זה וזה גורם מותר - בשני גורמים האסורים

[עושה חדשות]

למאי דקי"ל זוז"ג מותר, מה הדין באופן שאמנם שני הגורמים אסורים, אבל באיסורים שונים לגמרי.
האם יש צד להתיר את היוצא מהם לגמרי? או שאסורים כקל שבהם, (ואולי אפילו כחמור).

אשמח לדברים מפורשים.

[אוהב עמו]

מן הדומה לענין
כמדומה שבמהרי"ל דיסקין בקו"א דן שהפחת ב' אנשים תבטל הפחה שהפיח בעצמו וייחשב כר"ר שאין לו עיקר

[עושה חדשות]

אין קשר בין ההיתר של זוז"ג להיתר של ביטול ברוב.

[באג2000]

אין קשר בין ההיתר של זוז"ג להיתר של ביטול ברוב.

הר"ן בע"ז כ"א ע"ב מדפה"ר כותב "דא ודא אחת היא שזוז"ג מותר מ"ט לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי...".
ועוד, לא הבנתי את שאלתך, הנידון הוא על ולד שבא מטרפה ובהמה טמאה?

[עושה חדשות]

תודה לך שהזכרתני ידיעה חשובה זו שנתעלמה ממני כעת.
ועדיין זה לא נוגע לנידון ההוא על הפחה.

אני דן בשני גורמים אסורים, אבל בשני איסורים שונים.
נניח, האחד הוא טריפה, והשני איסור אחר (כרגע אין לי דוגמא).
בבהמה טמאה זה כבר ענין שונה, כידוע מהגר"ח בהל' מאכ"א.

אם תרצה, אפשר לצייר גם בבהמה טמאה, כאשר האב הוא מין טמא, והאם טריפה, למ"ד אין חוששין לזרע האב, ומ"מ חשיב גורם של איסור, כמבו' בדברי הגר"ח שם.

[ישנו]

בביטול ברוב כך הדין, שאם מתבטל איסור חמור בקל מקבל את דיני האיסור הקל. (אע"פ שלא שייכים בו כלל, לדוגמא אם איסור תרומה בטל בטבל מותרת אכילת עראי, אע"פ שבוודאי אכילת הקבע אסורה מדין תרומה כי לעניין זה לא חל הביטול, מ"מ לעניין אכילת עראי נחשב כביטול של איסור בהיתר).

[עושה חדשות]

נניח, האחד הוא טריפה, והשני איסור אחר (כרגע אין לי דוגמא).

העירוני עפ"ד הגר"ח (בסטנ' בכורות ז.) משכח"ל בקלוט וטריפה, כי קלוט ל"ה כמין בהמה טמאה.

[מאיר סובל]

בביטול ברוב כך הדין, שאם מתבטל איסור חמור בקל מקבל את דיני האיסור הקל. (אע"פ שלא שייכים בו כלל, לדוגמא אם איסור תרומה בטל בטבל מותרת אכילת עראי, אע"פ שבוודאי אכילת הקבע אסורה מדין תרומה כי לעניין זה לא חל הביטול, מ"מ לעניין אכילת עראי נחשב כביטול של איסור בהיתר).

כנראה שכחתי את הדין, כי זכור לי כרגע שהש"ך בסימן צ"ח מביא שאיסור מצטרף לרוב לבטל איסור אחר, ואע"פ שאין שיעור ביטול בהיתר לחוד, ויש ב' איסורים שאם יצטרפו המאכל אסור, מ"מ כל אחד מהם מצטרף להיתר ומבטל את השני והכל מותר, בתנאי שזה חד שמא או חד טעמא. (קיצרתי, רק הבאתי העיקרון דשם).

[עושה חדשות]

הר"ן בע"ז כ"א ע"ב מדפה"ר כותב "דא ודא אחת היא שזוז"ג מותר מ"ט לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכי דאי איתיה לאיסורא בעיניה בטל חד בתרי...".

בזכותך עלה לי כעת רעיון נועז. הנה הר"ן בחולין סט. כותב שההיתר של זוז"ג ל"ש אלא כאשר יש גורם אחד של היתר ואחד של איסור, אבל אם שני הגורמים היתר (אלא שאחד בן פקועה ואחד לא שחוט) לא שייך ההיתר הנ"ל. בפשוטו מבארים את דבריו עפ"ד הגר"ח הנודעים בהל' מאכ"א, או כיו"ב, ואכמ"ל. כעת חשבתי משהו אחר, הרי שיטת הר"ן ידועה בדיני ביטול ברוב, שאיסור מתבטל בהיתר אבל ל"ש ביטול בתערובת היתר והיתר (מין במינו). וא"כ אחרי שלמדנו מהר"ן שהבאת ש'דא ודא אחת היא', י"ל דאף היתר זוז"ג אינו שייך בשני גורמים של היתר. ממש פלאי פלאים. כבר קדמוני בזה?

[מיללער]

למאי דקי"ל זוז"ג מותר, מה הדין באופן שאמנם שני הגורמים אסורים, אבל באיסורים שונים לגמרי.

מענין לענין לגבי שני גורמים אסורים.


לגבי ולד של נרבע (בנרבעו ואח"כ עיברו) בסוגיא דתמורה ל: נקטינן שהולד מותרת למזבח משום דזוזו"ג מותרת, ומשמע שם שאם נולד הולד מרובע ונרבע גם יחד אסורה לגבי מזבח, משום דבשני גורמים אסורים לכו"ע אסור.

אולם בשפ"א שם בתמורה הניח הדבר בצ"ע אחרי שסתמא דמתניתין 'כל האסורין לגבי מזבח ולדתיהן מותרין' משמע שאין שם צד לאסור ולד נרבעת (אולי משום דאין חוששין לזרע האב). והשפ"א הביא לגבי אתנן ומחיר דשם בוודאי הולד מותרת אף אם גם האב וגם האם היו אתנן או מחיר משום דילפינן הם ולא ולדתיהן, וכן כתב החזו"א (ב"ק סי' י"ז סק"כ) - ואולי זה גילוי מילתא לכל האסורין ע"ג מזבח שולדותיהן מותרות אף בב' גורמים לאיסור - וצ"ע.