מדברי רבינו הרמב'ן בפרשת נח. פרק ט פס' ז
על הפסוק 'ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה'
אחר שבאר שפסוק זה בא לציווי ולא לברכה, וכדאיתא בגמ' סנהדרין נט:
שאל: למה נכפלה האמירה בפסוק?
ותרץ בתירוץ שני וז'ל: 'שיצוום ביישוב הארץ, כאשר פרשתי בסדר בראשית' (פרק א' פס' כח).
עיין שם.
לכאורה נשמעת לנו כאן מצוה חדשה, בנוסף למצות פריה ורביה , יש עוד מצוה שקשורה לה, למלא את כל העולם בהתיישבות ולא להצטופף במקום אחד כאנשי דור הפלגה.
ולכאורה צריך להבין, מה טעמה של מצוה זו, ואיך הטעם קשור לטעם של פריה ורביה?
ומה זה אומר למעשה? שחוץ ממצות יישוב א'י יש גם מצוה ליישב את כל העולם? האם יש קשר? ומי נדחה מפני מי?
ובן חו'ל שאינו יושב הארץ, האם מצווה לעקור ממקומו ו'לכבוש ארצות'?
'ופרצת' - לפי הרמב'ן?