הפותח בית הצואר בשבת ר"ל שעשה פה לחלוק חדש בשוגג חייב חטאת שהרי מתקן כלי הוא שמא תאמר מה בין זה למגופת חבית שנוטלה בשבת ליטול הימנה יין מגופת חבית אין בה חבור אלא דבוק מועט על ידי טיט אבל זה חבור גמור ודבר אחד הוא והוא פותחו ועושה כלי ושמא תאמר והלא אמרו שובר אדם את החבית ומתיז ראשה בסיף להוציא ממנה גרוגרות ליתן לפני האורחים ושבירת חבית ודאי חבור הוא כבר אמרו עליה ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי והרי הוא מקלקל והתירוהו לכתחילה לצורך שבת כמו שביארנו במקומו אבל בית הצואר הרי הוא מתקן בעשיית כלי:
ויש למדין מכאן שאם נעשה בית הצואר אלא שהחייט הניח בו חוט כדי שלא יתפרקו שני צדי הצואר שמותר לנתקו בשבת דומיא דמגופת חבית וממה שאמרו שתי תכיפות חבור ומ"מ כל שבית הצואר צר ואין ראשו יכול לעבור בריוח מודים הם שיכול למשוך הבגד בכח ואם יקרע יקרע שהרי אינו מתכוין לכך ולא ניחא ליה בקריעה ופסיק רישיה אין כאן שהרי אפשר ליכנס לו בכח המשיכה בלא קריעה וכבר הרחבנו בה במקומה:
לא מובן לי. בפסקה המתחלת יש למדין מכאן הוא כותב שמותר לפתוח בית הצואר שנתפר.
אח"כ הוא כותב "וממה שאמרו שתי תכיפות חיבור" המשפט הזה לכאורה הוא נימוק לאסור את הפתיחה ולא להתיר אותה
ושוב הוא כותב שמ"מ מותר ללבוש את הבגד כשאין פס"ר שיקרע הפתח.
נראה איפוא שחסר כאן דעת האוסרים. שנימוקם הוא שאפילו שתי תכיפות הוי חיבור, ואח"כ מובן שמוסיף שאף לדעתם שאוסרים מ"מ כל שאין פס"ר מותר ללבוש.
איתרתי את כתב היד היחיד של מאירי מכות ואין שם בשורה.