דרומי כתב:יש איזו סברא המוזכרת בפוסקים שדנו בענינים אלו, שכדי שהאדם לא ימנע מלבדוק את המזוזות התירו לו לעשות זאת בנחת ולא חייבו אותו לעשות זאת במהירות המקסימלית (כגון: לשלם הון עתק לסופר על מנת שיבוא לביתו ויבדוק ומיד ישיב את המזוזה ללא שיהוי כלל), כי זו חומרא המביאה לידי קולא - שיבואו לא לבדוק בכלל. ואיני זוכר היכן ראיתי את הסברא הזאת ויש לחפש בספרי המלקטים על ענין המזוזה. עכ"פ אם כנים הדברים הרי גם בשאלה כאן אין הכרח להזדרז יותר מידי ואפשר בהחלט לקיים זאת 'כדרך כל הארץ' וכדרך שאדם נוהג בעסקיו בכלל ודו"ק
יואל שילה כתב:כפי שלא חייב להתפלל ערבית של סוכות בסוכה כדי שיוכל לקיים את המצוה תיכף ומיד, וכן בשאר במצוות כתפילין וציצית וק"ש - שלא חייב להתעורר לפני זמן משיכיר - כדי שיוכל לקיים מיידית ברגע הראשון.
יואל שילה כתב:ואגב דאיירינן בהכי, אספר על חבורה שמישהו מסר בכולל, ודן לגבי מי שנפלה לו מזוזה בשבת, וטען שיש לו להפקיר את הבית.
ואני צווחתי ככרוכיא שהוראה כזו לא תתכן, עכ"פ לא במצות עשה.
יואל שילה כתב:גם לגבי לחם הפנים שצריך להיות תמיד על השולחן - הרי נחלקו בגמ' האם הכוונה כל רגע ורגע, או שתמיד הוא גמיש יותר.
וכוונתי לגבי חוט השני היה שגם מי שחושש שאסור להכנס לבית ללא מזוזה, וגם מי שלא יחלק בין שבת, שהוא אנוס, לבין חול שבו יש יכולת להחזיר את המזוזה - עדיין צריך למצוא אופציות אחרות שלא לעבור על אותו איסור, כגון שילך לבית הכנסת או לחברים, והוא חוסר אחריות משווע לתת עצה להפקיר את ביתו, שמשלם עליו כבר 15 שנים משכנתא, ועדיין נותרו לו 15 שנים נוספות, על זאת היתה זעקתי.
וזכורני שלפני כשלשים שנה התפרסם בבני ברק על מי שהפקיר את ביתו כי התעצל להוציא את יין השמיטה לחדר המדרגות, וחברו זכה בו, והסכים לשחרר אותו רק לאחר תשלום של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים.
ההיתכנות היחידה לכתוב כזה דבר חסר אחריות היא רק אם מביאים בחשבון שאיש לא יקח עצה זו ברצינות, אוי לאותה בושה.
יואל שילה כתב:אחרי שהחכם כבר עשה קנין?
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 182 אורחים