פורום אוצר החכמה

בברכה המשולשת כתב:

עזריאל ברגר כתב:שתי שאלות קרובות:
א. האם מי ש"שומע כעונה" יכול לאכול תוך כדי שמיעתו?
את"ל שכן - יוצא שמותר לאכול באמצע המגילה ובאמצע תקיעת שופר...
את"ל שלא - יוצא שאסור לאכול בעת שמיעת שיעור-תורה, עכ"פ מי שמתכוון להיות "שומע כעונה" ולעשות על זה סיום-מסכת וכדו'.

ב. האם מותר לעשות הפסק של "שומע כעונה" במקום שאסור לדבר? כגון מי שחלץ תפילין לרגע ומניחם שנית בלא ברכה, שאסור לו להפסיק בין של-יד לשל-ראש, אך אינו מברך בכל מקרה - האם מותר לו להניחם תוך כדי שמיעת קריאת התורה?

א. הרי אין אוכלים עד אחרי קיום המצוה.
ב. לכאורה קשור לדברי רש"י ותוס' בעניין שמיעת איש"ר באמצע תפילת עמידה.

א. נפק"מ לאלו שמקדשים ואוכלים לפני התקיעות.

כדכד כתב:קריאת התורה אינה מדין שומע כעונה
אולי השאלה בזמן קריאת מגילה

א. יש לפלפל בזה. שמעתי שיש בזה תשובה מאדמו"ר הצמח צדק, וטרם זכיתי ללמדה.
ב. אכן השאלה המקורית עלתה לי בזמן קריאת מגילה.

עוד תגובה שקיבלתי בפרטי:

בראשי וזכרוני מונח בפשיטות ששומע הוא כעונה ממש, בלי אפשרות של הפסק או דיבור וכו'.
ובדבר שצריך עמידה, גם השומע עומד, וכן בחבישת הכובע בדבר שכתוב ללבוש ב' כיסויי ראש, וכו'.
כך ראיתי נוהגים, וכך חשבתי שאין חולק.

אבל מצאנו שיכול להיות "שומע כעונה" באמצע שמונה-עשרה, ולא דורשים ממנו לחזור לתחילת הברכה וכדו'!

ועוד:

אינני מבין כלל את הסתירה.
הוא נחשב כעונה, ולא למוציא בפה ממש.
וזה ברור שצריך לשתוק כשהוא בשמו"ע ויוצא בקדושה מדין שומע כעונה, ומפורש בהלכה.
ואם ימשיך להתפלל בפיו ויאזין רק באוזן, לא יהיה שומע כעונה.
א"כ אסור לדבר ולא לעשות שום הפסק המבטל את שומע כעונה, ואעפ"כ יכול לקיים זאת באמצע שמו"ע ולא נחשה להפסק לשמו"ע.

ונזכרתי שיש ע"ז דברים מפורשים בנו"כ השו"ע וכעת מצאתי ראשון את הט"ז באו"ח סימן כה סק"ח. ועי' במגן אברהם סימן פה ס"ק ב. ואם אמצא השאר ארשום לך.

נזכרתי בעוד מראה מקום:
נכתב בפוסקים (מהרי"ל, דרכי משה, מגן אברהם, שו"ע אדה"ז, ומסתמא בעוד אחרונים) שלא לירוק באמצע תקיעת שופר (לא בין הקולות אלא באמצע התקיעה/שברים/תרועה עצמם) משום שצריך לשמוע את התקיעה בשלמותה מתחילתה ועד סופה.

ומאידך:
התוקע "תקיעות דמיושב" צריך לעמוד, והשומעים רשאים לשבת.

מדינים אלו ומהמקורות המובאים לעיל עולה שהשומע הוא כמעט כאומר בפיו, אבל לא ממש.

ולכן ודאי שאין לאכול כשרוצה להיות "שומע כעונה" (ק"ו מיריקה).

ועדיין נשארנו בשאלה אם מותר להניח תפילין באמצע קריאת התורה/המגילה, כשעיקר הצד להחמיר הוא מצד שה"שומע כעונה" שלו נהיה סוג של הפסק בין של-יד לשל-ראש.
(אבל בדיעבד שעשה כך - נראה שלא נחשב הדבר להפסק, ואינו צריך לברך שנית על של-ראש (אפילו במצב שאילו היה מפסיק בדיבור היה צריך לברך), וכמו מי ששמע-כעונה באמצע שמו"ע)

בהל' לשה"ר

בדידי הווה עובדא, שנפגשתי פגישת שידוכין אחת ממנה לא יצא דבר. לדברי המדוברת :

לא מספיק נפתחתי
הבאתי לפגישה שקיות (מכובדות לא של זול ובגדול)
צרכתי מידי הרבה קפה (2 בסה"כ)

האם מותר לי להגיד לחבר שמעוניין להיפגש איתה : תיזהר כמה קפה אתה צורך ? אולי העצה הזו עלולה לקלקל את השידוך ? אולי אותה עצה יכולה למנוע עגמת נפש מיותרת ?

על 2 הסיבות הראשונות דלעיל לא הייתי מייעץ כי אלו דברים שתלויים בכל אחד
לא כ"כ נפוץ שבחור יגיע עם משהו ביד להיפגש...

שתי הסיבות האחרונות נשמעות כתירוץ ולא כסיבה אמיתית.

וא"כ אין מה לייעץ , זו כוונת מר ?
לדברי השדכנית, צריכה גדולה של קפה עלולה להיראות כבחור לא רגוע...

יעקל כתב:בהל' לשה"ר

איני מבין איזה לשון הרע יש בזה?

לא כל אחד מעוניין באישה שתחשב ותחשבן ותפנקס כמה כוסות הבחור שותה, ושתדון ותשפוט אותו לפי זה...

נכון
אבל זו הסיבה להגיד ולא סיבה לא להגיד
אם הוא מכיר בטיבו שהוא כזה שהיא לא תרצה אותו למה שייפגש?
עדיף שידע את הנתונים מראש
לשון הרע אין בזה כי זה לא רע.
כמו שכתב מר קודם טבע המשתנה מאדם לאדם

אז מה נקרא רע ? לא מה שעלול לקלקל / להזיק ?

מה שעלול לקלקל או להזיק נקרא רע
אבל זה לא נקרא רע
כי מוסר מידע על האדם שבעקבותיו יבחנו אם ואיך להמשיך את הקשר
רע זה בכל מקרה לא
או שיחליטו לשתות פחות קפה או שיחליטו שזה לא מתאים ולא ייפגשו
אם השידוך אכן לא מתאים הרי שלשני הצדדים עדיף לסיים את הקשר ביניהם לפני שייפגשו

להסוברים שיש איסור אונאה בקרקעות, האם יש חיוב להחזיר הכל כדי לצאת ידי שמים?

כשחל מוצאי יו"ט במוצאי שבת, האם מבואר בשום מקום שיש לכוון למצות הבדלה של שבת וגם של יו"ט?

צריך לכוון להבדיל בין קודש לחול.

עזריאל ברגר כתב:צריך לכוון להבדיל בין קודש לחול.

היינו דמסתפקא לי, אי שם הבדלה חד הוא או מכיון שכל אחד מחוייב בהבדלה לעצמו יש כאן שתי מצוות.

מפורש במשנה "ובער"ש לא היו מבדילין" משמע שאין הבדלה כאשר נכנסים לקדושה חמורה יותר
ההבדלה במוצאי שבת היא הבדלת השבת מששת ימי המעשה

חו"מ ה' סמ"ע ס"ק יא מבר הטעם שאין להתחיל דין מחצות משום שזה זמן מנחה מעיקר הדין אלא שחכמים חייבו לשהות עוד מעט.
תמהתי כי תמיד זכרתי שסיבת האיסור לעשות דברים סמוך למנחה היא שמא ימשך וזה גם אם לא היה אז זמן מנחה מעיקר הדין

כדכד כתב:מפורש במשנה "ובער"ש לא היו מבדילין" משמע שאין הבדלה כאשר נכנסים לקדושה חמורה יותר
ההבדלה במוצאי שבת היא הבדלת השבת מששת ימי המעשה

לא הבנתי מה זה ענין לשאלתי במוצאי יו"ט שחל במוצאי שבת.

לשאלת הרב המסתתר שליט"א:

לפני זמן הביא לי מישהו כמתנה את הספר "יו"ט שני של גלויות" (אינו לידי ואני מקווה שאני זוכר נכון את שמו), ושם הובאה חקירה בשם אחד מגדוה"ת על בן חו"ל הנמצא בארץ וחוגג יו"ט שני שחל בשבת, האם יכול לצאת י"ח הבדלה בשמיעה מבן א"י רגיל שמכוון רק על שבת, או שהוא צריך לעשות הבדלה לעצמו כי הוא מבדיל גם מיו"ט. וכמדומה שלא הובאה שם הכרעה.

במסתרים כתב:

כדכד כתב:מפורש במשנה "ובער"ש לא היו מבדילין" משמע שאין הבדלה כאשר נכנסים לקדושה חמורה יותר
ההבדלה במוצאי שבת היא הבדלת השבת מששת ימי המעשה

לא הבנתי מה זה ענין לשאלתי במוצאי יו"ט שחל במוצאי שבת.

השאלה היתה אם ההבדלה במוצאי שבת כוללת את ההבדלה גם מצאת החג שיצא לפני השבת
על כך השבתי שמהמשנה רואים שאין הבדלה במוצאי יו"ט לשבת כי כשיוצאת קדושה קלה ומתחילה קדושה חמורה יותר אין מה להבדיל
ולכן גם במוצ"ש אין מה להבדיל מהחג כיוון שקדושתו כבר פרחה

כדכד כתב:השאלה היתה אם ההבדלה במוצאי שבת כוללת את ההבדלה גם מצאת החג שיצא

עם צאת השבת, ביו"ט שחל בשבת ומוצאי י"ט במוצ"ש כאשר היה בחו"ל עכשיו.

מחילה
לא הבנתי כך את השאלה
חשבתי שהשאלה היתה כמו בא"י שהחג יצא אל תוך השבת ואז אם לכוון בהבדלה גם על היום טוב שיצא בליל שבת וגם על השבת

יעקל כתב:אז מה נקרא רע ? לא מה שעלול לקלקל / להזיק ?

לא כל מה שעלול לקלקל אסור לומר.

מה שעלול לקלקל ומותר לומר זה לא מפני שאין זה רע אלא מפני שכוונתו לתועלת אם עומד בתנאים שהחפץ חיים מביא

מזוזה שהתנתקה ממקומה בשבת האם נחשבת כמוקצה?
הרי עשויה להיקבע במשקוף, ולא להיטלטל כלל [ע"ד תמונות נוי שהם מוקצה].

או שמא בזיון הקודש גובר על איסור הטלטול [ואם התירו שבות מפני כבוד הבריות, ק"ו כבוד מעלה]

נחומצ'ה כתב:מזוזה שהתנתקה ממקומה בשבת האם נחשבת כמוקצה?
הרי עשויה להיקבע במשקוף, ולא להיטלטל כלל [ע"ד תמונות נוי שהם מוקצה].

או שמא בזיון הקודש גובר על איסור הטלטול [ואם התירו שבות מפני כבוד הבריות, ק"ו כבוד מעלה]

עי בפתחי תשובה יורה דעה סימן רפה

ועיין פמ"ג לאו"ח סי' ל"א דאם נודע לו בשבת וי"ט שאין מזוזה בפתחו ויש לו בית אחר מחוייב הוא לצאת אבל אי לית ליה בית אחר שרי לדור בתוכו דומיא דציצית בסימן י"ג ע"ש ונראה דה"ה אפילו בחול אם אין מזוזה נמצא בעיר דינו כמו בשבת ורשאי לדור בתוכו אם אין לו בית אחר כמה שכתב המג"א בסימן י"ג סק"ח לענין ציצית וע' במג"א סי' י"ט סק"א ודו"ק:

ולגבי מוקצה, עי' שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קמג
מ"מ בנדון דידן דמ"מ מחזירין חלק הטס ומכניסים אותו למה שנשאר מחובר אולי נקרא זה לא בגדר רפוי וכזה יש מקום לגזרה דשו"ע שי"ג שם. ואולי יש בזה גם גדר בנין עראי מדרבנן עכ"פ, אבל להחזיר הקלף לבד לקנה שלה או לתוך חפירה כנ"ל ואין כאן אלא חזרת קלף המזוזה מאן דעביד בזה כהוראת גאון עולם בעל חקרי לב ושד"ח יש לו על מה לסמוך, הי' עוד מקום להאריך בזה אבל מה אעשה כי בעל מלאכות מרובות אני.

בטוחני שהזכירו כבר את הנושא על הבמה הזו : שמעתי אומרים שמה שנהוג אצל יוצאי ארץ אשכנז לחכות רק ג' שעות בין בשר לחלב - הרי זו רק קולא שהנהיגו גדולי מנהיגי הנאו-אורטהודוקסיה כהוראת שעה (הרש"ר הירש ור' עזריאל הילדעסהיימער), אבל למעשה המנהג מקדמת דנא במקומות אלו היה לחכות לכה"פ 5.30 שעות כמו בשאר המקומות.

האם שמועה זו נכונה ?
עיי"ש באייוועלט באידיש : https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 0#p4268363

בעלי צימרים משווקים אטרקציה חדשה, צימר כולל בריכה כשרה לטבילה. בבריכות שחיה יש חלל צמוד לדפנות כדי לקבל את עודף המים הגולש מהבריכה כשכמות המתרחצים גבוהה, את החלל הזה מנצלים לבניית אוצר השקה עם נקב השקה לבריכת השחיה, פעם אחת ממלאים אותו במי גשמים, ובעת ריקון הבריכה נשאר באוצר כמות מי גשמים של ארבעים סאה.
האם יש כאן פירצה חדשה המצריכה קול קורא ומודעות מעוררים גדולות, או שיש ברעיון הזה פן חיובי לקרב קהל נוסף החושש מטבילה במקואות עם בלנית וכו'. בכל אופן כיצד ניתן לוודא שאותו בעל צימר אכן מקיים את הנחיות הכשרות ושלא יכשיל אנשים? לענ"ד קודם שתופעה זו תחל לצבור תאוצה צריך גוף כשרות שיקח על עצמו את ההשגחה והסיוע לבעלי צימרים המעוניינים בהפיכת בריכת השחיה הפרטית שלהם למקוה טהרה.

בירושתנו א, מביא כך: ...ובספר מזמור לדוד להרב דוד פארדו ז"ל בעל פי' חסדי דוד על התוספתא הוסיף על דברי הפר"ח כתב הפר"ח ז"ל אע"ג דליכא בין אכילה אלא כמו ד' שעות בקירוב ע"ש נכתב בצדו מזה נמשך מנהג בכמה מקומות שאין ממתינים אחר הבשר אלא ג' שעות בקירוב אפילו בקיץ הואיל ואם היה בחורף או היה כבר זמן סעודה אחריתי ואיכא למימר דלא פלוג רבנן וכיון דהתם באותו זמן שרי א"נ שרי דמוכח מדשרי בחורף דבהמשך זמן כזה תו אין מושך טעם ויש להם קצת על מה לסמוך והובאו דבריו בקיצור בדרכי תשובה כאן...

האם מישהו מכיר מנהג שלא להפסיק לעולה הראשון לתורה בשבת או לשלישי בבו"ה ב"ימי בכורי ענבים" אלא קודם לכן?
ראיתי בשלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא שכתב שצריך לסיים מקודם אבל לא כתב היכן.
מנגד, ראיתי מנהגים שונים להפסיק אח"כ

לפי המנהג שקוראים תמיד עשרה פסוקים (אא"כ יש קירבה לתחילת/סוף פרשיה)

תודה רבה
אבל לא לזה התכוונתי
האדמו"ר מקאמארנא מעיר שכאן צריך להפסיק מקודם כנראה בשל בעיה להפסיקבשם אך אינו מורה תמיד לקקרוא רק עשרה פסוקים

כדכד כתב:האם מישהו מכיר מנהג שלא להפסיק לעולה הראשון לתורה בשבת או לשלישי בבו"ה ב"ימי בכורי ענבים" אלא קודם לכן?
ראיתי בשלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא שכתב שצריך לסיים מקודם אבל לא כתב היכן.
מנגד, ראיתי מנהגים שונים להפסיק אח"כ

באותו עניין. האם יש בעיה לחלק את העליות לפי איך שרוצה הבעל קורא?
לדוג' לפני שנים רבות התפללתי באיזה ביהכנ"ס בנחלאות פרשת בראשית, הבעל קורא קרא לכל עולה אחד מימי הבריאה+ויוכלו לשישי, ומשם עד הסוף רצוף?

האם מותר לשתות סודה לפני הבדלה כדין מים לפי הטעם שהביא שם העטרת צבי "שאינו משביע", ובכלל לפי "שאינו משביע" אה"נ גם שתחה מתוקה אינה משביעה מלבד חלב כדין שתיה לפני התפילה למשנ"ת שם במשנ"ב (סי' פט ס"ק כ"ג)?

שו"ע הלכות תפלה (סימן קב ס"א): "אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל; בין מלפניו בין מן הצדדין ( בין מלאחריו), (תוס' ומרדכי ואשרי פ' אין עומדין) צריך להרחיק ד' אמות; ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, ואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק; ויש מתיר בעוסק בתורה, אף על פי שאינו מתקוני
התפלות...".
האם היש מתיר כאן הוא חולק או תוספת על מרן?
בבית יוסף רואים וז"ל: "ומ"מ מאחר שהגאונים לא הזכירו אלא ק"ש וברכותיה וכיוצא בו הוה משמע דדוקא דברים שהם מתיקוני התפלות אבל שאר דברי תורה לא אלא שמצאתי לסמ"ג (עשין יט קב ע"ג) שכתב וזה לשונו כתב מורי רבינו יהודה בשם תשובת הגאונים דוקא כשהיושב בטל אבל אם עוסק בתפילה או עוסק בתורה שפיר דמי עכ"ל וגם סמ"ק כתב בסימן י"א (הגהות אות קכ) שאם עוסק בתורה שפיר דמי ומתוך כך נראה דלא הזכירו הגאונים ק"ש וברכותיה וכיוצא בהם אלא משום דאורחא דמילתא הכי הוא שבעוד שזה מתפלל חבירו עוסק במילי דתפילה אבל אין הכי נמי שאם הוא עוסק בדברי תורה אף על פי שאינם ענין לתפילה וק"ש שפיר דמי".
ונראה מלשונו זו בה חתם דבריו שכן פסק לאחר כל הראשונים הרבים שהביא מלעיל שאינם מסכימים לעיסוק בתורה כהיתר לשבת ע"י המתפלל. ולכאורה לפי"ז מדוע לא פסק אותם (ר"י שיריליאון, סמ"ג, וסמ"ק) בדעת בסתם?

איתן נוי כתב:האם מותר לשתות סודה לפני הבדלה כדין מים לפי הטעם שהביא שם העטרת צבי "שאינו משביע", ובכלל לפי "שאינו משביע" אה"נ גם שתחה מתוקה אינה משביעה מלבד חלב כדין שתיה לפני התפילה למשנ"ת שם במשנ"ב (סי' פט ס"ק כ"ג)?

צ"ל סקכ"ב.
לפני כעשרים וחמש הייתי הייתי בשמחת שבע ברכות שמרן הגרח"ק זצ"ל היה נוכח, וכיבדו אותו עם כוס סודה ושאל אחד מן הנוכחים לענין שתיית סודה לפני התפילה אם זה נחשב כמים, והשיב שאולי תלוי לפי החשיבות אם זה נחשב כמים בעלמא מותר, ואם זה נחשב לשתייה חשובה קצת אסור (איני זוכר אם השותה הוא המודד לחשיבות זו או מנהג אנשי המקום קובע לזה). אך זה לפי הטעם בתפילה (שתלוי בהיראות גאווה שמחשיב ענייני הגוף לפני התפילה להקב"ה) אבל בענין שתייה לפני הבדלה לא חושב ששאלו אותו.

איתן נוי כתב:

כדכד כתב:האם מישהו מכיר מנהג שלא להפסיק לעולה הראשון לתורה בשבת או לשלישי בבו"ה ב"ימי בכורי ענבים" אלא קודם לכן?
ראיתי בשלחן הטהור לאדמו"ר מקאמארנא שכתב שצריך לסיים מקודם אבל לא כתב היכן.
מנגד, ראיתי מנהגים שונים להפסיק אח"כ

באותו עניין. האם יש בעיה לחלק את העליות לפי איך שרוצה הבעל קורא?
לדוג' לפני שנים רבות התפללתי באיזה ביהכנ"ס בנחלאות פרשת בראשית, הבעל קורא קרא לכל עולה אחד מימי הבריאה+ויוכלו לשישי, ומשם עד הסוף רצוף?

א. הלכתית - אין בעיה. השאלה היא עד כמה אפשר לומר שחלוקת העליות התקדשה כ"מנהג ישראל", ונחלקו בזה בדורנו, ומסתמא נכב"ב.
ב. הדוגמא שכתבת - כמדומני שהיא מנהג של אחת מקהילות ישראל המפורסמות.
מציע לחפש בפורום וכדו'.