לכאורה היוצא מדבריו שכל שאין האמא מוציאה הולד ע"י כוחה אפי' שיצא דרך הרחם דינו כיוצא דופן, ולפי"ז הנולד בלידות מכשירניות למיניהם (מלקחיים, ואקום) אין מילתו דוחה שבת, והוא חידוש גדול למעשה.ואפשר לפרש דבשעת גסיסה שכבר אבדה כח הדוחה מבחינת טבע הלידה והולד יוצא מעצמו כמו שיוצא לאחר מיתה זה לא מקרי לידה ואימעיט מכי יולד'
עזריאל ברגר כתב:מיעוט יוצא דופן לענין טומאת לידה (ולענין ברית בשבת) הוא מ"כי תזריע וילדה - עד שתלד ממקום שמזרעת", וזו - ילדה ממקום שמזרעת.
עזריאל ברגר כתב:אבל לענין פדיון הבן יש מקום לדון, וראה באריכות https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.p ... ite_ref-18 וכמדומני שלמעשה מורים לפדות בברכה.
איתן כתב:ולא שאני למר בין מתה אמו ואבד כח הדוחה לגמרי לבין מצב שאין מספיק כח דוחה לגמרי וצריך עזרה ע"י מכשירים, וזה וזה גורם?
יושב ירושלים כתב:עזריאל ברגר כתב:מיעוט יוצא דופן לענין טומאת לידה (ולענין ברית בשבת) הוא מ"כי תזריע וילדה - עד שתלד ממקום שמזרעת", וזו - ילדה ממקום שמזרעת.
הבעיה היא שגם לגבי קדשים, הלימוד הוא מבכור כמבואר בנדה מ. ששם נאמר 'פטר רחם', וע"כ צ"ל [לפי בי' החזו"א הנ"ל] שחז"ל הרחיבו ענין זה, וצ"ע.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים