פורום אוצר החכמה

יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?

שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים

יבנה כתב:

יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?

שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים

?
לא מדובר שם בכלי העשוי מן לבה.

יאיר אתמר כתב:

יבנה כתב:

יאיר אתמר כתב:האם כלי העשוי מן לבה מקבל טומאה?

שבת צו.
ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים

?
לא מדובר שם בכלי העשוי מן לבה.

לבה הוא אבן מוצק.

לא ברור שחז"ל היו מגדירים את זה כך.

יאיר אתמר כתב:לא ברור שחז"ל היו מגדירים את זה כך.

ומה הוא לדעתך, אם זה לא אבן או אדמה?
ואם לדעתך זה בריאה חדשה, א"כ ממילא לא שייך בזה טומאה מאחר שאינו בכלל החומרים שטימאם התורה, ולא גזרו בהם חז"ל.

מה הטעם מנהג האשכנזים בפרשת אחרי מות קדושים הפטרה של אחרי מות ולא של קדושים?

עובדיה חן כתב:מה הטעם מנהג האשכנזים בפרשת אחרי מות קדושים הפטרה של אחרי מות ולא של קדושים?

מגליון 'התקשרות' (ערוך קלוֹת):

הפטרה - "הלוא כבני כושיים" (עמוס ט, ז-טו): 'לוח כולל-חב"ד', משו"ע אדמוה"ז (רפד, יג) כמנהג האשכנזים, שלא כרוב הפרשיות המחוברות בהן מפטירים בהפטרת הפרשה השני', ומקורו מ'מרדכי' (פ"ד דמגילה סי' תתלא).
ב'מרדכי' שם משמע הטעם, משום שמעדיפים שלא להפטיר בהפטרת קדושים ("התשפוט") שיש בה מתועבות ירושלים [וכבר העירו, שטעם זה אינו אלא להאשכנזים המפטירין אותה כשפ' קדושים נפרדת, משא"כ הספרדים שמפטירין אז "הלדרוש", מפטירין אותה גם בפ' אחו"ק. וכיוון שמנהגנו בפ' נפרדות כהספרדים, צ"ע מדוע אין נוהגים כמותם גם במחוברות].
ובס' 'אגודה' (שם, אות מז) כתב הטעם, מפני שבהפטרת 'אחרי' יש מעין שתי הפרשיות (הובא ב'לבוש' סי' תצג וב'מחצית השקל' שם). וראה בארוכה בס' 'בין פסח לשבועות' פ"ד הע' מז.

יבנה כתב:

יאיר אתמר כתב:לא ברור שחז"ל היו מגדירים את זה כך.

ומה הוא לדעתך, אם זה לא אבן או אדמה?
ואם לדעתך זה בריאה חדשה, א"כ ממילא לא שייך בזה טומאה מאחר שאינו בכלל החומרים שטימאם התורה, ולא גזרו בהם חז"ל.

דבריך מסתברים, ייש"כ! אך אולי דינו כזכוכית.

לדעת הדגו"מ המובא בשעה"צ תרלג כג שבבנה אצטבא באמצע הסוכה (הגבוהה למעלה מכ') ויש דפנות בריחוק פחות מד"א בכל צד כל הסוכה כשרה, מהו לישב מחוץ לאצטבא בצד אחד ושולחנו מחוץ לאצטבא בצד אחר?

יאיר אתמר כתב:לדעת הדגו"מ המובא בשעה"צ תרלג כג שבבנה אצטבא באמצע הסוכה (הגבוהה למעלה מכ') ויש דפנות בריחוק פחות מד"א בכל צד כל הסוכה כשרה, מהו לישב מחוץ לאצטבא בצד אחד ושולחנו מחוץ לאצטבא בצד אחר?

רשום אצלי מימי חורפי, ואולי יעזור -

ראיתי בחו"ב שהסתפק בגוונא שסכך כשר נצרך לצד אחד לדין דופן עקומה, וכגון שיש סכך פסול באמצע כנגד דופן האמצעית, והסכך הכשר שכנגדו הוא פחות מד"א להדופן האמצעית, וממילא קי"ל דע"י דופ"ע הסכך הכשר שבחוץ הוי סוכה כשרה, אכן דופ"ע אינה יכולה לשמש כסכך כשר (ובאחרונים הק' מצריף, והחילוק הוא שרק דופן עקומה אינה יכולה לשמש גם כסכך ומשא"כ דופן אמיתית ואכ"מ), ולכאו' הוי תרתי דסתרי, שהסוכה תשמש בכשרות גם בסכך הכשר הפנימי וגם בכשר החיצון. ובב' אנשים ודאי שאי"ז סותר כלל, ובביכור"י הסתפק באותו אדם אם צריך לקבוע לו מקום או שיכול בזמן א' בפנים ובזמן שני בחוץ, וילה"ס בגוונא שבאותו הזמן גופא הוא משתמש בב' הסככים ליחשב ראשו ורובו בסוכה, או לגבי גזירת שולחנו. [וע"ע מנח"ש ח"ב בב' דופ"ע הסותרות זל"ז].

עושה חדשות כתב:

יאיר אתמר כתב:לדעת הדגו"מ המובא בשעה"צ תרלג כג שבבנה אצטבא באמצע הסוכה (הגבוהה למעלה מכ') ויש דפנות בריחוק פחות מד"א בכל צד כל הסוכה כשרה, מהו לישב מחוץ לאצטבא בצד אחד ושולחנו מחוץ לאצטבא בצד אחר?

רשום אצלי מימי חורפי, ואולי יעזור -

ראיתי בחו"ב שהסתפק בגוונא שסכך כשר נצרך לצד אחד לדין דופן עקומה, וכגון שיש סכך פסול באמצע כנגד דופן האמצעית, והסכך הכשר שכנגדו הוא פחות מד"א להדופן האמצעית, וממילא קי"ל דע"י דופ"ע הסכך הכשר שבחוץ הוי סוכה כשרה, אכן דופ"ע אינה יכולה לשמש כסכך כשר (ובאחרונים הק' מצריף, והחילוק הוא שרק דופן עקומה אינה יכולה לשמש גם כסכך ומשא"כ דופן אמיתית ואכ"מ), ולכאו' הוי תרתי דסתרי, שהסוכה תשמש בכשרות גם בסכך הכשר הפנימי וגם בכשר החיצון. ובב' אנשים ודאי שאי"ז סותר כלל, ובביכור"י הסתפק באותו אדם אם צריך לקבוע לו מקום או שיכול בזמן א' בפנים ובזמן שני בחוץ, וילה"ס בגוונא שבאותו הזמן גופא הוא משתמש בב' הסככים ליחשב ראשו ורובו בסוכה, או לגבי גזירת שולחנו. [וע"ע מנח"ש ח"ב בב' דופ"ע הסותרות זל"ז].

ייש"כ!
בחו"ב סימן א ס"ק טז ד"ה ובאיצטבא כתב "ונראה שאף אדם אחד רשאי לישון כשראשו בסוכה זו ורובו בחלק השני וכו'". [והוא שלא כדעת הביכור"י שבשעה"צ (ועיין חו"ב שם סוף ס"ק יג), וכ"ש שלא כד' הק"נ ברא"ש סו"ס ג.]
אולם שאלתי היא בסכך פסול (למעלה מכ') שמתכשר מדין פסל, ובכה"ג בודאי א"א לישון כשראשו בסוכה זו ורובו בחלק השני לדעת הרא"ש ס"ס ג (דקיי"ל כוותיה).

למ"ד שכשאין דפנות מגיעות לסכך ל"א דופן עקומה, משמעות הפוסקים שמ"מ סכך פסול פוסל בד' טפחים. מ"ש מפחותה מי' וחקק בה להשלימה לי' דבעינן לבוד? (ניתן לומר ששם הוא כדי שתהיה המחיצה גבוה י', וכ"מ בר"ח, אבל מלשון התוס' והר"ן נראה שהוא כדי לחבר הדופן לסכך.)

נשאלתי הלכה למעשה;

ביישוב שאינו דתי בכלל, ישנה משפחה אחת שהתחזקה באמונה ובשמירת מצוות התורה. (פלאי פלאים! ואכמ"ל). כעת השאלה היא בנוגע לטלטול בשבת, מצד המחיצות אין בעיה כי היישוב מוקף וגדור כולו מחמת סמיכותו לגבול, אבל מה בנוגע לעירוב חצירות. דהיינו האם כל המשפחות ביישוב שאינם שותו"מ יש להם דין גוי גם לקולא, וממילא יש לו דין של ישראל יחיד שאינו צריך עירוב ושכירות, או שהוא צריך לעשות שכירות. לצערי אינני זוכר כ"כ את פרטי ההלכות, לכאו' הדבר תלוי אם מחלל שבת בפרהס' או בצנעא, וא"כ קשה לומר שהגדרת כל המשפחות במושב תהיה זהה, וסביר יותר שיש ויש, וא"כ צריך שכירות. כעת צריך לדעת האם הנהלת הקיבוץ רלוונטית לענין זה. [כמובן אשאל מורה הוראה, אבל אשמח קודם אם מישהו ירענן לי את עיקרי הדינים ואהיה בבחינת יודע לשאול].

עושה חדשות כתב:נשאלתי הלכה למעשה;

ביישוב שאינו דתי בכלל, ישנה משפחה אחת שהתחזקה באמונה ובשמירת מצוות התורה. (פלאי פלאים! ואכמ"ל). כעת השאלה היא בנוגע לטלטול בשבת, מצד המחיצות אין בעיה כי היישוב מוקף וגדור כולו מחמת סמיכותו לגבול, אבל מה בנוגע לעירוב חצירות. דהיינו האם כל המשפחות ביישוב שאינם שותו"מ יש להם דין גוי גם לקולא, וממילא יש לו דין של ישראל יחיד שאינו צריך עירוב ושכירות, או שהוא צריך לעשות שכירות. לצערי אינני זוכר כ"כ את פרטי ההלכות, לכאו' הדבר תלוי אם מחלל שבת בפרהס' או בצנעא, וא"כ קשה לומר שהגדרת כל המשפחות במושב תהיה זהה, וסביר יותר שיש ויש, וא"כ צריך שכירות. כעת צריך לדעת האם הנהלת הקיבוץ רלוונטית לענין זה. [כמובן אשאל מורה הוראה, אבל אשמח קודם אם מישהו ירענן לי את עיקרי הדינים ואהיה בבחינת יודע לשאול].

אם יש אפילו אחד ביישוב שהוא מחלל שבת רק בצנעא - בוודאי צריך לערב עמו.
ולגבי שכירת רשות וכו' - שישאל רב מורה הוראה שעוסק בעירובין, וע"ד מארז"ל "מי שאינו יודע בטיב .... לא יהא לו עסק עמהן".

אשה עומדת לאפות 9 קילו קמח חלות, אך בגלל חוסר מקום בתנור לשה כל 3 קילו בנפרד בזה אחר זה, ובין לישה ללישה אופה את החלות. מה עדיף: לומר ברכה על הפרשת חלה על כל עיסה ועיסה, לומר ברכה רק על העיסה הראשונה כאשר דעתה על העיסות האחרות שעומדת ללוש, או לצרף בסוף האפיה את כל החלות בסל ולברך.

לכאורה לצרף בסל לאחר אפיה .
ושו"ר כאן נידון זה.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:לכאורה לצרף בסל לאחר אפיה .
ושו"ר כן נידון זה.

ושם כתב לברך על כל אחת בנפרד.

ככלל, אין דעתי נוחה מלהשאיר טבל בבית אפילו לזמן קצר, שמא ייכשלו ויאכלוהו.
זאת מלבד מה שזריזין מקדימין למצווה, וברמב"ם משמע שיש ענין להפריש מיד כשנילושה העיסה.

עזריאל ברגר כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:לכאורה לצרף בסל לאחר אפיה .
ושו"ר כן נידון זה.

ושם כתב לברך על כל אחת בנפרד.

תחילה כתבתי מסברא ואחר חיפוש מצאתי הנ"ל.

נשאלה שאלה בבי מדרשא מה חמור יותר חבוט הקבר או גהנם? רח"ל משניהם

בן שלום כתב:נשאלה שאלה בבי מדרשא מה חמור יותר חבוט הקבר או גהנם? רח"ל משניהם

למאי נפ''מ?

בן שלום כתב:נשאלה שאלה בבי מדרשא מה חמור יותר חבוט הקבר או גהנם? רח"ל משניהם

כאן יש דיוק נפלא.

ספר שערי קדושה - חלק ב שער ב
דין שני הוא דין הקבר, קשה יום הקבר יותר מדינה של גהינם וכו' ואפילו צדיקים גמורים שלא חטאו נדונים בו וכו'. ומה יעשה אדם וינצל מחבוט הקבר יעסוק בתורה ויהא אוהב צדקה ותוכחות וגמילות חסדים ויכניס תלמידי חכמים ואורחים לתוך ביתו ומהנם מנכסיו ויתפלל תפלתו בכונה וינצל מחבוט הקבר ואפילו דינה של גיהנם אינ

השאלה לכאו' היתה מה יותר חמור לא מה יותר קשה להינצל ולא יועילו הדברים שהובאו ולכאו' מזה שצדיקים גם נידונים בחיבוט הקבר משמע שהוא יותר קל מגיהנם

בגמ' סוטה לד:

ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים

האם יש כאן קושי מוכרח מהא דנהגו דיני טו"ט בזמן המדבר, או שזה לא הכרחי?

הרי אין איסור לישראל להיטמא בשעת הצורך.

ייש"כ
ראיתי כעת באוצר בספר טל אורות (ב, עמ' רכז) כתוב: "כל בר בי רב יודע שאין שום איסור לישראל להיטמאות לא למת ולא לשאר טומאות". לפי זה לא קשה כלום לכאורה, שאפילו שלא לצורך מותר.

סליחות כתב:"כל בר בי רב יודע שאין שום איסור לישראל להיטמאות לא למת ולא לשאר טומאות".

משפט מוּצא מהקשרו במלוא מובנו השלילי של הביטוי.

ביקורת תהיה כתב:

סליחות כתב:"כל בר בי רב יודע שאין שום איסור לישראל להיטמאות לא למת ולא לשאר טומאות".

משפט מוּצא מהקשרו במלוא מובנו השלילי של הביטוי.

ביקורת תהיה שלילית, ומי יפענחה.

שלום וברכה.
אם אדם שומע יהודי מברך במהירות ומבליע את המילים ואת השם, האם צריך לענות אמן?

חגי פאהן כתב:שלום וברכה.
אם אדם שומע יהודי מברך במהירות ומבליע את המילים ואת השם, האם צריך לענות אמן?

אם המברך יוצא ידי חובתו בברכה זו - השומע חייב לענות אמן.
ואם לאו - קיי"ל שאסור לענות אמן על ברכה לבטלה.

ומה גדר הבלעת המילים שלא יוצא בו ידי חובה - איני יודע.

שנינו שבת ק"ה א',

רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין

האם לרבנן האורג חוט אחד על אריג זה וחוט אחד על אריג זה חייב?

כשלמדנו בכולל מלאכת קושר כל הזמן המחישו על חוטי הציצית, והערתי שזה השתמשות במצוה.
האם יש לזה היתר?

האם הכלל "אין עניות במקום עשירות" הוא דווקא במקדש או גם במשכן?

שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?

בגמ' שבת קב,ב אמרו "אין עניות במקום עשירות" על מלאכת המשכן.

שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?

בהמשך לאיזו הודעה זו?

שומע ומשמיע כתב:

שמואל דוד כתב:האם כלל הנ״ל דוקא במקדש או גם במשכן?

בהמשך לאיזו הודעה זו?

ההודעה המקורית תוקנה.

ולהבא, כדאי לכתוב את הדברים גם בגוף ההודעה, ולא להסתמך על הכותרת.

האם מחלק הסוכה, או שאין אומרים לבוד לחומרא? ומה אם יהיה דופן שלם עומד כפרוץ?

זר הלובש בגדי כהונה עובר בלאו?
(אינני שואל מצד שעטנז)