האם יש קיום מצות והלכת בדרכיו בשמירת הבריאות?

[נוטר הכרמים]

נשאלתי ע"י חכ"א שליט"א:

ברמב"ם בהלכות בתחילת פרק ד' הלשון: הואיל היות הגוף בריא מדרכי ה' הוא וכו', משמע לכאורה שזה נכלל במצות והלכת בדרכיו, אולם מצד שני הר"מ בהקדמה לאבות בפרק ב' מחלק בצורה חדה בין התיקון של הגוף לתיקון של הנפש והוא כותב שאדם שגופו מתוקן איננו "בר מעלה" משא"כ תיקון הנפש (המידות) יש בה מעלות וחסרונות, והרי כידוע שכל ההקדמה לאבות באה להגדיר את המשמעות והתועליות וכו' של מצות והלכת בדרכיו, א"כ לכאורה הר"מ בא להגדיר שהמצוה הזו לא שייכא כלל ביחס לתיקון הגוף, לפ"ז נצטרך לומר שכוונת הר"מ בהלכות שאחרי שכתב בפרק ג' את הענין של "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" הוא ממשיך בפרק ד' בנושא של שמירה על הבריאות אבל לא בתורת מצות והלכת בדרכיו ודו"ק כי קצרתי.

עצם הדבר שיהיה בזה קיום מצוה להדמות להקב"ה, לדעתי אין בזה תימה, כי הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהאדם, עכ"פ כעת בעודו בעולם החמרי, ולא סתם "לבוש" כמו שאוהבים לומר, ולכן כאשר הוא מידמה להקב"ה כל כולו "דומה", והרי גדר המצוה למעשה הוא שיקנה לעצמו הרגלים שמולידים מעשים טובים וכך גם בריאות הגוף מולידה מצב טוב.

[י. אברהם]

הואיל היות הגוף בריא מדרכי ה' הוא וכו', משמע לכאורה שזה נכלל במצות והלכת בדרכיו

לא משמע כך.
וז"ל הואיל היות הגוף בריא מדרכי ה' הוא שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה.

[חלמישצור]

ראה דברי רנ"א רבינוביץ במאמרו היסודי 'צוויים חיובים ומטרות' (בספרו עיונים במשנתו של הרמב"ם, תש"ע, עמ' עה; ובספרו מסילות בלבבם, תשע"ה, עמ' 58): "לשוא נחפש בראש הלכות דעות במניין המצוות למצוא מצוה מסוימת, שאפשר ליחס לה הלכות אלה. אך רבינו דייק בלשונו וכתב "צריך וכו'", ולא ניסח הדבר בלשון מצוה". עיי"ש בפרוטרוט. וע"ע מו"נ ג, כז.

[דרומי]

האדמור מחבד נהג לצטט את הרמב"ם הזה אין ספור פעמים, ובכמה מהם הזכיר כי לכאורה חסרה מלה וצריך להיות "היות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם הוא".

וכמדומני שלא נמצאה לכך אסמכתא בכתה"י שנדפסו לאחרונה.

[אוצר החכמה]

אע"פ כן נראה ברור שהאדמו"ר מחב"ד צדק שזה עיקר הכוונה. לפחות עד שיציע מישהו הסבר יותר מסתבר.

[אוהב תוכחה]

נשאלתי ע"י חכ"א שליט"א:

ברמב"ם בהלכות בתחילת פרק ד' הלשון: הואיל היות הגוף בריא מדרכי ה' הוא וכו', משמע לכאורה שזה נכלל במצות והלכת בדרכיו...
עצם הדבר שיהיה בזה קיום מצוה להדמות להקב"ה, לדעתי אין בזה תימה, כי הגוף הוא חלק בלתי נפרד מהאדם, עכ"פ כעת בעודו בעולם החמרי, ולא סתם "לבוש" כמו שאוהבים לומר, ולכן כאשר הוא מידמה להקב"ה כל כולו "דומה", והרי גדר המצוה למעשה הוא שיקנה לעצמו הרגלים שמולידים מעשים טובים וכך גם בריאות הגוף מולידה מצב טוב.

לכאורה אין צורך בכך.
הרמב"ם מקדים ומסביר מה היא מצות והלכת בדרכיו בפרק א (ה"ה-ו):

ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים והם הדרכים הטובים והישרים שנאמר והלכת בדרכיו.
כך למדו בפירוש מצוה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.

כלומר, הרמב"ם נוטה מהפירוש הפשוט שהליכה בדרכי ה' היינו הליכה במידותיו, כנראה משום שהוא סבור שאין לייחס אליו ית' שום מידה. אלא הכוונה ללכת בדרכים הישרים בעיניו. ובפירוש הוא כותב, שמה שמייחסים אליו במקרא את התיאורים האלו אינו אלא משום כך (שאלו הדרכים הם דרכים טובות, ולא משום שהוא יתברך חנון ורחום וכו' משום שלא ניתן לייחס אליו שום תואר.
(ובאמת הרמב"ם הזה לא נתקבל כל כך בכלל ישראל, אלא מבינים את הדברים כפשוטן).
וכעת אני רואה שכל דבריי צ"ע משום המילים שכותב בסוף 'ולהדמות אליו', אבל עדיין כל משמעות דברי הרמב"ם הם כמו שכתבתי, ובפרט שזה נראה מתאים עם דעתו בענין שלילת התארים.
ואם נכונים הדברים, אין תימה ששמירת הבריאות היא הליכה בדרכיו, משום שהיא דרך טובה וישרה 'שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה '.

[דרומי]

שיטת הרמב"ם בענין התוארים נקראת 'שיטת הפילוסופים', ומה שנתקבל בישראל היא 'שיטת המקובלים' הסוברים שיש תוארים והם כפשוטם. והדברים ארוכים.

[בתבונה]

בשו"ת יחוה דעת חלק ה סימן לט כתב
וכמו שכתב הרמב"ם (ריש פרק ד' מהלכות דעות): הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת ה' הוא,

[אוהב תוכחה]

שיטת הרמב"ם בענין התוארים נקראת 'שיטת הפילוסופים', ומה שנתקבל בישראל היא 'שיטת המקובלים' הסוברים שיש תוארים והם כפשוטם. והדברים ארוכים.

דברי הרמב"ם לא נתפשטו עוד לפני שהקבלה נתפשטה בכלל ישראל, כנראה משום שאינם מתאימים לתודעה פשוטה של אנשים (כעין מה שכ' הראב"ד על 'רבים וטובים ממנו').
המקובלים למעשה הסבירו בשפה שלהם את עומק התודעה האנושית הפשוטה. וכמו שאמרת, הדברים ארוכים.