תולעת ספרים07 כתב:מתעמק כתב:נמצא שרק בי"ח תמוז היה להם לנסוע, ולהגיע באחד באלול. וכעת צא וחשוב כמה צידה צריכים לארבע וחצי חדשים האלו, וכל זה בחום המדבר בלי מקרר.
לבטח כוונתך באחד באב, מפסח עד שבעה עשר בתמוז שאז נשתברו הלוחות, פלוס אחד עשר יום שזה לערך אחד באב. כלומר, כמשלוש חדשים ומחצה, הורד מזה חודש אחד עד ט"ו באייר שהיה להם משיירי המצה וכדברי רש"י שמות ט"ז פסוק ל"ה ע"ש ונותרו לנו חודשיים ומחצה.
אכן, טעיתי, ווצ"ל ר"ח אב, שזה שלש ומחצה.
אך מה שרצה לגרוע מזה עוד חודש שאכלו מצות שהוציאו ממצרים, לא נראה, כי גם על המצות האלו נאמר וגם צידה לא עשו להם, שלא עשו גם את זה אלא רק הכינו בצק ולא אפו אותה. נוסף על כך לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ובדרך הטבע יוכר באדם סימני חוסר תזונה אם יאכל משך שלשים יום רק לחם ומים, היינו לחם כמו שהורגלו הקדמונים שהורכב מקמח ומים לבד בלי רכיבים נוספים (דאל"ה לא היו נזקקים לטעם חתנות לאסור פת עכו"ם). חוץ מזה, לא יעלה על הדעת שישראל נשאו עמהם משא כזה מצות לאכילת שלשים יום, הרי אכילת האדם עומר ליום (כמו שדרשו חז"ל מפרשת המן שהאוכל כשיעור זה הרי זה בריא ומבורך), נמצא לשלשים יום צריך ג' כור, ומשא החמור חצי כור (בבא מציעא פ.) נמצא שלכל אדם הוצרכו למשא ששה חמורים לאכלה, ועוד משא ששה חמורים לאשתו, ועוד כמה בשביל בניהם, ואין הסברא נותנת שיצאו כן ממצרים טעונים בצק ומצות. גם ידוע שהמצות העבות שנהגו בה הקדמונים, לא נשארו טריים יותר מיום אחד, וכל שכן שלא ישארו כך שלשים יום בחום המדבר. והגם שאכן נשארו המצות של ישראל, היה זה בדרך נס, אבל לא היה סיבה שיסמכו ישראל על נס כזה יותר מעל ירידת המן או שאר אופני המצאת מזון בדרך נס.
ולכן נראה שישראל לא הוציאו ממצרים אלא בצק כדי אכילת יום אחד, ואת זה אפו מצות, ועל שאר הימים לא הביאו עמהם צידה כלל, כי לא היה אפשר כנ"ל, ובטחו בהשי"ת שיזמין להם צרכיהם. ומלחם מזון סעודה אחת שהוציאו, שזה כשיעור עומר, אכלו מעט בכל סעודה, קצת יותר מכזית, ומאכלם נתברך אוכל קימעא ומתברך בתוך מעיו, וכך אכלו בכל יום כביצה ומחצה, ובהגיע שלשים יום נגמר גם לחם זה, ואז ירד להם המן.
ואגב, מה שהביא מרש"י שמות טז לה, לא ידעתי למה הרחיק לכת עד שם, והרי מקרא מלא בריש פרק לה שביום ט"ו אייר באו מדבר סין וילונו וגו', וברש"י שם שעד אז אכלו מהמן. ועיין קידושין לח שכל שלשים יום הללו טעמו בהמצות טעם מן.