שירה בתקופות קשות: מעשי ידי טובעים ואתם אומרים שירה?...

[ש. ספראי]

פנינה מיזליש
סיני קטז - תשנ"ה
לפני המלחמה גר בקרקוב האדמו"ר ר' שם קלינגברג, הרבי מזאלושיץ, נצר לשושלת קומרנה. הוא היה מופלג בתורה, כאבותיו עסק גם הוא בתורת הנסתר ובמעשי צדקה וחסד, אך לא הנהיג חצר חסידית מן הטיפוס העממי שרווח אז בפולין. גם כאשר הוכנס לגטו, שהוקם שם בראשית מארס 1941, המשיך לתת שיעורים בתורה, שזמינותם השתנתה בהתאם לנסיבות. אך בסעודות השבת הפסיק לזמר זמירות. בימינו לא כל אדם, גם אם הוא שומר מצוות, יבין את המשמעות של הדבר. אך לגבי הרב קלינגברג היה בכך באותם ימים משום מעשה. בעקבות המדרש (מגילה י, ב) אמר: "ישראל טובעים בים, ואתם אומרים שירה". המדרש מתכוון למלאכי השרת, שאחרי טביעת המצרים בים סוף ביקשו להצטרף לישראל ולומר יחד אתם את שירת הים, אך הקב"ה מיחה בידם - "מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה".

לעומת זאת ידוע על שירת הבחורים באושוויץ, עליה סיפר הרצ"ה מייזליש זצ"ל, ומרן הרב שך היה מצטטם בהתפעמות וכו', כנודע.

[עקביה]

אילו יהודי הגר בארה"ב היה מפסיק לומר זמירות מסיבה זו, יש בכך טעם.
אבל כשהטובעים עצמם אומרים שירה - אדרבה! הן הן גבורותיהם הן הן נוראותיהם!

[דרומי]

ההבדל פשוט ומתבקש מעצמו. הרי פשוט שאת מצות מסירות נפש יש לקיים בשמחה, כמו כל המצוות (ראה רמב"ם סוף הל' לולב).

אלא שיתכן שמי שמסופר עליו כאן לא הרגיש שהוא בעצמו 'טובע', אלא ראה רק את סבלם של האחרים.

[בכל מקרה, הביטוי 'מעשי ידי טובעים' כו' אינו מתאים כלפי יהודים, אלא רק כלפי גויים להבדיל, כמובן. שכן יהודים אינם בגדר 'מעשה ידי' בלבד, אלא 'בניו' של הקב"ה, וכשיהודי מצטער השכינה מצטערת כו', עמו אנכי בצרה.

אולי מתאים כאן יותר הביטוי 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים' שמצינו לגבי זה שלא אומרים הלל בימים הנוראים].

[בברכה המשולשת]

ההבדל פשוט ומתבקש מעצמו. הרי פשוט שאת מצות מסירות נפש יש לקיים בשמחה, כמו כל המצוות (ראה רמב"ם סוף הל' לולב).

אלא שיתכן שמי שמסופר עליו כאן לא הרגיש שהוא בעצמו 'טובע', אלא ראה רק את סבלם של האחרים.

[בכל מקרה, הביטוי 'מעשי ידי טובעים' כו' אינו מתאים כלפי יהודים, אלא רק כלפי גויים להבדיל, כמובן. שכן יהודים אינם בגדר 'מעשה ידי' בלבד, אלא 'בניו' של הקב"ה, וכשיהודי מצטער השכינה מצטערת כו', עמו אנכי בצרה.

אולי מתאים כאן יותר הביטוי 'ספרי חיים וספרי מתים פתוחים' שמצינו לגבי זה שלא אומרים הלל בימים הנוראים].

יש מדרשים שמעשי ידי שם מדבר על ישראל, לפי שהיה עליהם קארוג להיאבד יחד עם מצרים (שהרי על טביעת המצרים היתה שמחה גדולה) וגם לפי הפירוש המקובל (והעולה מלשון הגמרא כמעט במישרין) זה נאמר רק על מלאכי השרת

[לענין]

אחד אדמור"י פולין שהיה מנגן בכינור בחנוכה, לא ניגן מתחילת ימי הזעם.

המקום כאן לציין למה שהביא בחשוקי חמד אודות בתי כנסת שנשרפו רח"ל, ואחד ניצל בנס, שלא יברכו על זה הטוב והמטיב [בפרסום לכה"פ].

ותמיד אני מתפלא על העושים ניסים ביום הצלתם וכד' - כאשר אחרים מתו באותו מעשה.

ה' יזכנו לשמוח תמיד!