נאמר בפסחים ב: וכן במגילה כ: דקיי"ל שלילה מתחיל בצאת הכוכבים.
ובמגילה (שם) הביא רבי זירא פסוק שמוכיח זאת. (נחמיה פרק ד, טו-טז) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים: גַּם בָּעֵת הַהִיא אָמַרְתִּי לָעָם אִישׁ וְנַעֲרוֹ יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר וְהַיּוֹם מְלָאכָה:
התוספות בכמה מקומות (שבת לה. פסחים ב. מגילה כ:) כתבו שזה מקור ברור לכך שיום מתחיל עד צאת הכוכבים, ומצאת הכוכבים מתחיל לילה.
ולפי זה הוקשה להם - אז למה יש בין השמשות? מה יש להסתפק אחרי שהכל ברור מהפסוק? ותירצו שבזה גופא מסתפקים - מתי זה צאת הכוכבים הבינוניים (זה שהספק הוא לגבי 'בינוניים' דווקא - כך כתבו התוספות בשבת).
כמדומה, הביאור הזה של התוספות נעשה למקובל.
כך, לשם המחשה, באנציקלופדיה התלמודית (ערך לילה) כותבים כדבר ברור שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים.
הייתי רוצה להציע לפקפק בזה (כלומר בזה, שפירוש התוספות הוא הפירוש הפשוט והמקובל גם על שאר הראשונים).
א. בין השמשות מתחיל (לרבי יהודה ולרבי נחמיה) בשקיעת החמה. איזה כוכבים רואים בשקיעת החמה? אולי אחד או שנים (אשמח למידע מהמומחים). לכאורה, תמוה מאוד לומר שלגביהם (אם בכלל יש דבר כזה) הסתפקו שאולי הם בינוניים. [אלא שאולי יש לומר כמו התוספות אבל לא לגמרי - שהחכמים הסתפקו שאולי גם כוכבים גדולי זה גם סימן. ושוב יש לבדוק אם שייך לראות כוכבים גדולים בזמן השקיעה. יש כוכב נוגה - שאפשר לראות, אבל אותו רואים גם ביום ממש]
התוספות עצמם סוברים כמו רבינו תם, ולכן לשיטתם זה לא קשה כלל.
ב. לפי התוספות מה שנתנו בגמרא (שבת לה:) סימן בשלושה כוכבים בינוניים - צריך לומר שזה עניין תאורטי בלבד. שהרי אפילו התנאים לא ידעו מזה זה כוכבים בינוניים. זה כשלעצמו, לכאורה, לא קשה (אז שיהיה תאורטי). אבל מה הכוונה במה שאמרו ששני כוכבים - זה בין השתמשות, שלושה - לילה? הרי כל העניין של בית השמשות - שאנו לא יודעים מה הם הכוכבים הבינוניים. ולא משום שאנו לא יודעים כמה כוכבים צריך. וגם לא יעזור לנו לדעת כמה כוכבים צריך.
ג. בהרבה פוסקים (רמב"ם, שלחן ערוך ועוד) מזכירים שלושה כוכבים בינוניים כסימן מעשי - אז כבר ודאי לילה. ומבואר שלא סברו כמו התוספות (שלפי שיטתם זה עניין תאורטי בלבד).
ד. בברכות כתוב שהפסוק בנחמיה (ואנחנו עושים במלאכה - שזה, לפי דעת התוספות, המקור העיקרי) - זה לא ראיה לדברי אלא זכר לדבר. ואמנם התוספות כתבו שם במקום שזה לא ראיה לעניין קריאת שמע, אבל בהחלט זה ראיה לעניין צאת הכוכבים. אבל רש"י שם כתב אחרת: "שאין ראיה לדבר - שהיום כלה בצאת הכוכבים, זכר לדבר איכא." הרי שרש"י לא סובר כמו התוספות. ובביאור העניין כתב בר' אברהם מן ההר (מגילה כ:) שהפסוק הזה הוא סיפור דברים בעלמא, ולא התכוונו ללמוד ממנו משהו.
ה. הרמב"ן בתורה האדם (אבלות ישנה, ד"ה ומיהו תוספות) כתב "ובשלמא אליבא דרבי יהודה לא קשיא לי דאמר השחיר העליון והשוה לתחתון לילה, וזו השעה ודאי אינה צאת הכוכבים". הרי שפשוט לא שאין הכרח לקשר תחילת הלילה לצאת הכוכבים בדווקא.
ו. רבינו אברהם מן ההר והמאירי במגילה (כ:) כתבו שמה שאמרו שם שעד צאת הכוכבים זה עדיין יום - היינו שזה ספק יום, ורק בצאת הכוכבים מתחיל לילה ודאי. הרי שלא התייחסו לקביעת הגמרא 'צאת הכוכבים - לילה' כאילו שזה דין ברור ונשאר רק לברר מתי זה צאת הכוכבים.