ובשעה"צ (ס"ק מו) הערה מקורו: אליה רבה, מפני דיש מחמירין דעל האש יש בשול אחר בשול.
והעיר מו"ר הגר"ש זצוק"ל הכ"מ בשיעוריו שלא פירש לנו מי הן המחמירין, ובא"ר שלפנינו לפו"ר לא נמצא דבר זה, ושמא ט"ס יש כאן, ועכ"פ הב"י ושאר פוסקים לא הביאו דעה כזו כלל.
והנה ז"ל האליה רבה בס"ק י בדין תבשיל שנתבשל כל צרכו שחזר ונצטנן, שיש בו אח"כ משום בישול,
ויש אומרים דוקא אם מצטמק ורע לו (רמ"א), והלבוש השמיטו נראה דס"ל כב"ח [ס"ב] שדחה סברא זו דאפילו במצטמק ורע לו אסור. מיהו י"ל דסמך אמ"ש סעיף ח' מיהו וכו' ומצטמק ויפה לו וכו'. וכן בט"ז [סק"ד] ומג"א [ס"ק כז] נראה שהסכימו לזה, וכן מבואר בספר מנחת כהן [במשמרת השבת שער ב פ"ב], אלא שסיים שראוי להחמיר מפני שאין אנו בקיאין בכמה דברים אם מצטמק ויפה לו, ואין להקל אלא א"כ ידוע בבירור שרע לו כגון לפת ותמרי ודייסא וכיוצא בו וכן מים אחר שנתבשל כל צורכו.
ולכאורה לפת ותמרים הינם דברים יבשים ולא לחים, ואף אם מבשלים אותם בתוך מים לא נראה שדינם כבישול דבר לח, ומבואר בציטוטו מה'מנחת כהן' שלולי שידוע בבירור שרע לו היה בהם בישול בכה"ג. ואולי לזה היתה כוונתו של המשנ"ב, מה גם שבסיום הדברים מסייג הא"ר, "ודוקא נגד מדורה אבל אצל אש ממש אפילו במצטמק ורע לו אסור". ונראה שגם בדבר יבש הדברים אמורים, וטעון בדיקה בדברי המנחת כהן.
האם מישהו יכול להעלות מדברי המנח"כ במקורם?