◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[איתן נוי]

2. יור"ד סי' פ סעי' ד: מהו החיה הנקראת "קרש"?

מתוך "המכלול" ערך "קרש (פירושונים)":

קרש חיה אגדית שנזכרה בתלמוד יש לה קרן אחת במצחה בתלמוד נקראת גם "טביא דבי עילאי" ועם התחש המקראי

וראה באריכות:
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13739

זה יחמור של ימינו ?
זה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7 ... 7%95%D7%A8

[איתן נוי]

יונה נתקעה ברגלה בתושבת של מזגן, לא ניתן להוציא אותה בשום דרך.
האם מותר לחתוך לה את הרגל כדי שתוכל להמשיך לחיות ובכך להציל את חייה (שמעתי שהיא יכולה להמשיך לעוף גם בלי רגל) או שזה צער בעלי חיים בקום ועשה ואסור?

[מעיין התורני]

לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

שים לב היטב. כשהוא נכנס בתחילה, הוא נכנס ע"מ להניח "חפציו" ולא כדי ללמוד. אלא מה, מטרתו היא שלאחר שיסייםןם את הארגונים השונים מחוץ לביהמ"ד "יחזור" ללמוד. אך כעת נכנס אך ורק לצורך הנחת חפציו.

כבודו עצמו ישים לב- שאם בכלל חפציו יש גמרות וספרי קודש בהם הוא לומד- תשובתי עודנה קיימת.
ואם לא- ואם ב"חפציו" התכוונת לחפצים אישיים.
אז אסור לו בכלל להניחם בבית המדרש!!! בית הכנסת הוא לא לוקר של אחסון אישי.
יעיין כבודו בכמה שהחמירו האחרונים גם הפסרדים וגם האשכנזים בהכנסת אופניים לבית כנסת- אפי' כשיודע שאם ישארו בחוץ יש סיכוי שיגנבו! ("ילקוט יוסף", קנא, לא', שו"ת "שער שמעון אחד" ח"ב סי' מא', הגר"י זילברשטיין, "עלינו לשבח" שמות, עמ' תקעה')

[איתן נוי]

לדעתי מותר לכתחילה וא"צ לומר הלכה וכדומה
לשון השו"ע, וכך גם הסברא הישרה שהאיסור הוא רק במי שנכנס "לצרכו"
ואדם שנכנס לכולל שלו ללמוד אין הכניסה היא "לצרכו", ולכן מותר לכתחילה לשים את הדברים שלו במקום ולצאת להכין קפה (שהוא עצמו צורך הלימוד)

שים לב היטב. כשהוא נכנס בתחילה, הוא נכנס ע"מ להניח "חפציו" ולא כדי ללמוד. אלא מה, מטרתו היא שלאחר שיסייםןם את הארגונים השונים מחוץ לביהמ"ד "יחזור" ללמוד. אך כעת נכנס אך ורק לצורך הנחת חפציו.

כבודו עצמו ישים לב- שאם בכלל חפציו יש גמרות וספרי קודש בהם הוא לומד- תשובתי עודנה קיימת.
ואם לא- ואם ב"חפציו" התכוונת לחפצים אישיים.
אז אסור לו בכלל להניחם בבית המדרש!!! בית הכנסת הוא לא לוקר של אחסון אישי.
יעיין כבודו בכמה שהחמירו האחרונים גם הפסרדים וגם האשכנזים בהכנסת אופניים לבית כנסת- אפי' כשיודע שאם ישארו בחוץ יש סיכוי שיגנבו! ("ילקוט יוסף", קנא, לא', שו"ת "שער שמעון אחד" ח"ב סי' מא', הגר"י זילברשטיין, "עלינו לשבח" שמות, עמ' תקעה')

חבל שלא ציטטת מה שכתבתי לעיל, זה מקשה על כתיבת הבאות.
בכ"א, לעיל כתבת שאם נכנס אף רק כדי להניח את חפציו זה נחשב צורך בית הכנסת או צורך לימוד תורה. וע"כ אני משיב שזה כלל לא צורך לימוד התורה אלא אלו צרכיו האישיים הנעשים לצורך לימוד התורה. (כאן אתה יכול לפלפל האם הכשר מצוה נחשב כהמצוה). וממילא להכין כוס קפה ודאי שזה לא לימוד תורה למרות שאח"כ ישב ללמוד מס' שעות. ולכן לכאורה אני מציע את הרעיון שישב /יעמוד לומר פסוק וא משנה וכדו' ורק לאחר מכן יצא.
ולא הבנתי לאיזה צורך הבאת את הראיות מהספרים השונים, רק הכבדת יותר את שאלתי הנ"ל.

[מעיין התורני]

אין מצווה לסבך דברים פשוטים.
לצרכו- אסור וצריך לומר פסוק.
לצורך הלימוד בגבול הסביר- לא צריך.

[עובדיה חן]

מעשה בשדכן שהציע שידוך, והמשפחה לא חשבה שזה מתאים, לפיכך הלכו ומסרו את כל הרזומה למשפחה אחרת,
והמשפחה השניה דילגו על השדכן הראשון ,ושדכן אחר ביצע את השידוך ,השאלה היא האם השדכן הראשון אין לו איזה
"בעלות" על המידע וחייבים לעבור דרכו. והמשפחה הראשונה אסור לה למסור ללא רשות, ואת"ל שמותר להעביר מידע
האם המשפחה השניה חייבת לעבוד עם השדכן הראשון. או לכל הפחות לנסות לעבוד עם השדכן הראשון. ואת"ל שחייבים דרכו
כשנעשה שידוך ע"י אחר האם לו חייבים לשלם גם לשדכן הראשון דמי שידוך.

[עזריאל ברגר]

מעשה בשדכן שהציע שידוך, והמשפחה לא חשבה שזה מתאים, לפיכך הלכו ומסרו את כל הרזומה למשפחה אחרת,
והמשפחה השניה דילגו על השדכן הראשון ,ושדכן אחר ביצע את השידוך ,השאלה היא האם השדכן הראשון אין לו איזה
"בעלות" על המידע וחייבים לעבור דרכו. והמשפחה הראשונה אסור לה למסור ללא רשות, ואת"ל שמותר להעביר מידע
האם המשפחה השניה חייבת לעבוד עם השדכן הראשון. או לכל הפחות לנסות לעבוד עם השדכן הראשון. ואת"ל שחייבים דרכו
כשנעשה שידוך ע"י אחר האם לו חייבים לשלם גם לשדכן הראשון דמי שידוך.

פשוט לי שאין לשדכן הראשון בעלות על "המידע".
וכי יש לו בזה "זכויות יוצרים" או קנין רוחני?!

[עזריאל ברגר]

ומאידך - ברור שאסור לעשות זאת בכוונה (כגון שראובן יפנה לשדכן או למתווך (שכידוע אין ביניהם חילוק מהותי בדיניהם) ויבקש הצעה עבורו ובאמת יעביר את ההצעה לשמעון וייקח לעצמו את דמי השדכנות וכדו'), כדין שליח שנשתלח לקנות סחורה וקנה אותה לעצמו.

ולכאורה הדבר הטוב והישר הוא לבצע את השידוך השני דרך השדכן המקורי, ובפרט אם הוא טרח רבות בהשגת המידע. ואם לא - אז עכ"פ לתת לו מתנה עבור המידע הטוב שהביא וכו'.
אבל אין נראה שיש בזה חיוב גמור מדינא.

[איתן נוי]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעי' ב': "התותים הגדלים בסנה, בפה"א ...".
1. מה הביאור "סנה". והאם דברו היכן שהוא בפורום?
2. כמו"כ על תות שדה ותות עץ?
3. כמו"כ האם בננות הוא עץ ששושריו כלים כל שנה או רק מוסיף כגלדי בצל בכל שנה?

[יבנה]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעי' ב': "התותים הגדלים בסנה, בפה"א ...".
1. מה הביאור "סנה". והאם דברו היכן שהוא בפורום?
2. כמו"כ על תות שדה ותות עץ?

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=72&t=51623

[יוסף חיים אוהב ציון]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רג סעי' ב': "התותים הגדלים בסנה, בפה"א ...".
1. מה הביאור "סנה". והאם דברו היכן שהוא בפורום?
2. כמו"כ על תות שדה ותות עץ?
3. כמו"כ האם בננות הוא עץ ששושריו כלים כל שנה או רק מוסיף כגלדי בצל בכל שנה?

https://www.daf-yomi.com/DYItemDetails. ... emId=32173

[זיז שדי]

והא לך לשון רש"י במנחות לה
מעברתא - כשנותן הרצועה של תפילין סביב אותו תיתורא יכפיל הקלף סביב הרצועה כעין שעושים לפי המכנסים שלא תהא הרצועה קבועה אלא כשהוא רוצה מושכה אילך ואילך ומאריך ראש זה ומקצר ראש זה ולשון מעברתא שמעבירה ומושכה לכל צד שירצה:
ומשמע שאם המעברתא קצרה והרצועה תקועה בתוכה, ובפרט אלו הקושרים גיד סביב הקשר שלא תזוז הרצועה אילך ואילך, דאין יוצאים דין מעברתא וצ"ע.
ע"ע לשון הרמב"ם פ"ג ה"א ודו"ק.
דרך אגב מי יודע פירוש המילה 'תובר'? והאם הוא לשון עברי או ערבי?

[זאב ערבות]

נתבקשתי לשאול:
באמונה ובטחון למרן החזו"א פ"א ס"ג כתב "נמנתה הריאה בעלת שבע תאים".

מקובל שיש לריאה חמש אונות.

ואמנם הם מתפצלים יותר, אבל השאלה היא אם יש מקור למספר שבע דייקא.

[יבנה]

נתבקשתי לשאול:
באמונה ובטחון למרן החזו"א פ"א ס"ג כתב "נמנתה הריאה בעלת שבע תאים".

מקובל שיש לריאה חמש אונות.

ואמנם הם מתפצלים יותר, אבל השאלה היא אם יש מקור למספר שבע דייקא.

תלוי בסוג בעל החי, https://www.vetscraft.com/lungs-of-animals/. בשוורים וצאן יש שש אונות, 3 בכל צד, והאונה הקודקודית [apical lobe] מחולקת לשני חלקים על ידי סדק עמוק. [באנשים יש 5 אונות].

[איתן נוי]

בנוסח בנ"ר לפי איך שהסביר הטור וב"י ש'החסרונן' הם המים והלחם, א"כ לכאורה היה יותר מתאים לנסח "בורא נפשות רבות והשלמתן". וקצת דומה לזה מה שרמז הב"י במ"ש "סיפוקן".
טור סימן רז: "פירוש הברכה בורא נפשות רבות וכל מה שהם חסרים ".
בית יוסף: "פירוש הברכה בורא נפשות רבות וכל מה שהם חסרים וכו'. כלומר וחסרונם הוא מלשון (שופטים יט כ) רק כל מחסורך עלי שהוא כל צרכי סיפוק והכי קאמר בורא נפשות רבות וכל צרכי סיפוקן שהם הדברים שהם הכרחיים לצורך קיום חיותן כמו לחם ומים".

[זאב ערבות]

נתבקשתי לשאול:
באמונה ובטחון למרן החזו"א פ"א ס"ג כתב "נמנתה הריאה בעלת שבע תאים".

מקובל שיש לריאה חמש אונות.

ואמנם הם מתפצלים יותר, אבל השאלה היא אם יש מקור למספר שבע דייקא.

תלוי בסוג בעל החי, https://www.vetscraft.com/lungs-of-animals/. בשוורים וצאן יש שש אונות, 3 בכל צד, והאונה הקודקודית [apical lobe] מחולקת לשני חלקים על ידי סדק עמוק. [באנשים יש 5 אונות].

החזון איש מדבר בריאה של בני אדם ולא של בעלי חיים

[איתן נוי]

מה ההגיון/הסברא למי שטוען שאזלינן בתר האופה במפעל ולא אחר האדם האוכל שהוא זה שנהנה. ואיך יתכן שלא יברך, אחר שהקונדיטור/השף החליט שזה בא לדבק. אע"פ שלדידיה הוא בא לטעם?

[איתן נוי]

מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

[איתן נוי]

האם יש מקור למנהג/דין שכשמס' אנשים אומרים קדיש, כולם אומרים גם ברכו או רק אחד מהם?

[איתן נוי]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

[עזריאל ברגר]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.

[איתן נוי]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.

גם אני חשבתי כמוך ואה"נ שכן מסתבר שהלוא סו"ס מדובר בדאורייתא.
אך עדיין ברהמ"ז אינו כתפילה. שהלוא תפילה היא כעומד לפני המלך כפי שכתב הרמב"ם ועוד במשנ"ב לחלק בין תפילה לברהמ"ז.

[כן מסתבר]

מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

אין הנידון דומה לראיה.
’הארץ’ במקום האדמה אינו אלא שינוי לשון.
’פרי התפוח’ במקום פרי העץ הוא שינוי במשמעות.

[כן מסתבר]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?

רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.

מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.

[איתן נוי]

מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

אין הנידון שומה לראיה.
’הארץ’ במקום האדמה אינו אלא שינוי לשון.
’פרי התפוח’ במקום פרי העץ הוא שינוי במשמעות.

סו"ס שיבח את הקב"ה.
ראיתי שהביאו מר' חיים קנייבסקי זצ"ל שלא יצא אך בהערות כתבו שמספק לא יברך.
ובאמת אין הבנה למה כן יצא שהרי גרע במה שצימצם את הקב"ה לפרי אחד בלבד ולא רק שינה ממטבע חז"ל.
ולכן בכף החיים כתב שאם בירך בורא פרי הארץ במקום האדמה יצא בדיעבד אף ששינה ממטבע.

[איתן נוי]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?[/quote]
רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.[/quote]
מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.[/quote]

באמת זו לא "אזהרה" לעניין ברהמ"ז אך זה חשוב מאוד.
אצרף כאן את דברי המשנ"ב ועוד מעשה שהביא בספר הליכות מועד של הגר"א מלכא. מר"ח קנייבסקי.
משנה ברורה סימן קפג ס"ק י"א: "כתב המ"א בשם הב"ח ירא שמים לא יברך במצנפת רק ישים הכובע על ראשו ויש שנוהגין ג"כ להתעטף בבגד העליון דכל זה הוא בכלל עיטוף הנאמר בגמרא אצל כוס ברכה וכן נהגו כהיום בישראל בעת בהמ"ז שמשימין הכובע על ראשיהן אפילו כשהוא מברך ביחיד בלי כוס".

חיזוק 1.jpg (304.02 KiB) נצפה 1180 פעמים

חיזוק 2.jpg (185.65 KiB) נצפה 1180 פעמים

[חרט]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?
רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.
מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.

כך מסופר על הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל (מתוך הספר ר' מיכל יהודה פרק יז):

בשנותיו האחרונות סבל מחולשה ברגליו, וכאשר היה שב לביתו היה חולץ את מנעליו ונועל נעלי בית. כך נהג גם בשבת קודש - כשהיה שב מן התפילה, היה חולץ מיד את מנעליו, ולאחר מכן ניגש לקידוש וסעודת היום. אולם לפני ברכת המזון, היה נכנס לחדרו ונועל את נעליו, מברך ברכת המזון, ולאחר מכן חולצן שוב - וכל הטרחה הגדולה הזו לכבוד ברכת המזון דאורייתא. וכך נהג עד התקופה האחרונה ממש, עד שלרוב חולשתו שוב לא היה מסוגל להתאמץ כל כך.

[זאב ערבות]

נתבקשתי לשאול: האם יש מי שכתב על כל הההריגות שאנו מוצאים בשמואל ומלכים, איך להסבירם על פי התורה וההלכה או המוסר וכדומה?

[כן מסתבר]

מה הדין מי שבירך "בורא פרי התפוח" במקום העץ?
הלוא סו"ס אף ששינה ממטבע חז"ל, עכ"פ בירך את הקב"ה. כמי שבירך "בורא פרי הארץ" במקום האדמה שכתב כף החיים שיצא בדיעבד.
ראיתי שהביאו מהגר"ח קנייבסקי זצ"ל שלא יצא, אך חששו עדיין שיצא והציעו שיכוין לצאת ממישהו אחר.

אין הנידון דומה לראיה.
’הארץ’ במקום האדמה אינו אלא שינוי לשון.
’פרי התפוח’ במקום פרי העץ הוא שינוי במשמעות.

סו"ס שיבח את הקב"ה.
ראיתי שהביאו מר' חיים קנייבסקי זצ"ל שלא יצא אך בהערות כתבו שמספק לא יברך.
ובאמת אין הבנה למה כן יצא שהרי גרע במה שצימצם את הקב"ה לפרי אחד בלבד ולא רק שינה ממטבע חז"ל.
ולכן בכף החיים כתב שאם בירך בורא פרי הארץ במקום האדמה יצא בדיעבד אף ששינה ממטבע.

לא זכיתי כלל להבין את דבריך.

יש שתי סוגי שינויים בברכות:

1. שינוי לשון גרידא, כגון מלכא דעלמא במקום מלך העולם, תבואת הארץ במקום פרי האדמה, וכיו”ב.
2. שינוי המטבע שטבעו חכמים, כגון שלא אמר שם ומלכות, או לא הזכיר ברית ותורה, וכיו”ב.

כאן הוי חשש שינוי מטבע, ואיך אפשר להביא ראיה משינוי לשון גרידא, אתמהא.
כלומר, הנידון כאן הוא האם מיקרי שינוי המטבע, ולכן הדיון צריך להתמקד רק בנושא זה, ולא בכה”ח העוסק בשינוי לשון.

[כן מסתבר]

ואכן הטענה ש’פרי התפוח’ במקום ’פרי העץ’ נחשבת שינוי מהמטבע שטבעו חכמים מתקבלת על הדעת, כיון שחכמים טבעו לברך על כך שהוא פרי הגדל על העץ, ונתכוונו לכלול בשבח זה את כל עצי הפרי, וכיוון שצימצם את השבח לעץ אחד בלבד, הוי שינוי מטבע וחסר יבואנו.
אך מאידך אפשר לטעון שחכמים לא נתכוונו אלא לשבח על כך שגדל על העץ המיוחד שלו, אלא שלא תיקנו לפרט על איזה עץ, אלא לשבח באופן כללי על כך שגדל על העץ, וא”כ, האומר ’פרי התפוח’ לא שינה מהמטבע, שהרי ’תפוח’ היינו עץ התפוח, ואין זה אלא שינוי לשון גרידא.

ונראה דתליא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן בענין ירקות עלים וקטניות, אי הוי שבח יותר כשמברך מיני דשאים או מיני זרעונים, וצל”ע להלכה.

[כדכד]

לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

[כן מסתבר]

משנה ברורה סימן קפג ס"ק י"א: "כתב המ"א בשם הב"ח ירא שמים לא יברך במצנפת רק ישים הכובע על ראשו ויש שנוהגין ג"כ להתעטף בבגד העליון דכל זה הוא בכלל עיטוף הנאמר בגמרא אצל כוס ברכה וכן נהגו כהיום בישראל בעת בהמ"ז שמשימין הכובע על ראשיהן אפילו כשהוא מברך ביחיד בלי כוס".

לא ידעתי מה ענין כובע לנעליים.
ונראה כמו שכתבתי, שהנוהגים בנעליים בכל מקום, לכה”פ בבתי הגדולים, יש בכך הידור מצוה. אך הנוהגים שנעליים אינם אלא מגן על הרגליים מחוץ לבית, אין זה הידור לנעלם בברכהמ”ז.

[כן מסתבר]

לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

עכשיו אנחנו אחד על אחד...
תבדוק בפוסקים היכן מצאנו ’משנה ממטבע’ באופן שרק שינה הלשון, ואין בו חוסר משמעות.
אני לא זוכר מקרה כזה.

[כדכד]

למה אני צריך לבדוק? תבדוק' אתה

[כן מסתבר]

לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

הנה בדקתי...

הא לך לשון שו”ע הרב בסי’ קפז:
ועיקר המטבע המעכב בברכת הזן היא פתיחת הברכה וחתימתה לבדיא ובברכת הארץ צריך לומר בה הודאה תחלה וסוף וברית ותורה באמצע

[כן מסתבר]

אגב, לא אאשים את מר בטעותו, כי זוהי טעות נפוצה, ורבים וגדולים טועים בה, לחלק ענין שינוי מטבע וחסר נושא ל2 דברים, וכן מחברים בטעות את הנושא של שינוי מטבע לשינוי נוסח.

[כדכד]

לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

הנה בדקתי...

הא לך לשון שו”ע הרב בסי’ קפז:
ועיקר המטבע המעכב בברכת הזן היא פתיחת הברכה וחתימתה לבדיא ובברכת הארץ צריך לומר בה הודאה תחלה וסוף וברית ותורה באמצע

לא כתוב פה משנה ממטבע שטבעו חכמים
כתוב שעיקר המטבע המעכב הוא פתיחה וחתימה
וכתוב מה צריך לומר בברכת הארץ

[כדכד]

אגב, לא אאשים את מר בטעותו, כי זוהי טעות נפוצה, ורבים וגדולים טועים בה, לחלק ענין שינוי מטבע וחסר נושא ל2 דברים, וכן מחברים בטעות את הנושא של שינוי מטבע לשינוי נוסח.

לא טעיתי
אם הייתי טועה זו היתה טעות בין אם היא נפוצה ובין אם לא
כמו כן אין קשר בין טעות לאשמה ולכן אין מה להאשים או לא להאשים אותי בטות

[כדכד]

לא מוזכר שינוי במטבע שטבעו חכמים ביחס לשם ומלכות או ברית ותורה.
מוזכר שמי שלא הזכיר ברית ותורה לא יצא ידי חובתו ומוזכר שברכה בלא שם ומלכות אינה ברכה
שינוי מטבע שטבעו חכמים הוזכר רק לענין שינוי בלשון (אולי שינוי משמעותי)א בל לא ביחס למחסר מתוכן הברכה דברים יסודיים בה

עכשיו אנחנו אחד על אחד...
תבדוק בפוסקים היכן מצאנו ’משנה ממטבע’ באופן שרק שינה הלשון, ואין בו חוסר משמעות.
אני לא זוכר מקרה כזה.

שו"ע או"ח תקצא בסוף לגבי "לזרעו של יעקב" בברכת זכרונות, וכהנה רבות

[איתן נוי]

האם יש בעיה לברך ברהמ"ז בלי נעליים?
רבים נזהרים לברך ברכת המזון בלבושים מכובדים כתפילה.
ובתפילה - מצאנו אזהרה שלא להתפלל יחף אלא רק ביוה"כ וכיו"ב.
מימיי לא שמעתי אזהרה זו, אלא ליורד לפני התיבה, מחשש מינות.
ואולי במדינות אשכנז נאמרה שלא נהגו לחלוץ נעליהם בביתם.

כך מסופר על הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל (מתוך הספר ר' מיכל יהודה פרק יז):

בשנותיו האחרונות סבל מחולשה ברגליו, וכאשר היה שב לביתו היה חולץ את מנעליו ונועל נעלי בית. כך נהג גם בשבת קודש - כשהיה שב מן התפילה, היה חולץ מיד את מנעליו, ולאחר מכן ניגש לקידוש וסעודת היום. אולם לפני ברכת המזון, היה נכנס לחדרו ונועל את נעליו, מברך ברכת המזון, ולאחר מכן חולצן שוב - וכל הטרחה הגדולה הזו לכבוד ברכת המזון דאורייתא. וכך נהג עד התקופה האחרונה ממש, עד שלרוב חולשתו שוב לא היה מסוגל להתאמץ כל כך.

יפה. סיפור מצויין. תודה.
ועכ"פ אין זה כתפילה שזהו חיוב הלכתי.