בספר המצוות להרמב"ם* משמע ש"לא תשא" אמור דווקא על שבועה.
אבל בברכות לג ע"א: ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא.
וכ"כ הרמב"ם בהלכות ברכות (פ"א הט"ו): "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא, ואסור לענות אחריו אמן".
מה דעת הרמב"ם באמת, האם חזר בו במשנה תורה או שאין כל סתירה בין הדברים?
* "והמצוה הס"ב היא שהזהירנו שלא לישבע שבועת שוא והוא אמרו ית' (עשה"ד) לא תשא את שם י"י אל"יך לשוא. והוא שישבע על מחוייב המציאות שהוא בחלוף מה שהוא בו נמצא. או על דבר מן הנמנעות שהם נמצאות. או ישבע לבטל דבר מצוה. וכן אם נשבע על דבר ידוע ולא יכחישהו ולא יחלוק עליו שום אדם מן העולם, כגון שישבע בי"י כי כל מי שיישחט ימות, כגון זה גם כן נשא שם י"י לשוא. ולשון המשנה (שבועו' כט א) אי זה הוא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם וכו'. והעובר על לאו זה במזיד לוקה ובשגגה פטור כשאר חייבי לאוין כמו שביארנו (מ' סא). ושם אמור כלומר בשבועות (כט א) זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מלקות ועל שגגתה פטור. ושם התבארו משפטי מצוה זו"