ורבים מאד המקילין, יש לזה מקור?

[בברכה המשולשת]

שאלה נוספת, עד שנתפסים לאי אמירת תחנון ביא''צ, יש חלקים מוקדמים יותר בתפלה, כמו לעולם יהא אדם יר''ש וכו קר''ש ראשונה, שגם היא חלק מסד התפלה, ורבים מאד המקילין, יש לזה מקור?

מי מקל בזה כשיטה?
(וכמובן, אינני מדבר על מי שנאנס ואיחר באופן ח"פ, שאז לפי ההלכה עליו לדלג כדי להתפלל עם הציבור)
(ואגב, לעולם וכו' זה רצף אחד עד המקדש, כולל ק"ש דקרבנות.)

[עזריאל ברגר]

שאלה נוספת, עד שנתפסים לאי אמירת תחנון ביא''צ, יש חלקים מוקדמים יותר בתפלה, כמו לעולם יהא אדם יר''ש וכו קר''ש ראשונה, שגם היא חלק מסד התפלה, ורבים מאד המקילין, יש לזה מקור?

מי מקל בזה כשיטה?
(וכמובן, אינני מדבר על מי שנאנס ואיחר באופן ח"פ, שאז לפי ההלכה עליו לדלג כדי להתפלל עם הציבור)
(ואגב, לעולם וכו' זה רצף אחד עד המקדש, כולל ק"ש דקרבנות.)

הערה נוקדנית: לא רק עד "ברוך המקדש שמו ברבים", אלא גם פיסקה אחת אחריו (עד הפסוק מצפניה המסתיים במילים "בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר ה'").

[חיימשה]

שאלה נוספת, עד שנתפסים לאי אמירת תחנון ביא''צ, יש חלקים מוקדמים יותר בתפלה, כמו לעולם יהא אדם יר''ש וכו קר''ש ראשונה, שגם היא חלק מסד התפלה, ורבים מאד המקילין, יש לזה מקור?

מי מקל בזה כשיטה?
(וכמובן, אינני מדבר על מי שנאנס ואיחר באופן ח"פ, שאז לפי ההלכה עליו לדלג כדי להתפלל עם הציבור)
(ואגב, לעולם וכו' זה רצף אחד עד המקדש, כולל ק"ש דקרבנות.)

לא יודע מתי בדיוק זה נחשב ''שיטה''.
אני כן יודע שיש אלפים שהמילים הללו לא מוכרות להם.

[עזריאל ברגר]

הארה ששמתי לב אליה לפני זמן מה:
הפיסקה הזאת - "לעולם יהא אדם" וכו' - אם אומרים אותה בתשומת לב למילים שמוציאים מהפה - מקיימים בה את ההלכה הפסוקה (בהגהת הרמ"א לשו"ע סי' צ"ח סעיף א'):

וְיַחֲשֹׁב קֹדֶם הַתְּפִלָּה בְּרוֹמְמוּת הָאֵ-ל יִתְעַלֶּה וּבְשִׁפְלוּת הָאָדָם

[דרופתקי דאורייתא]

כתב בספר עטרת מנחם (אות קמג) "הרה"ק אדמו"ר משינאווי רבי יחזקאל זצ"ל הלברשטאם, היה אומר תפלת תחנון בכל יום, אף ביומי הילולי של צדיקים, והיה מקפיד מאד על החסידים שאין אומרים תחנון ביארצייט של הצדיקים".

[כדכד]

קראתי ואיני זוכר היכן שבימי הילולא של צדיקים מסויימים כמו המגיד ממעזריטש הוא לא היה אומר ואמר שצדיקים אלו שורש נשמתם בנשמת רשב"י.
עד כמה שזכור לי קראתי באיזה מקום שמנהג זה של אמירת תחנון בימי הילולא של צדיקים לא נמשך אחריו והחסידים שלו לא אומרים תחנון אפי' ביא"צ שלו

[לבי במערב]

ראה ב'דרכי חיים' חלק המנהגים ס"ק כט. 'לקט הקמח החדש' ח"ד סי' קלא ס"ק נו*.
וראה בתשובת הגר"מ האלבערשטאם שבס' 'ביום שמחת לבו' ע' סז־סח.