בחורשיא קא אכיל ליה!

[יושב ירושלים]

נוהג נפוץ הוא בקרב המספרים שמשבחים את החכמים [אשר טבעם מתאים לזה] בחוסר הבנתם וידיעתם הבסיסית בהוויות העולם הזה, ומורגלים אנו לראות מעשים אלו [שהיו או שלא היו] כשבח ומעלה גדולה, ואני עני לא מצאתי בדברי חכמינו ז"ל שיזכירו דבר זה לשבח, ולהיפך מצינו [שבועות ו:] כששאלו רב פפא לרבא: מי גדול שבור מלכא או קיסר? אמר לו בפליאה: 'בחורשיא קא אכיל ליה!' וכי מיושבי היערים הנך? ונראה מזה שאין זה מדרך החכמים לנהוג כאנשים הטמונים ביער.

וכמדומה שמרגלא בפומא דאינשי כמה מאמרים המטעים לדבר זה והם:

א. מה שאמרו [פסחים קד., ע"ז נ.] על רבי מנחם בר סימאי 'דלא איסתכל בצורתא דזוזא', ורגילים העולם לפרשו כהענין הנ"ל ואף קבעו על יסודו מליצת לשון 'לא הכיר צורת מטבע', ובאמת הוא ענין אחר לגמרי, והוא התרחקות יתירה מענין ע"ז, ומלתא ד'אל תפנו אל האלילים', וכן בע"ז שם הביאוהו על ענין ע"ז, וכתבו הראשונים שבזכות הנהגה זו זכה שבשעת פטירתו 'אישתעו צלמנייא והוו למחלצייא' [מו"ק כה:].

ב. מה שאמרו על כמה מן החכמים שבשעה שעסקו בתורה לא ידעו ולא שתו אל לבם מכל ענייני העולם [כגון ר"א בן פדת בעירובין [נד:] שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי, או רבא [שבת פח.] דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא], וכמובן שגם זה אינו ענין להנ"ל ולא קאי רק על שעת העסק בתורה, סוף דבר אני הקטן לא מצאתי מקור למעלה זו אלא להיפך, ואשמח למי שיאיר עיני בזה.

[עקביה]

בספר "רבי יעקב" על ר' יעקב קמינצקי (אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי על גדולי ישראל), מתואר ר' יעקב פעמים רבות כמי שהתמצא היטב בעולם הסובב אותו ולגמרי לא היה מנותק מהמציאות.
וראה גם כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=24384#p244348

[פלוריש]

על המעשה מרבא ורב פפא, יש מקום לעיין:
אולי רב פפא דווקא היה עם הבנה בהוויות העולם, אלא ששאל שאלה יותר עמוקה. שבור מלכא הביס את קיסר רומי ולקחו בשבי, וזה בטח היה ידוע בכל מקום, אז מה בעצם השאלה מי גדול ממי? אבל כנראה רב פפא תופס שניצחון צבאי הוא דבר חיצוני ובר חלוף, והדבר היותר עמוק הוא המעמד הכלכלי של המדינה, אבל זה דבר שצריך לקבל עליו חוות דעת מה'מבינים', ועל כן שאלתו. ובאמת רבא מחשיב את רומא שמטבעה חזק מאשר את פרס שצבאה חזק.
לא סתם רב פפא שואל בפוליטיקה ובכלכלה את רבא, ו"בחורשיא קא אכיל ליה" הוא כנראה תיאור אמיתי ולא סתם עקיצה - רבא חי במחוזא, העיר הגדולה, ורב פפא בנרש, מקום השדות, הסמוכה לסורא, ואף עסק בעבודה בשדה ("רב פפא קיבל ארעא לאספסתא", ב"מ קט ע"א).
[את בסיס הרעיון שמעתי פעם ממישהו]

[סעדיה]

דעת תורה.PDF

הגר"ש שוואדרון

(737.25 KiB) הורד 222 פעמים

[אוהב עמו]

יש את המעשה עם הרב הרצוג, שלא ידע צורת צ'ק כפשוטו.

[משולש]

המעשה עם "בחורשיא קאכיל ליה" מופיע בספר "תנועת המוסר" כהסבר על שיטת טלז' שהיו מלמדים בישיבה הקטנה שלהם לימודי חול.

[משולש]

בגיטין ו' ע"א בני הישיבות בגירסייהו טרידי ואין מכירים חתימות אנשים כמו שאר בני העיר.

[משולש]

ב"ב קסח ע''א:
אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה דלמא מחלפו לה מיניה:

[עושה חיל]

מאמר ששלח לי פעם ידיד:

מבחן הגדלות שבחן אלקים את משה רבנו
אחת החריגות הפיזיקאליות המופלאות שמסופר בתורה, למדנו בפרשת שמות בהתגלות הקב"ה למשה רבנו בהר חורב לציווי שליחותו אל בני ישראל, וכך מתארת התורה: "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חרבה: וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל: ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה: וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני: ויאמר אל תקרב הלום" וכו'.

לכאורה רואים כאן קריאה הדרגתית: על משה לראות ולשים ליבו אל "המראה הגדול הזה" - בערת אש ללא כליית החומר הבוער, ולא די בזאת אלא מוטל עליו לסור לראות באבחון קרוב יותר "מדוע לא יבער הסנה", רק אחר צעדים אלו אומרת התורה "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה".

נראה שיש כאן נסיון למשה רבנו אם באמת ראוי להיות רוען של ישראל, מבחן בגדלותו הרוחנית של גדול ישראל.

וכך אומרים חכמינו ז"ל במדרש [רבה פ"ב – ו'] "ויאמר משה אסורא נא" – "ר' יוחנן אמר, ה' פסיעות פסע משה באותה שעה שנא' אסורא נא ואראה. ר' שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט שנא' וירא ה' כי סר לראות. כיון שהביט בו הקב"ה, אמר, נאה זה לרעות את ישראל". עד כאן דברי המדרש.

אחת מתכונותיו הרמות של אדם גדול היא ההתעניינות והשימת לב עד לפרטים הכי 'קטנים' ודקים. (עד כדי כך שמסנגרת הגמ' בתענית [ד ע"א] על צורבא מרבנן [בחור חריף, אבל ת"ח זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן – ע"פ רש"י] דרתח [שכועס], אורייתא הוא דקא מרתחא ליה [- תורה היא שגורמת לו לכעוס]. ומפרש רש"י וזה לשונו: "שיש לו רוחב לב מתוך תורתו ומשים ללבו יותר משאר בני אדם וקמ"ל דחיייבין לדונו לכף זכות".)

אך כמובן מוטל על האדם התלמיד חכם לכוון תכונה זו לערכים נכונים ונרצים לפני ה'. יש מי שיראה את הערך רק בדברים 'שמימיים' ונשגבים, אבל יש שיראה את כל המציאות המוכרת בארץ כחלק ורובד לא מבוטל מהערך העליון – רצון ה' – קיום והבנת התורה.

וזה פשוט, לא שייך להבין ולקיים את ההלכה בלא הכרת המציאות לפרטיה. וכך כותב החזון איש [אגרות חזו"א ח"א, ל"א]: "בירור משפט בבחינת הלכה למעשה נחלק לעיונים שנים. העיון הראשון להניף הסולת הנקי סעיפי המשפט התוריים. ואחריו עיון השני החדירה בהעובדא הנוכחת לפנינו במעלותיה ומגרעותיה ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה, כדי להתאים את הנידון אל סעיף ההלכה המכוון עליו. ומרובים המכשולים של ההתאמה כוזבת מהמכשולים ביסוד ההלכה, ז"א אף שאין הדיין אומר על מותר אסור ועל אסור מותר בכל זאת הוא נכשל בהמעשה שבא לידו ומחליט בכוח מדומה שזו שבא לידו היא של הסעיף הידוע, בעת שהעלים עין מקו דק רב הערך" וכו'.

וכן ידוע הוא לכל בר בי רב ששימת הלב והדקדוק בפרטי התורה הוא מעקרי הלימוד ומי שאין ליבו רגיש וחד לראות אף את החלק הדק ח"ו יסלף דיני התורה.

[משולש]

יש את המעשה עם הרב הרצוג, שלא ידע צורת צ'ק כפשוטו.

.

[משולש]

העתקה מ"חברותא" (יש לעיין מה כתב הגר"א המצוטט כאן)

והגר"א כותב טעם שתי הדרשות (אדרת אליהו פרשת ראה י"ג ט"ו): הדיין צריך להיות חכם בתורה שיפסוק הדין על פי דיני התורה, וגם צריך להיות בקי בדרך ארץ בהוויות העולם, בכדי שלא יצא דין מרומה [שאם לא ידע שהבית שווה יותר מהעליה, הרי יתן לאחד את הבית ולהשני את העלייה, ויאמר מה בכך - עיין גמרא לקמן] ושתי הדרשות הם דברי אלהים חיים. שמהפסוק דינו לבוקר משפט לומדים שצריך להיות ברור כבוקר בדרך ארץ, ומהפסוק אמור לחכמה אחותי את, לומדים שצריך לדעת דיני התורה בברור.

[משולש]

ועוד יש לציין, שאמנם יש לדעת איזה קיסר גדול יותר זה מחוייב, אבל לא צריך "להדר" ב"מצוה" הזו, ומי ששקוע בתורה ולא יודע את כל הפוליטיקות שבין מועמדים וציבורים שונים בוודאי זה שבח גדול בשבילו.

[אוהב עמו]

[quote="משולש"][/quote]
התכוונתי למעשה המופיע כאן viewtopic.php?f=19&t=34970&p=382630&hilit=%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%92#p382630

[אהרן תאומים]

--------

[משולש]

,

[העיברי]

ידוע הסיפור שפעם אחת כשיצא הגר"ח קניבסקי משמחה בב"ב וביקש מאחד שינהגו אותו במכונית שלו לביתו ברחוב רשב"ם, ואמר האיש שבודאי יעשה זאת להרב אבל מכיון שאין מקום דירתו בב"ב אינו יודע איפה הרחוב, הישב הגר"ח שגם הוא אינו יודע, שאל אותו האיש שהרי גמ' מפורשת שאמורא אחד [רבה או שמאול] ידע שבולי דרקיע כשבולי דנהרדאה הרי שעליו לת"ח לדעת גם מילי דעלמא, הישב לו על אתר מגמ' אחרת שאמורא זו [רבה או שמואל] היה רופא לכן היה צריך לדעת שבולי דנהרדאה אבל ת"ח כגון אנא שאינו מחעסק בזה א"צ לדעת.

[אוהב עמו]

ידוע הסיפור שפעם אחת כשיצא הגר"ח קניבסקי משמחה בב"ב וביקש מאחד שינהגו אותו במכונית שלו לביתו ברחוב רשב"ם, ואמר האיש שבודאי יעשה זאת להרב אבל מכיון שאין מקום דירתו בב"ב אינו יודע איפה הרחוב, הישב הגר"ח שגם הוא אינו יודע, שאל אותו האיש שהרי גמ' מפורשת שאמורא אחד [רבה או שמאול] ידע שבולי דרקיע כשבולי דנהרדאה הרי שעליו לת"ח לדעת גם מילי דעלמא, הישב לו על אתר מגמ' אחרת שאמורא זו [רבה או שמואל] היה רופא לכן היה צריך לדעת שבולי דנהרדאה אבל ת"ח כגון אנא שאינו מחעסק בזה א"צ לדעת.

כמדומה שכבר קדם האור שמח בוורט זה, ואיני זוכר כעת מקומו