החלפת מזוזות

[כדכד]

אדם שנתן מזוזותיו לבדיקה ומיד' הבחין הבודק שאחת המזוזות פסולה טרם שבדק את האחרות - האם מחוייב בעל המזוזות לחפש מזוזה חלופית או שיכול לחכות לגמר הבדיקה ואז יראה כמה מזוזות לחפש?

[עזריאל ברגר]

למה לא חייב לחפש מיד?

[כדכד]

משום שאחר הבדיקה יראה אם צריך להחליף עוד מזוזות יוכל יותר בקלות לחפש את כמות המזוזות הדרושה

[עזריאל ברגר]

ממתי "קלות" פוטרת ממ"ע?

[יואל שילה]

כשאדם עוסק כעת במצוה לא שייך לומר שהוא חייב לדאוג למצוה חליפית
מותר לאדם לתקן את ציציתו ולא חייב לדאוג לציצית חלופית תוך כדי התיקון

[עזריאל ברגר]

אבל הוא לא עסוק במצווה!
הוא הולך ללמוד/להתפלל/לעבוד וכיו"ב, בזמן שהמגיה בודק את שאר המזוזות!

[כדכד]

הקלות אינה פוטרת מהמצווה אלא אולי דרך יותר יעילה לקיים אותה.
את הדיון הקודם לא הבנתי. אילו היה מדובר על השאלה אם צריך לדאוג למזוזה חלופית בעת הבדיקה הייתי מבין את הטענה שאין חיוב אבל אם ברור שמזוזה אחת צריך להחליף מדוע בדיקת שאר המזוזות פוטרת מההשתדלות להחליף את זו.

[דרומי]

יש איזו סברא המוזכרת בפוסקים שדנו בענינים אלו, שכדי שהאדם לא ימנע מלבדוק את המזוזות התירו לו לעשות זאת בנחת ולא חייבו אותו לעשות זאת במהירות המקסימלית (כגון: לשלם הון עתק לסופר על מנת שיבוא לביתו ויבדוק ומיד ישיב את המזוזה ללא שיהוי כלל), כי זו חומרא המביאה לידי קולא - שיבואו לא לבדוק בכלל. ואיני זוכר היכן ראיתי את הסברא הזאת ויש לחפש בספרי המלקטים על ענין המזוזה. עכ"פ אם כנים הדברים הרי גם בשאלה כאן אין הכרח להזדרז יותר מידי ואפשר בהחלט לקיים זאת 'כדרך כל הארץ' וכדרך שאדם נוהג בעסקיו בכלל ודו"ק

[עזריאל ברגר]

יש איזו סברא המוזכרת בפוסקים שדנו בענינים אלו, שכדי שהאדם לא ימנע מלבדוק את המזוזות התירו לו לעשות זאת בנחת ולא חייבו אותו לעשות זאת במהירות המקסימלית (כגון: לשלם הון עתק לסופר על מנת שיבוא לביתו ויבדוק ומיד ישיב את המזוזה ללא שיהוי כלל), כי זו חומרא המביאה לידי קולא - שיבואו לא לבדוק בכלל. ואיני זוכר היכן ראיתי את הסברא הזאת ויש לחפש בספרי המלקטים על ענין המזוזה. עכ"פ אם כנים הדברים הרי גם בשאלה כאן אין הכרח להזדרז יותר מידי ואפשר בהחלט לקיים זאת 'כדרך כל הארץ' וכדרך שאדם נוהג בעסקיו בכלל ודו"ק

זו סברא טובה, שנותנת מקום להקל.

[יואל שילה]

בל נשכח שמדובר במצוות עשה ולא בלאו.
קשה להאמין שמי שבאמצע בניית גגו חייב להכין את המעקה כדי שתיכף ומיד יוכל לקובעו ללא שהיה [באופן שאין באמת חשש סכנה מיידית], כפי שלא חייב להתפלל ערבית של סוכות בסוכה כדי שיוכל לקיים את המצוה תיכף ומיד, וכן בשאר במצוות כתפילין וציצית וק"ש - שלא חייב להתעורר לפני זמן משיכיר - כדי שיוכל לקיים מיידית ברגע הראשון.

ואגב דאיירינן בהכי, אספר על חבורה שמישהו מסר בכולל, ודן לגבי מי שנפלה לו מזוזה בשבת, וטען שיש לו להפקיר את הבית.
ואני צווחתי ככרוכיא שהוראה כזו לא תתכן, עכ"פ לא במצות עשה.
ושלפו לי ספר חוט השני - וטענתי דכמדומה שלאו בר סמכא הוא, וגם אם כן - אין זו הלכה לרבים להפקיר את ביתם.

[מקדש מלך]

הראיה ממעקה מובנת, אבל ערביך ערבא צריך.
והראיה מסוכה לא מובנת, שהרי החיוב כדרך שדר בביתו, ואינו חייב לשהות בה בכל רגע.
כמו כן הראיה משאר מצוות אינה מובנת, שהרי מקיים אותם ולקום מיד הוא רק מדין זריזין מקדימין, מה שאין כן כאן שמבטל המצווה בכל רגע.
להפקיר ביתו ודאי אינו חייב שהרי זה יותר מחומש ממונו.

[גמח]

הנה למעשה

חוט שני.png (42.36 KiB) נצפה 3001 פעמים

[יוצא פוניבז']

כפי שלא חייב להתפלל ערבית של סוכות בסוכה כדי שיוכל לקיים את המצוה תיכף ומיד, וכן בשאר במצוות כתפילין וציצית וק"ש - שלא חייב להתעורר לפני זמן משיכיר - כדי שיוכל לקיים מיידית ברגע הראשון.

ראיות אלו אין שייכות לכאן, שהרי באלו החיוב הוא פעם אחת, הנושא כאן הוא במצוות אשר חיובן כל רגע ורגע.

ואגב דאיירינן בהכי, אספר על חבורה שמישהו מסר בכולל, ודן לגבי מי שנפלה לו מזוזה בשבת, וטען שיש לו להפקיר את הבית.
ואני צווחתי ככרוכיא שהוראה כזו לא תתכן, עכ"פ לא במצות עשה.

ועי' גמ' שבת קלא ע"ב. ועי' מג"א סי' יג ס"ק ח.

[יואל שילה]

גם לגבי לחם הפנים שצריך להיות תמיד על השולחן - הרי נחלקו בגמ' האם הכוונה כל רגע ורגע, או שתמיד הוא גמיש יותר.
וכוונתי לגבי חוט השני היה שגם מי שחושש שאסור להכנס לבית ללא מזוזה, וגם מי שלא יחלק בין שבת, שהוא אנוס, לבין חול שבו יש יכולת להחזיר את המזוזה - עדיין צריך למצוא אופציות אחרות שלא לעבור על אותו איסור, כגון שילך לבית הכנסת או לחברים, והוא חוסר אחריות משווע לתת עצה להפקיר את ביתו, שמשלם עליו כבר 15 שנים משכנתא, ועדיין נותרו לו 15 שנים נוספות, על זאת היתה זעקתי.
וזכורני שלפני כשלשים שנה התפרסם בבני ברק על מי שהפקיר את ביתו כי התעצל להוציא את יין השמיטה לחדר המדרגות, וחברו זכה בו, והסכים לשחרר אותו רק לאחר תשלום של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים.
ההיתכנות היחידה לכתוב כזה דבר חסר אחריות היא רק אם מביאים בחשבון שאיש לא יקח עצה זו ברצינות, אוי לאותה בושה.

[אוהב עמו]

גם לגבי לחם הפנים שצריך להיות תמיד על השולחן - הרי נחלקו בגמ' האם הכוונה כל רגע ורגע, או שתמיד הוא גמיש יותר.
וכוונתי לגבי חוט השני היה שגם מי שחושש שאסור להכנס לבית ללא מזוזה, וגם מי שלא יחלק בין שבת, שהוא אנוס, לבין חול שבו יש יכולת להחזיר את המזוזה - עדיין צריך למצוא אופציות אחרות שלא לעבור על אותו איסור, כגון שילך לבית הכנסת או לחברים, והוא חוסר אחריות משווע לתת עצה להפקיר את ביתו, שמשלם עליו כבר 15 שנים משכנתא, ועדיין נותרו לו 15 שנים נוספות, על זאת היתה זעקתי.
וזכורני שלפני כשלשים שנה התפרסם בבני ברק על מי שהפקיר את ביתו כי התעצל להוציא את יין השמיטה לחדר המדרגות, וחברו זכה בו, והסכים לשחרר אותו רק לאחר תשלום של עשרות ואולי מאות אלפי שקלים.
ההיתכנות היחידה לכתוב כזה דבר חסר אחריות היא רק אם מביאים בחשבון שאיש לא יקח עצה זו ברצינות, אוי לאותה בושה.

על זה היה לגאון ר' אברהם גניחובסקי פתרון אדיר שהשכן למטה יזכהמדין קרקע שקונה בחצר קרקע אחרת ואז יחזיר לשכנו.

[יואל שילה]

אחרי שהחכם כבר עשה קנין?

[אוהב עמו]

אחרי שהחכם כבר עשה קנין?

הכוונה היא שהשכן התחתון קונה מיד מדין חצרו של אדם קונה שלא מדעתו, וממילא לא מועיל מה שקנה ה"חכם" שבא לזכות ממהפקר שהרי כבר קדמו השכן מלמטה.
והיה דו"ד ארוך האם קרקע נקנית בחצר.

[יואל שילה]

לא מצליח להבין את התשובה
מהיכי תיתי שהדירה בקומה העליונה כלולה בחצרו של השכן מהקומה התחתונה עד כדי שתקנה לו שלא מדעתו?
וכי תימא שאם הכסיל מלמעלה לא היה מפקיר את ביתו - גם ביתו היה נחשב כחצרו של השכן מלמטה, כדי לקנות צבי שנכנס לתוכה?