רשב"ם פרשת וירא
מַאי דִּכְתִיב 'רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּייָ, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה'? אַל תִּקְרֵי 'נָאוָה תְהִלָּה' אֶלָּא 'נָוֶה תְהִלָּה', זֶה משֶׁה וְדָוִד שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ שׂוֹנְאֵיהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם. דָּוִד, דִּכְתִיב 'טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ'; משֶׁה, דְּאָמַר מַר, מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד, קְרָשָׁיו, קְרָסָיו, וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו. הֵיכָא? אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי, תַּחַת מְחִלּוֹת שֶׁל הֵיכָל.
תניא נמי הכי עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן וכו' דבר אחר עומדים שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין תלמוד לומר עצי שטים עומדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים.
רש"י - אבד סיברם - משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית:
סכויים - תוחלתם ומבטם, כדמתרגמינן הבט נא (בראשית טו) איסתכי כען לשמיא:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 154 אורחים